הרווח שבין הסעד לרווחה

פה ושם הורמו כמה גבות למקרא נתוני משרד הרווחה על מספר הפונים בשנה החולפת ללשכות הרווחה ברשויות המקומיות. העובדה שכל אזרח חמישי בישראל טופל במהלך השנה האחרונה על-ידי שירותי הרווחה הביאה, כמו תמיד, להפניית אצבע מאשימה כלפי הממשלה. המצב, אמרו, גרוע עד-כדי-כך שאפילו בסביון ובכפר שמריהו נזקקו השנה לשירותי הרווחה.

אז זהו, שלא. לא רק השנה נזקקו בסביון ובכפר שמריהו, כמו גם ברעננה, רמת השרון, בני ברק ועמנואל, לשירותי הרווחה. בכל השנים ובכל ימות השנה, בכל מקום בו חיים אנשים, נזקקים לשירותי הרווחה. הסטריאוטיפ לפיו רק נזקקים וכאלה השרויים בבעיות כלכליות צורכים את שירותי הרווחה לא רק שגוי, הוא גם גורם עוול משווע הן לצרכני שירותי הרווחה והן לעובדים הסוציאליים המעניקים אותם.

בראשית ימיה של המדינה הוקמו משרד הסעד ולשכות הסעד שפעלו תחתיו, שהופקדו על "עזרה, תמיכה חומרית וחברתית לשכבות הנחשלות מבחינה סוציאלית במדינה" (כך במקור). בהשראת השם, השתרשו עם השנים מונחים דוגמת קצבת סעד ומחלקה סיעודית. אפילו התפקיד החשוב במקצוע העבודה הסוציאלית, המאגד בתוכו כוח ועוצמה רבים בכל הקשור לטיפול בילדים, קשישים, חסרי ישע, סדרי דין ועוד, נקרא עדיין פקיד סעד. זאת, למרות שהתפקיד כלל איננו פקידותי ומקבלי השירות אינם בהכרח "מהשכבות הנחשלות מבחינה סוציאלית במדינה".

במרוצת השנים, במסגרת ניסיונות לשינוי תדמית, הסעד הומר ברווחה ומשרד הסעד הפך למשרד העבודה והרווחה - כחלק מתפיסה שהניחה כי העבודה היא חלק מהרווחה. עד לכינון הממשלה הנוכחית המשרד נקרא כך. כמו אומר אם יש עבודה, יש רווחה. אולם הניסיון לשינוי התדמית נכשל. לשכות הרווחה של היום עדיין נחשבות ללשכות סעד, כאלה המטפלות באוכלוסיות נחשלות. הגבות עודן מורמות כשמתברר שכעשרה אחוז מתושבי סביון, כפר שמריהו, רעננה, רמת השרון וכוכב יאיר מטופלים בלשכות הרווחה ביישוביהם. זו כבר עילה לכותרת בולטת בעיתון.

אבל לשכות הרווחה אינן מטפלות רק במובטלים או במי שנקלעו לקשיי פרנסה. הן מטפלות באנשים. עיקר פעילותן מוקדשת לסוגיות כמו גירושים, לידת ילד מפגר או מוגבל, התמכרות לסמים או לאלכוהול, הפעלת מועדוני קשישים ושירותי תמיכה, שכול ויתמות, גיוס והשמת מתנדבים, סדרי ראייה של ילדים להורים גרושים, בעיות רפואיות ואפילו אלימות במשפחה.

קשישים, גירושים, נכויות, התמכרות ואפילו אלימות במשפחה יש בכל מקום. אין הבחנה בין עני לעשיר, בין בעלי השכלה אקדמאית למי שסיימו רק את בית הספר היסודי, בין סביון וכפר שמריהו לבית שאן ועמנואל. כולנו יכולים להזדקק לעזרתם, הכוונתם ולפעמים גם לטיפולם של העובדים הסוציאליים. לשכות הרווחה אף פעם לא היו כתובת שיועדה רק לעניים. הן אמורות להיות כתובת לכל אדם שנקלע למצוקה כזו או אחרת, או לרווחת האזרח במובן הרחב של המילה.

וכמו שהסטריאוטיפ דבק בלשכות הרווחה, כך הוא גם דבק בעוסקים במקצוע העבודה הסוציאלית. יעידו על-כך הפקולטות לעבודה סוציאלית, המשמשות לעיתים כמקום מפלט לסטודנטים שלא התקבלו לחוגים 'יוקרתיים' יותר. בחסות הסטריאוטיפ הזה קל למדינה 'לתגמל' את העובדים הסוציאליים במשכורות זעומות, שהרי הם יודעים טוב יותר מכל אחד אחר להתמודד עם מצוקה. בחסות הסטריאוטיפ הזה יכולה ממשלה בישראל לכהן כבר כמעט שנה ללא שר רווחה במשרה מלאה, וללא מנכ"ל משרד זה למעלה מחודשיים.

דווקא עכשיו, כשהפערים החברתיים במדינה הולכים ומתרחבים ובהיעדר שר שיטפל בנושא, צריך איגוד העובדים הסוציאליים להניף את דגל הרווחה. רווחה שאינה רק סעד וטיפול ב"שכבות הנחשלות בחברה הישראלית", אלא טיפול ועזרה לאנשים באשר הם, אזרחי מדינת ישראל, כמוני וכמוך.

• דוד גולן הוא יועץ תקשורת ובעל משרד יחסי ציבור המתמחה בנושאים חברתיים, ומשמש כיו"ר תא היועצים באיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות