צילום: איך משחזרים את "זמן הקליע" מ"המטריקס"?

לטכניקת ההילוך האיטי (Slow Motion) יש מגוון רחב של שימושים. את תהליך יצירת ההאטה בזמן כחלק מסרט וידאו ניתן לחלק לשני סוגים עיקריים: בסוג הראשון ניתן למצוא צילומי וידאו רגילים, כאלו שהצורך להציגם בהילוך איטי נוצר רק לאחר שצילמו אותם, כגון אירועים חדשותיים או פליליים.

לצורך צילומים כאלו נעשה שימוש במצלמות וידאו סטנדרטיות שמצלמות במהירות של 25-30 פריימים בשניה. סוג כזה של הילוך איטי מוגבל ליכולות של תוכנות עיבוד מתוחכמות. 

בסוג השני ניתן למצוא מקרים בהם ההאטה מתוכננת מראש.

כאן אנו נכנסים לעולם של מצלמות מיוחדות המסוגלות לצלם במהירויות של 250, 500 ואפילו 1,000 פריימים לשניה ולעתים אפילו במצלמות שמסוגלות לצלם וידאו במהירות של מיליון פריימים לשניה.

מצלמות מיוחדות אלו, ששמן המקצועי High-Speed Motion Video Camera, מצלמות במהירות הגבוהה פי כמה וכמה ממהירות הצילום הרגילה. בשיטה זו ניתן לצלם אירועים שקצב ההתרחשות בהם מהיר מאוד. מהיר מזה שהעין האנושית או מצלמה רגילה יכולים לקלוט.

לדוגמה: שברי כוס מתנפצת, בלון מתפוצץ, כנפיים של זבוב חובטות באוויר ועוד דוגמאות רבות. לאחר מכן, כשצופים בסרטים אלה במהירות "רגילה" (25-30 פריימים לשניה) ניתן יהיה להבין בקלות בכל פרט ופרט.

יש מצבים בהם דברים קורים אפילו יותר מהר. כדור הנפלט מאקדח או טיל החודר לטנק נבחנים בדרך כלל באמצעות מצלמות מיוחדות שמסוגלות לצלם במהירויות של עד מיליון פריימים לשניה. אלו כמובן לא מצלמות דיגיטליות, אלא מצלמות המשתמשות בפילם מיוחד ונעזרות במנוע שלא היה מבייש מכונית פרארי, על מנת להריץ את הפילם שבמצלמה מספיק מהר.

צריך סבלנות

טוב, אז הבנו שיש דברים שקורים נורא מהר. אבל מה לגבי תהליכים שמתרחשים לאט? על מנת לצלם התרחשויות כמו צמיחה של דשא, צריך הרבה סבלנות ובנוסף, גם הבנה ושליטה בטכניקת צילום שנקראת Time Lapse.

בטכניקה זו מצלמים את ההתרחשות במשך זמן רב (שעות, ימים, חודשים ואפילו שנים), ולאחר מכן מאיצים ו"מכווצים" את כל הפריימים לכדי סרטון "רגיל". בשיטה זו, ניתן יהיה לצפות בנר דועך תוך מספר שניות או בסרטון של פחות מדקה שיציג נוף המשנה את צבעיו במהלך עונות השנה.

גם טכניקה כזו מחולקת לשני סוגים: בשיטה הראשונה נוהגים להציב מול האובייקט (נר, סיגריה או קרח נמס) חצובה ועליה מצלמת וידאו רגילה ומאירים היטב.

אחר כך מעבירים את הסרטון למחשב ונעזרים בתוכנת עריכה על מנת להאיץ את הצילום.

אחת המגבלות בשימוש בשיטה זו היא משך הזמן אותו ניתן להקליט. בסופו של דבר, אורכה של הקלטת מוגבל, כך שגם קלטת שנועדה להקלטה ממושכת אינה מאפשרת צילום של אירוע הנמשך ימים, שבועות או יותר.

במקרים כאלו ניתן להשתמש בשיטה השנייה. על מנת להאיץ אירועי יום שלם, חודש, שנה ואפילו יותר, נהוג להשתמש במצלמת סטילס שממוקמת על חצובה, ולעיתים מתקינים אותה בתוך קופסה מיוחדת (שתפקידה להגן על המצלמה מפני פגעי מזג האוויר).

למצלמה זו יש שעון עצר, שדואג לצלם תמונה בזמנים נתונים (כל דקה, כל שעה, פעם ביום וכדומה). תוך כדי התהליך, ניתן "לחבר" את התמונות לכדי סרטון וידאו אחד ולהריץ אותן במהירות רגילה. בשיטה זו נוצרו סרטונים מדהימים המציגים גאות ושפל במהלך שניות, שמיים המשתנים לאורך הלילה, פרח צומח, בטן של אישה הרה שמתפתחת לאורך חודשי ההריון, אנשים מזדקנים ועוד. 

שליטה בזמן - עשו זאת בעצמכם

• האצה - מקמו מצלמת סטילס על גבי חצובה וכוונו אותה כך שהאובייקט "ייכנס" לתוך הפריים (נר דולק זו התחלה טובה). השתמשו בשעון רגיל או בשעון עצר וצלמו תמונות במרחקי זמן שווים ככל האפשר, בהתאם למשך האירוע המצולם ולאורך הסרטון הרצוי.
  
  לדוגמה, אם תיקחו נר שמשך "חייו" הוא שעה ותצלמו תמונה אחת בכל חצי דקה, יתקבל סרטון שאורכו כארבע שניות. זכרו שבסופו של תהליך, אתם צריכים 25 תמונות לשניה אחת של וידאו.
  
  העבירו את התמונות למחשב ושנו את שמן ל: 100, 200, 300 וכו', הטעינו את התמונות בתוכנת עריכת וידאו, ודאו שקצב הפריימים לשניה הוא 25 ונגנו את יצירתכם. שימו לב (כל קצב הנמוך מ-15 פריימים לשניה יהיה נמוך מדי וייצר "קפיצות" בווידאו הגמור).
  
  
• האטה - תהליך זה מורכב מעט יותר ונעשה באמצעות מצלמה מיוחדת, שמסוגלת לצלם בקצב פריימים גבוה. נסו לדאוג לצילום יציב ותאורה טובה, והעבירו לתוכנת עריכת וידאו, בה ניתן להאט את מהירות הצילום.
  
  לרוב, תוכנות עריכה עושות עבודה בינונית, כך שאם אתם נאלצים להאט צילומי וידאו - עדיף להשתמש ביישומים חזקים יותר (שלרוב "מתלבשים" כתוסף על תוכנות העריכה הנפוצות). למשתמשי Premier נמליץ על Retimer של חברת RealViz או על Twixtor של RE:Vision Effects.
  
  
• האפקט של המטריקס - כל כך הרבה שאלו, אז אני חייב לענות. לכל מי שרוצה לדעת איך בוצע אפקט הקליעים בסרט המטריקס, אז התשובה נעוצה בשיטה שזכתה כבר לכינוי Bullet Time. שיטת צילום זו נוסתה לראשונה בסדרת סרטי המטריקס ומאז כיכבה בסרטים, סדרות וכמובן בפרסומות לירקות קפואים.
  
  בטכניקה זו, מציבים מערך של מצלמות לאורך מסלול מתוכנן (וכל המרבה, הרי זה משובח) ואז מצלמים את כל הסצינה בכל המצלמות בו זמנית. מחיבור התמונות ניתן לצפות באובייקט "קפוא" בזמן, כאשר הצופה "מביט" בו מכל צדדיו.

הכתבה פורסמה במקור בגיליון מספר 7 של "זמן דיגיטלי מגזין ברזולוציה גבוהה".