ערכי משפחה? חפש באנטארקטיקה

בני אדם אוהבים פינגווינים. הציפורים האלה, שמטופפות על הקרח כשהן לבושות בטוקסידו חגיגי, מצחיקות אותנו. לכן זה לא מפתיע שכשיצא למסכים "משפחת הקיסרים", סרט דוקומנטרי על חיי הפינגווינים – הוא הפך ללהיט היסטרי, והיה לסרט התיעודי השני המצליח ביותר בהיסטוריה. אבל משהו אחד כן מפתיע: הסרט הזה הצליח לעורר באמריקה ויכוח סוער בענייני דת והפינגווינים התמימים מצאו את עצמם במרכזה של מלחמת תרבות בין ארגוני השמרנים והדתיים – שרואים בסרט הוכחות לקיומה של "תוכנית אלוהית" על-פני כדור-הארץ – לבין חסידי תורת האבולוציה של דרווין.

פתאום, כל צד רואה ביצורים האלה דוגמה ומופת, מודל חיקוי לבני האדם. "זה סרט שמחזק נורמות מסורתיות כמו מונוגמיה, הקרבה ומסירות לגידול ילדים", צוטט באחד משלבי הוויכוח מבקר הקולנוע מייקל מדווד. הסרט שעורר את יצרי האמריקנים מתאר את מסעו של שבט פינגווין-הקיסר לשדות קרח רחוקים, שם נפגשים כל הפינגווינים כדי למצוא בני/בנות זוג.

הנקבה מטילה ביצה בודדת בכל עונה, ומיד אחר-כך מעבירה אותה לבן-זוגה ויוצאת למסע ארוך למקומות שבהם יש גישה למים ולמזון. הזכר נשאר במקום, מתעלם מצרכיו האישיים, מהרעב הנורא ומסופות הקרח ומגן בקנאות על הביצה מפני פגעי החורף הארוך.

כשהנקבות חוזרות הן מקבלות לידיהן את הגוזל ומשחררות את הזכר לחפש מזון לעצמו. כשהזכרים שבים מהמסע מתאחדת המשפחה לזמן קצר, עד שהגוזלים גדלים מעט ולומדים לשרוד, ואז חוזרים בני השבט למקומותיהם. כך – עד המפגש השנתי הבא.

הפינגווין בתפקיד ישו

עבור רוב האנשים העלילה הזאת היא לא יותר מתיאור נפלאותיה של "אמא טבע", אבל הרפובליקנים, בוחריו של בוש, מיהרו לראות בה משל לחיי המין האנושי. החורף הקפוא, הדרך הארוכה לאיזורי הדגירה, והרעב אחרי חודשים של צום – כל אלו הפכו בעיניהם סמל לכך שיש יד עליונה משגיחה ומכוונת. חלקם אפילו ראו בכך סמל לייסוריו של בן-האלוהים. "כמו 'הפסיון של ישו', זהו 'הפסיון של הפינגווינים'", צוטט מדווד ב"ניו-יורק טיימס".

העיתון "כריסצ'ן סייאנטיסט מוניטור" הצהיר כי "חיי הפינגווינים ממחישים כמה מהאספקטים של האופן שבו אלוהים מגדל את ילדיו", והאתר "וורלד-נט-דיילי" ראה בסרט "אישור ליופיים של החיים ולזכות הגדולה לשמר אותם". הסרט הפך ל"פעילות חובה" בקהילות הנוצריות בארצות הברית, לא פחות. רשת כנסיות באוהיו אף עורכת סדנאות מנהיגות על-פי הסרט. באתר האינטרנט של הרשת מקבלים הגולשים טופס שעליו כתוב: "רשמו מה אמר לכם האל כשדיבר אליכם במהלך הסרט".

אלא שלא כל האמריקנים שמעו את אלוהים תוך כדי צפייה בסרט. אל מול חסידי תיאוריית "ההשגחה העליונה" מיהרו להתייצב אויביהם המושבעים, הדרוויניסטים. הם אפילו קיבלו גיבוי מג'ורדן רוברטס, האיש שאחראי לקריינות שמלווה את "משפחת הקיסרים". "נכון שלא הדגשנו את נושא האבולוציה בסרט", אמר בראיון ל"אובזרבר", אבל בהחלט אמרתי בתחילתו שהמסע של הפינגווינים נמשך כבר מיליוני שנים, כך שאפשר להבין מזה מהי עמדתי בנושא".

הפינגווין הגאה

בפורומים השונים באינטרנט מתבטאים חסידי דרווין בשפה בוטה הרבה יותר. "למצוא קשר בין סיפור חייהם של פינגוויני הקיסר לבין מונוגמיה זה כמו למצוא קשר בינם לבין התפתחות אופנת הטוקסידו", כתב מישהו. אחר בחר להציג את הסרט מנקודת מבט של ליברל ואתאיסט שובב: "נכון, הפינגווינים שומרים על מונוגמיה, אבל זה למשך עונה אחת בלבד. אני לא בטוח שמנהיגי הכנסיות היו רוצים לראות את זה כדוגמה ומופת".

והיה גם מי שהזכיר את זוג הפינגווינים מגן החיות בסנטרל-פארק, שהתפרסמו כשבנו תא "משפחתי" הומוסקסואלי, למורת רוחם של השמרנים. ובכל הפרשה המוזרה הזאת יש גם צד שלישי, רציונלי: זה שלא מבין מאיפה נחת הוויכוח הזה. "מוטב שתעזבו את הפינגווינים ולא תערבו אותם במלחמות התרבות והדת של בני האדם", ביקש בעל טור ב"אריזונה סטאר". גם יוצרי הסרט החליטו לשבור שתיקה וניסו להרגיע את הרוחות. אדם לייפציג, נשיא חברת הסרטים של ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", הבהיר: "זה לא סרט עם אג'נדה פוליטית. בסך הכל רצינו לגרום למעורבות של ציבור הצופים בחייהם של הפינגווינים".