69 בגיל 66
אחרי שפרשה לגמלאות, יוצאת ג'יין ג'וסקה למסע של גילוי מיני מאוחר ברחבי אמריקה, כולל סקס עם גבר בשנות ה-30 לחייו, ומתעדת הכל ב"מופקרת" המשובב
"מדי פעם כשהלכתי ברחוב, קיפלתי כביסה, או תדלקתי את המכונית, המחשבה הזו צצה, ללא הזמנה, וקפצה לתוך ראשי בום-טראח לפני שהספקתי לדחוק אותה: באמת יכול להיות שלעולם כבר לא אשכב עם גבר?".
ג'יין ג'וסקה היתה מורה לספרות בת 66 מברקלי בעת שבחנה את חייה והבינה שהיא עדיין רוצה סקס. אין זה מקרה של אשה משוחררת שהתבגרה בתרבות "סקס והעיר הגדולה" שעושה סקס כי ככה היא רגילה, אלא של אשה שגדלה במשפחה שמרנית במדינה שמרנית וכילתה את נעוריה בהקפדה על השמרנות הזאת. ב"מופקרת" ג'וסקה מתארת היטב את ילדותה ונעוריה באמריקה הלבנה, ואת המסרים הברורים שקיבלה: הגבר שאיתו את שוכבת הוא הגבר שאיתו את אמורה להתחתן.
בשנות ה-70 ג'וסקה היא כבר אם חד הורית שעובדת קשה לפרנס את בנה, עם זמן מועט, אם בכלל, לזיונים.
אבל כעת, משעזב בנה את הבית וג'וסקה יוצאת לגמלאות - היא יוצאת לחפש את מה שאבד לה - גבר לשכב איתו ולדבר איתו, להרגיש אהובה. היא מפרסמת מודעה בעיתון הספרותי של ניו יורק בזו הלשון: "לפני שאהיה בת 67, במרס הבא, הייתי רוצה הרבה סקס עם גבר שמוצא חן בעיני. אם תרצה לדבר קודם, טרולופ עושה לי את זה".
יש משהו משמח בעובדה שהליבידו, מתברר, לא מת גם בגיל 66. צעירים אף פעם לא חושבים שזקנים עדיין מסתכלים על חתיכות. גם ג'וסקה עצמה חוטאת בכך באופן המקסים ביותר כשהיא נגעלת מבליינד דייט שיש לה עם איש ששכח לומר לה שהוא קשיש בן 82! גם לו יש ליבידו.
יותר משהספר הזה, שהוא סוג של יומן, מביא תיאורי סקס פרוע של קשישים, הוא מביא גם תיאור מצוין של אמריקה. אמריקה השמרנית, הלבנה, והאנשים שחיים על קו התפר שבין החינוך השמרני שלתוכו בגרו, אל מול השחרור המיני שהם רואים מולם ורוצים להצטרף לחגיגה. ג'וסקה מתאהבת לא רק בגבר ששובר את ליבה, אלא גם בעיר ניו יורק, עליה היא כותבת בתשוקה ובהתעלות ממש כמו שהיא כותבת על דמויות ספרותיות שנחרתו בה. משיצאה ג'וסקה לפנסיה אין היא מתכוונת באמת לפרוש מהנאות החיים ולגסוס בבית. היא מתכתבת עם הגברים הקשישים במיילים לוהטים למדי, ויוצאת למסעות ברחבי אמריקה בכדי לפגוש אותם.
במהלך הקריאה עשוי הקורא לשכוח את גילה ולהיות ממש מופתע מכך שאשה כל כך חיונית וסקסית נפגשת עם גברים בני 70 פלוס ושוכבת איתם; וזאת למרות שמדובר באשה מבוגרת שמסתירה את החזה הגדול שלה מאחורי סוודרים ענקיים, שמתביישת בגוף הזקן שלה, שנבוכה. "בתחילת כל הסיפור הזה התכוונתי למלא את חיי, לא רק לעשותם שמחים יותר. אז חשבתי שהתשוקות שלי, ההתלהבות שלי, זו ששירתה אנשים רבים טוב כל כך כשהייתי מורה, ימצאו לעצמן מקום להתבטא לפני שיגוועו וייבלעו בשוויון הנפש שבא עם הזיקנה. אבל אני בספק אם שלווה כזו אכן מגיעה אי פעם. בהחלט, כמות האנרגיה יורדת באופן בלתי נמנע, וללא ספק הבשר ניתק ומתרחק מהעצמות, ואצל אחדים מאיתנו גם הנפש מתרופפת. קוראים לזה גסיסה. אבל שלווה? שוויון נפש?".
"מופקרת" הוא תיאור ההחלטה של ג'וסקה שלא למות בבית בדל"ת אמות, כמו שנדמה לעיתים שהחברה מצפה מהזקנים שלה. זהו שיר הלל לכל התשוקות שלה. התשוקה לניו יורק, התשוקה לבאך והתשוקה לספרות. וכן, גם התשוקה שלה לגברים. זהו תיאור מרתק של חיים אמריקאיים של אשה מהמעמד הלבן הבינוני, שהיתה עסוקה מדי בפרנסה ובגידול ילד לבד מכדי לשים לב למהפכה הפמיניסטית והמינית שנשים חוו מסביבה, אבל לא מתכוונת להחמיץ את כל אלה למרות גילה. היא אפילו שוכבת עם גבר מקסים בן 33. הקורא המעודן בוודאי יעוות פניו, אבל ג'וסקה חווה אורגזמה מדהימה, לראשונה מזה זמן רב, עם הבחור הצעיר הזה, אז למה שיהיה לה אכפת.
