קרן אור: הדור החדש של מכשירי הלייזר לתיקון הראייה

כל העניין נמשך לא יותר מ-20 שניות, שבמהלכן המטופל לא זע ממקומו. כשהסתיים הניתוח הוא הובל כשעיניו מכוסות לחדר אפלולי להתאוששות של 20 דקות ובסופן חזר לביתו. יום למחרת, 15 שעות לאחר מכן, התייצב האיש למעקב ולבדיקת ראייה. הוא זיהה את המספרים הזעירים ביותר והבחין בצורות שגודלן הלך וירד. "אתה רואה 6:5", אמר בסיפוק ד"ר מאוס. ובמילים אחרות, אם ראיית 6:6 פירושה 100% ראייה הרי ש-6:5 פירושה ראייה טובה ב-15% יותר מהנורמה.

נפלאות השיוף

זה כ-18 שנים נערכים ניתוחי הלייזר לתיקון הראייה. העיקרון של הניתוח פשוט: יצירת חיתוך מסוים בקרנית ושיופה באמצעות קרני לייזר יגרמו לתיקון הראייה, בין שמדובר בקוצר ראייה, ובין שמדובר ברוחק ראייה או אסטיגמציה (צילינדר).

הראשון שמצא את הקשר בין הדברים היה רופא העיניים הקולומביאני חוזה ברקר שערך ניסויים שונים בבעלי חיים כבר בשנות ה-60. בשנות ה-70 נכנס לתמונה רופא העיניים הרוסי פרופ' סווטיסלב פיודורוב. לפי המיתוס הגיע למרפאתו מטופל ללא משקפיים, אף שסבל מקוצר ראייה גבוה. בבדיקה נתגלו אצלו צלקות בקרנית. התברר שזמן מה לפני כן הוא היה מעורב בקטטה שבמהלכה נשברו משקפיו. שברי זכוכית נכנסו לעיניו ומאז ראייתו השתפרה. בזכותו פיתח פרופ' פיודורוב שיטה לתיקון הראייה ובה נעשים 16-4 חתכים בקרנית.

בשנות ה-80 התגלו נפלאות מכשיר הלייזר, שהחליף את סכין המנתחים. ב-1987 נערך בברלין ניתוח הלייזר הראשון בעיניים.

בישראל נערכים כעשרת אלפים ניתוחים בשנה, אך מספר זה, שנחשב גבוה לעומת מדינות אחרות באירופה, הוא למעשה רק 5% מכלל מרכיבי המשקפיים. 95% עדיין בוחרים לראות את העולם דרך הזגוגית או העדשה. קיימת רתיעה מהניתוח הנובעת מהעובדה שמדובר בניתוח ניסיוני ואין די עדויות על השלכותיו לטווח ארוך, עד לגיל הזקנה.

הניתוח נחשב כטיפול אסתטי לכל דבר, וככזה הוא אינו זול: כ-8,000 שקל לטיפול בשתי העיניים. אלה שיבחרו באפשרות הזאת יגלו שאחד השיקולים המרכזיים שיכריעו אם לעבור את הטיפול הוא הדיופטר ועובי הקרנית שלהם. דיופטר גבוה ו/או קרנית דקה עלולים להיות בעייתים, משום שאז השיוף עלול להיות עמוק מדי. "עובי ממוצע של קרנית הוא 550 מיקרון", מסביר ד"ר יוסי פיקל, מנהל מחלקת עיניים בבית חולים זיו בצפת ומנהל יחידות הלייזר במרפאות "רואים 6:6". "בדרך כלל אנחנו נוהגים לשייף 12 מיקרון לדיופטר, כשב-300 המיקרון התחתונים וב-160 העליונים לא נוגעים. זה משאיר לנו כ-80 מיקרון לעבוד עליהם. לכן במקרים של קוצר ראייה הגבוה ממינוס 10, או במקרה של מחלות שונות ברשתית או לחץ תוך-עיני גבוה, לא מקובל לנתח".

כ-5% מהמטופלים ייאלצו לעבור תיקון נוסף כי השיוף לא הספיק או שנעשה שיוף גדול מדי. מי שלא יעבור תיקון ייאלץ להמשיך ולהרכיב משקפיים בדיופטר נמוך יותר. במקרה שהשיוף גדול מדי עלול אחוז אחד מהמטופלים (שהדיופטר שלו בדרך כלל מעל 6) לראות בלילה מעין הילות מסביב למקורות אור.

ד"ר פיקל: "מחקרים רבים מראים שאם הטיפול יציב בשנה הראשונה והמספר לא משתנה, סביר להניח שכך יהיה בעוד 20 שנה. אבל אם עשית ניתוח לייזר בגיל 30 לא בטוח שבגיל 50 התוצאות תישמרנה כי גם עדשת העין מזדקנת, הפוקוס משתנה, מחלות הקשורות לגיל משפיעות על הראייה וכו'".

עיני נץ

מכשירי הלייזר של הדור הראשון לא סיפקו תוצאות מרשימות. הקרניים לא היו הומוגניות מספיק, הן טיפלו באזור מצומצם במרכז הקרנית ולא הצליחו לעקוב אחרי העין המטופלת כשהיא זזה בפתאומיות.

הקפיצה הגדולה התרחשה בשנים האחרונות עם פיתוח מכשירי הדור השלישי. הפעם ההבטחה נשמעת כמעט יומרנית. לא רק שתיפטרו מהמשקפיים אלא גם תראו טוב יותר ממה שראיתם בעזרתם. עיני נץ. אחד ממכשירי הלייזר העתידניים הוא "אלגרטו 400" של חברת Wavelight, שפיתחו פרופ' טיאו זיילר משוויץ וד"ר מאוס הגרמני. מדובר במכשיר היורה 400 קרני לייזר לקרנית העין בכל שנייה. לטענת מפתחיו, המכשיר כה מדויק כך שהקרן לעולם לא יורה באותה נקודה פעמיים. כל 2 שניות מורידות דיופטר.

כמו כן, מאחר שהקרנית כיפתית וכל שיוף במקום אחד עלול ליצור עיוות במקום אחר, פותחה במכשיר החדש מערכת המחשבת מראש את העיוותים ומתקנת אותם במהלך השיוף, מה שמבטיח איכות ראייה טובה יותר.

"היתרון של מכשירי הדור השלישי הוא כמו היתרון שיש לחייט פרטי מול תפירת קונפקציה", מסביר בציוריות ד"ר פיקל, העובד עם המכשיר. "הקרנית של המטופל עוברת מיפוי מדויק באמצעות הטופוגרף. המיפוי מועבר באמצעות דיסקט למכשיר הלייזר שמשייף את הקרנית בדיוק לפי הנתונים שהוזנו בהם. כך פרופיל השיוף מותאם אישית למטופל. מאותו הרגע הוא יזכה לראייה איכותית שאנו מכנים Super Vision.

- למה בעצם צריך לראות יותר מ-6:6?

"זאת שאלה פילוסופית. זה כמו לשאול למה תלמיד לא מסתפק בלהשיג 100 במבחן והוא עונה גם על שאלת הבונוס כדי לקבל 110. יש אנשים עם דרישות גבוהות יותר ויש מפתחים שישתדלו לספק אותן".

- מהם אחוזי ההצלחה של המכשיר לעומת מכשירים המשמשים בניתוחי לייזר אחרים?

"מניסויים שערך ה-FDA נמצא ש-93% מהמטופלים ראו טוב יותר לאחר הניתוח ממה שראו לפניו כשהרכיבו משקפיים או עדשות מגע, וזאת לעומת 74.4% שעברו טיפול במכשירים אחרים. 100% דיווחו על שיפור בראיית לילה".

- מי לא יכול לעבור טיפול במכשיר זה?

"המכשיר לא מביא בשורה לאנשים שגם לפני כן לא יכלו לעבור ניתוח לייזר".

- איך אתה מסביר את העובדה שרוב רופאי העיניים בוחרים להמשיך ולהרכיב משקפיים?

"אני תמיד שואל את המטופל במה הוא עוסק. הייתי מהסס לפני שהייתי מנתח אדם שמתעסק בדברים קטנים, כמו שען, מנתח עיניים, כי כל סטייה קטנה בחדות או באיכות הראייה תהיה בשבילו משמעותית מאוד".

בחדר צדדי הסמוך לחדר הניתוחים של ד"ר מאוס ניצב "הקונצ'רטו", מכשיר לייזר הנמצא בתהליכי פיתוח, שייחודו בעובדה שהוא יורה 500 קרניים בשנייה. המהנדס העובד על המכשיר עושה זאת בעדינות רבה כאילו מדובר בתינוק שברירי, וד"ר מאוס לא מפסיק להתפעל מ"האלגנטיות" שלו. "זה לא אומר שצריך לחכות לפיתוח מכשירים חדשים כדי לעבור טיפול לייזר", הוא מוסיף מיד. "עקומת פיתוח המכשירים זינקה אמנם במהירות בשנים האחרונות, אבל אני מאמין שהגענו לשלב שבו ימשיכו להיות שיפורים ושינויים, אבל הם יהיו מינוריים יותר".

איך זה עובד?

ראייה ברורה בעין תקינה היא תוצאה של קרני האור העוברות דרך הקרנית, האישון והעדשה ונופלות באופן ממוקד ישירות על הרשתית.

• קוצר ראייה מתרחש כאשר הקרנית קמורה מדי או כאשר העין ארוכה מן הרגיל, ומוקד האור הנמצא באזור שלפני הרשתית גורם לראייה מטושטשת למרחק. במקרה כזה שיוף הלייזר נעשה ממרכז הקרנית.
• רוחק ראייה מתרחש כאשר הקרנית שטוחה מדי ביחס לאורך העין. מצב זה גורם לכך שמוקד האור נמצא בנקודה דמיונית מאחורי הרשתית, הראייה מקרוב מטושטשת ולפעמים גם למרחק. במקרה זה שיוף הלייזר נעשה להיקף הקרנית כדי שהחלק הפנימי יתקמר יותר.
• אסטיגמציה (צילינדר) מתרחשת כאשר לקרנית צורה אליפטית והיא קמורה יותר לכיוון אחד מאשר לכיוון השני. לאור אין מוקד ברור על הרשתית, דבר המביא לראייה מטושטשת ומעוותת. אסטיגמציה יכולה להופיע עם קוצר או רוחק ראייה. במקרה כזה משייפים יותר צד אחד של הקרנית.