"אבודים" - גרסת השעשועון

לא קל להיות בן של נביא. הם שומעים קולות, בדרך כלל מסתובבים בשיער פרוע וגלימות מלוכלכות, אף אחד לא באמת סובל אותם ולפעמים הם גם משתמשים בילדים שלהם בתור לוחות מודעות בשר ודם. הנביא שלקח את העניין לקיצוניות היה ישעיהו. מילא שאר-ישוב, אבל לקרוא לבן שלך "מהר שלל חש בז"? זו באמת הגזמה פראית, גם אם אלוהים אמר לו לעשות את זה.

איך כל זה שייך ל"4400", סדרת הרכש החדשה של HOT3, אז ככה. הסדרה הזו תשרה עליכם השראה נבואית של ממש, אבל לזה נגיע עוד מעט, בינתיים נציין רק שאחד השחקנים בסדרה נושא על גבו האומלל את השם מהרשללחשבז עלי (Mahershalalhashbaz Ali). לא הדמות, השחקן עצמו. גם בלי לבדוק במרשם התושבים האמריקאי או הישראלי, ניתן להניח שלא רבים הם המסכנים הנושאים שם כזה על גבם. למרבה הצער, עובדת טריוויה שולית (גם אם משעשעת) זו היא אחד הדברים היחידים הראויים לציון ב"4400".

הי, אני יכול לעוף!

תקציר זריז: ביום בהיר אחד מתקרב לו מטאור אימתני לכדור הארץ. האומה (האמריקאית) כמרקחה וכולם מתקשרים הביתה להגיד לאבא, אמא ודוד אלווין כמה הם אוהבים אותם. אך ראה זה פלא. במקום להתנגש בכדור הארץ ולהפוך את כולנו למרק, המטאור מאט, שזה, כידוע, דבר מאוד לא מטאורי לעשות, מרחף מעל אגם אמריקאי שליו, ופולט לו 4400 בני אדם שנעלמו כולם מעל פני האדמה בתקופות ובמקומות גיאוגרפים שונים. יש שם ילדה בלונדינית חמודה שנעלמה ב-1946, בזמן ששוטטה הרחק ממכוניתם של הוריה הכל-אמריקאים, חייל שחור שנעלם באמצע מלחמת קוריאה (אותו מהרששלחשבז זכור לטוב) איש עסקים שנגוז יום בהיר אחד בשנות השבעים בדרך לחגוג את יום נישואיו וכרגיל, במצבים כאלו, עוד כמה יפנים, הודים, אפריקאים ופינלנדים שנעלמו אף הם, אבל למי אכפת מאיפה ומתי.

הממשלה, כמובן, מכניסה את כולם להסגר, אבל במקום לעשות את הדבר הצפוי מאומה שעברה את רוזוולט ואת ועדת מקארת'י ולהתחיל להעביר אותם בדיקות מקיפות ותחקורים חודרים וחודרניים, הם פשוט משחררים את כולם אחרי כמה ימים, ואחרי שווידאו שהחטופים לא זוכרים כלום ולא יודעים שום דבר על מה שקרה להם. הם פשוט נעלמו בנקודה מסוימת והופיעו באחרת, ומבחינתם, הזמן לא חלף כלל וכלל. מבולבלים, מנסים ה-4400 למצוא שוב את מקומם בחברה, רק כדי לגלות שאהוביהם מתו, הזדקנו או שכחו אותם, וכי העולם שלהם השתנה לבלי הכר: הם לא מעודכנים מוזיקלית, הם לא בקיאים בשער הדולר ובתהפוכות החברתיות שעברו על אמריקה מאז שנעלמו, ובקיצור, הם אבודים.

ובדיוק כמו ב"אבודים" המהוללת, גם כאן מתחילים לקרות דברים משונים. לא מאותו סוג, כמובן, אבל עדיין, משונים. הילדה הבלונדינית, מיה רטלאג' הקטנה, מפגינה יכולות מדאיגות של ניבוי העתיד. היא לא מדקלמת, חס וחלילה, את תוצאות הלוטו של השבוע הבא, אבל היא כן מסתובבת ופולטת הצהרות מצמררות בנוסח, "אתם תיקברו בבית הקברות הזה והזה", או מושיטה ממחטות למי שעומד להתעטש עוד חצי שעה. איש העסקים, שגילה שאשתו הפכה לקשישה סנילית, מפתח כוחות סונאריים משונים ומצליח לנתץ זכוכיות וגולגלות בכוח מוחו בלבד. לילי טיילר, אם צעירה וחביבה, שבתה לא יודעת כלל על קיומה ושבעלה לא מוכן להיפגש איתה, מגלה לפתע שהיא בהיריון ממקור לא ידוע ומקבלת שדרים מהעובר שלה ועוד כהנה וכהנה. חשוב לציין, שאף אחד מה-4400 לא ניגש לבדוק מה לעזאזל קורה לו כשהוא מתחיל לגרום לרעידות סיסמיות, או לפתח יכולות קואורדינציה מרשימות. החטופים מקבלים את הדברים הללו כמעט כמובן מאליו, ולא טורחים, אפילו בעקיפין, להגיד דברים כמו "הי, גיליתי שאני יכול לעוף, קוּל!".

הממשלה מפקידה חוקרים מטעמה שתפקידם לדאוג לחברי ה-4400 שנמצאים באזור שלהם. צמד החוקרים שבהם מתמקדת הסדרה הוא הזוג מולדר וסקאלי, אה, סליחה טום בלדווין ודיאנה סקוריס. לטום יש עניין אישי בתופעת ה-4400, כי אחיינו הוא אחד מהחטופים, וכשהוא נעלם קרה משהו שהכניס את בנו של טום לתרדמת. לאחיין שחזר יש כפי הנראה כוחות ריפוי מסוימים והוא נצפה כשהוא משיב ציפור קטנה לחיים, אז צפו להתפתחויות בכיוון הבחור בתרדמת.

זה ממשל בוש, למען השם!

הסדרה בנויה כרצף של סיפוריהם האישיים של החטופים, כאשר בכל פרק, פחות או יותר, נחשף סיפורו של אחד מהם וכוחותיו המסתוריים. ברקע, כנראה, עובדים אנשי הממשל כדי לגלות מה לעזאזל קרה כאן, אבל הם עושים זאת בישנוניות מטופשת ונטולת הגיון שתרתיח כל מי שאי פעם ראה "תיקים באפלה", "דרכים נסתרות" או כל סדרת משטרה ראויה לשמה. הדחף העיקרי של הצופה הוא להשליך משהו על המרקע או לחילופין לצעוק הוראות על פיטר קויוטי המבוזבז לחלוטין, שמגלם את ראש ה-NTAC (המרכז הלאומי להערכת סיכונים) הפלגמטי. זה ממשל בוש, למען השם! אתם כבר יכולים לעצור אנשים ללא משפט לזמן בלתי מוגבל ולעשות להם מה שאתם רוצים! תוציאו את האצבע שלכם מאיפה שהיא נמצאת ותעשו משהו! אבל לא. הצוות ב"חדר התיאוריה" של המרכז מורכב מכמה בני שש עשרה עבי משקפיים, שרידים מהניינטיז, כשחנונים עוד נדמו כעתיד האנושות ומספיק היה שיהיו לך עדשות עבות, מסגרת לא אופנתית וחצ'קונים בשביל שיתנו לך לנהל צוות.

אך הגרוע מכל עוד לפנינו. "4400" תוכל לפתח גם בכם כוחות על-טבעיים. באופן מסתורי תגלו כי יש באפשרותכם לדקלם שורות דיאלוג שלמות לפני שהשחקנים מבטאים אותן! תוכלו גם, אם תרצו, לחזות את העתיד, ולהבחין בכל מהלך עלילתי עוד לפני שהתחיל! זה באמת עובד! בסדרה זו, הכל צפוי והרשות נתונה. הכל ברור מראש באופן כה מוחלט, עד שהצפייה הופכת למעין שעשועון שבו אתם יכולים לבדוק את יכולותיכם החדשות. האם הוא יגיד: "אני לא יכול יותר, לילי" או "לילי, אני לא יכול יותר"?

על הרקע המשמים הזה, העובדה שרוב השחקנים מפגינים משחק נאה וכי הצילום מנפק כמה רגעים יפים (צילומי הלילה התכלכלים, בסגנון "לילה אמריקאי", נאים במיוחד), פשוט לא מצליחה לרגש או לעניין. גם העובדה שהטענה היא שהעונה השנייה הרבה יותר טובה (הגיוני, אם זוכרים שמדובר באנשים שיצרו את "מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9", סדרה שנדרשו לה שלוש עונות כדי להפוך לראויה לצפייה) לא יכולה להצדיק את הסבל העלילתי הזה. אמור להיות בסוף העונה גם איזה טוויסט הפוך על הפוך כזה, שמעמיד את הסדרה, ברמה העקרונית, כאנטיתזה ל"מפגשים" הסטריאוטיפית-גם-אם-מהוקצעת של שפילברג. משהו בסגנון, "חשבתם שהם נחטפו על ידי חייזרים? אז לא!" אבל מאחר ואני כבר יכולה לראות בעיני רוחי את דיאנה מביטה בטום בעיניים פעורות ואומרת, "או מיי גוד, טום, הבנתי!", אני חושבת שאוותר. טוב, אולי אני רק אציץ בפרק האחרון כדי לגלות אם צדקתי.

"4400", HOT3, יום א, 20:46