מה היא עושה, העורכת

(נדמה לי אגב שהתייחסות לספריו של פינטר ניתן למצוא בספר של אסתי ג. חיים, אשר אותה ואף את סיפורה ב"תוכו רצוף אהבה" אני אוהב מאוד).

3. נראה לי שלהוצאת ידיעות אחרונות אין כמעט ספרות מקור "קאנונית", על אף שלאחרונה פורסמו בה ספריהם של לא מעט כישרונות צעירים בספרות הישראלית. ובכל זאת, נדמה שהסופרים הישראלים שספריהם זוכים להצלחה מסחרית בהוצאה אינם נמנים עם אלו שנחשבים כסופרי מופת, להוציא אולי את יורם קניוק (אגב, נדמה לי שראיינת אותו איפה שהוא בשעתו). האם העובדה הזאת מטרידה אתכם? מה ההסבר לכך לדעתך?

רנה ורבין

1. ראשית תודה רבה. אגב, אחרי "העיר" עברתי לכתוב ביקורות במוסף הספרות של עיתון ידיעות אחרונות וגם במוסף הספרים של הארץ. וכמובן שעם המינוי להוצאה הפסקתי לכתוב ביקורות ספרות. אי אפשר להיות בשני צידי המתרס.

לדעתי, שלא השתנתה מאז המינוי החדש, המבקר צריך לכתוב את מה שהוא מרגיש, ואחר כך לנמק את הרגשות בעזרת מה שהוא חושב. לכל אדם טעם משלו, שיכול גם להיות טעם לא עיקבי - כלומר, אפשר לקרוא ספר מסויים שיעורר בך תחושה מסויימת ולו היית קורא אותו בתקופת חיים אחרת הוא היה מעורר בך תחושה שונה. ספר הוא תהליך של אינטראקציה בין הכותב לקורא. הוא לא דבר אחד בלתי משתנה ויציב, כפי שהאדם עצמו אינו דבר אחד יציב ובלתי משתנה. ספר, בעיני, הוא יצירה חיה ונושמת. לכן גם לדעתי לא צריך להתרגש מביקורות. זו בסך הכל דעת יחיד, גם אם לעיתים ישנם המזדהים איתה. וביקורת, בעיני, צריכה להיות קודם כל מעניינת בפני עצמה. אני לא אוהבת לקרוא רצנזיות - בוק ריפורטס - תמצית עלילה עם שורה תחתונה של טוב או רע. כך גם השתדלתי לכתוב - למצוא נושא מעניין שעולה מן הספר ולדבר עליו, או לחילופין לבטא את הרגש העז שהספר עורר בי בתקופה שבה קראתי אותו. כך אני רואה ביקורות, וזהו לדעתי תפקיד המבקר - לעניין. אולי גם להצחיק או לרגש. אני סולדת ממחנכי ציבור.

2. אשמח לתת במה למחזות משובחים. האמת, לא חשבתי על זה עד שקראתי את דבריך. אני חושבת שכיום לא נכתבים מספיק מחזות טובים בעברית, ואני עורכת ספרות המקור, לא התרגום (ואת פינטר אני מאד אוהבת). אחד המחזות הטובים ביותר שנכתבו בעברית הוא "המובן מאליו" של יוסף אל דרור, שיצא ב"פרוזה" לפני כשמונה שנים אני חושבת. מחזות כאלו אשמח מאוד להוציא, ותודה על כך שהזכרת לי לא לשכוח מאיפה באתי.

וגם אני אוהבת מאוד את אסתי ג. חיים. "מחר יקרה לנו משהו טוב" הוא רומן נפלא, ואני ממליצה עליו בחום, לאלו שלא קראו עדיין. אסתי עובדת עכשיו על ספר חדש, עניין של שנה שנתיים והוא יצא לאור.

3. הקאנון הוא עניין מורכב. בתקופתנו מרובת הכותבים החדשים קשה לדעת מי מהם ישרוד ויכבוש לו מקום כקלסיקה ישראלית אמיתית. אפשר לנסות להכתיר כותבים צעירים באופן מיידי אבל בדרך כלל רק הזמן יגיד. קניוק למשל, שהוא הסופר האהוב עלי מכל בני דורו (ודורות רבים אחרים) לא נכנס למקום החמקמק הזה המתקרא קאנון כשהיה צעיר. הוא כבש את מקומו לאורך זמן. לקח ל"אדם בן כלב" כעשרים שנים לקבל את ההכרה המגיעה לו כיצירת מופת. קניוק עדיין לא קיבל את פרס ישראל. הרבה מהקאנון מסתכם בפוליטיקה ואפשר להתווכח על איכותם של הסופרים ש"נמצאים" שם.

ויחד עם זה - כמובן שאעשה את כל המאמצים להביא להוצאה סופרים חדשים ומוכשרים ולטפח את אלו שכבר נמצאים בה.

4. אשמח מאוד לקבל עזרה מהקהילה - בהצעות (כמו הצעתך לגבי המחזות), בהמלצות על סופרים לא מוכרים (אם קראת סיפור מצויין של מישהו בכתב עת ספרותי - אתה מוזמן ליידע אותי), ואולי בהמשך בדרכים נוספות, כמו חוות דעת על כתבי יד והתייעצויות אחרות. ובעיקר - לקרוא את דעתכם על ספרים לבנים זה יתרון עצום. בדרך כלל אני מוגבלת לשמיעת דעתם של הקרובים אלי והסובבים אותי. כאן יש לי הזדמנות לשמוע את דעתם של קוראים מכל רחבי הארץ, מכל המקצועות, מכל הגילאים. זה בונוס רציני. תמשיכו לכתוב.

מחבר/ת : Tzippi

לא פעם הפניתי בפורום את השאלה לאנשי ההוצאה: מהם השיקולים ומדוע לשנות את עטיפת הספר המקורית איתה הגיע הספר?

הרי ניתן לתרגם את השם לעברית ולהשאיר את העיצוב בדומה למקור.

לדוגמא: לקרוא את לוליטה בטהרן, עטיפת המקור נאמנה, לדעתי, יותר מזו הצברית (יפה כשלעצמה, ובכל זאת אני שואלת).

סדרת ספריו של קובן גם הם עברו גיור כהלכה וממשיכים באותו קו עיצובי לכל ספריו.

מקווה שלא חרגתי מדי מהנושא ...  

רנה ורבין

שלום ציפי,

אני לא עוסקת בענייני הספרות המתורגמת, אז אולי לא אדייק בתשובתי. זו שאלה שצריך להפנות לריקי אופיר, עורכת התרגום. לדעתי כך נהוג לעשות בכל מקרה של הוצאת ספר בהוצאה מקומית. רוכשים את הזכויות להוצאת הספר, אבל לא את הזכויות לעטיפה. לכל הוצאה יש מעצבים משלה. ספרים יוצאים בעטיפות שונות בארה"ב, אנגליה וישראל. גם ספרים ישראלים מקבלים עטיפות שונות במדינות שונות. לפעמים יתכן אחרת, אבל בדרך כלל כך נהוג.

תודה על הברכות.

מחבר/ת : meiro1

מה קורה עם נושא קריאת ספרים באנגלית? דובר בעבר על הנושא הזה רציתי לדעתך אם יש אפשרות להצטרף לחבורה שוקראת במהירות את הספר וממליצה עליו.

ריקי אופיר

אפשר לשלוח לי מייל ובו סוג הספרים שאותם מי מכם מעוניין לקרוא כדי לחוות דעה, ואנחנו ניעזר בך במידת הצורך.

ובכל מקרה תודה.

מחבר/ת : נאוה ד.

לפני שהצטרפתי לקהילת הקוראים המשפיעים לא ידעתי כלל על תפקידו של העורך (אני באה מרקע ריאלי.הנדסי ולא מרקע "ספרותי" ). בעקבות הפורום התוודאתי לתפקידו החשוב של עורך הספר ומאז אני מקפידה לבדוק בכל ספר מיהו העורך. מספר שאלות לי אלייך:  

1. אני מניחה כי לעורכים שונים יש סגנונות שונים. מהו סגנון עריכה וכיצד הוא משפיע על התוצר הסופי?

2. אילו עצות (עשה/אל תעשה) ניתן לתת לסופר מתחיל (לפני שמגיש ספר ראשון לעריכה)

3. סקרנות אישית שלי: אם אילו סופרים עבדת ? ספרים לדוגמא שערכת.  

רנה ורבין

1. לעורכים שונים אכן יש סגנונות שונים. יתכן עורך שאינו אוהב להתערב יתר על המידה, בעל העדפה להשאיר "פגמים", שיבכר לא ללטש קולות "שבורים". עורכים אחרים יכולים לשכתב כמעט לחלוטין את הטקסט המקורי, עד שקולו של הסופר הופך להיות כמעט קולם שלהם. עורך יכול להחליט לקצץ את הטקסט באופן דרמטי, להוריד ממנו כל סטייה שבעיניו היא מיותרת, או שהוא יכול להחזיר את הסופר לכתוב הרחבות של סצנות מסויימות או של דמויות מסויימות. עורך יכול לעבוד בצמוד לכותב, להדריך אותו ולהנחות אותו ולפעמים אפילו לקרוא איתו את הספר בקול, פרק אחר פרק. או שהוא יכול לשבת בבית ולהעיר הערות ולאחר מכן לשלוח אותן במייל לכותב.

2.הייתי מציעה לכל כותב מתחיל לעבוד במסגרת של סדנת כתיבה או במסגרת אחרת של עבודה מקצועית על הכתיבה, לפני שהוא מגיש להוצאה רומן פרי עטו. גם כותבים לא מתחילים, עם עבר בעיתונות למשל, פונים לסדנאות או לעבודה פרטית עם עורך מלווה. הייתי משלמת עבור הגהה מקצועית, כדי להגיש כתב יד נטול שגיאות כתיב או דפוס.

3. בשנים עברו עבדתי עם סופרים באופן פרטי, לפני הגשה להוצאה. בחודשים האחרונים אני עובדת עם אשר קרביץ על שני ספרים שייצאו בשנה הבאה בהוצאה, "קלמן קימרלינג - חוקר פרטי, בעזרת השם" ו"הכלב היהודי". אני עובדת גם עם ניסים זוהר על ספרו "המולוכיה של אמא", שייצא גם הוא בעוד כמה חודשים. וישנם עוד כמה דברים על הפרק, שיתגלו עם הזמן..  

מחבר/ת : טיילור

ראשית, מתוך איזו נקודת עיוורון שלי, כנראה, מבקשת "לראות" את המבנה הארגוני:  רנה, את התמנית לעורכת מקור (בשע"ט ובהצלחה!), וריקי - את עורכת תרגום (כנ"ל בריבוע). האם אתן קודקודים לשני מבנים עצמאיים?

האם אתן רואות חשיבות לשיתוף פעולה בין תחומי הספרות שלכן? (כיסוי נושאים במבט ישראלי וחו"לי, למשל)?

אני מבינה שעבודת עורך המקור היא בעיקר מול (הסופרים?) והעורכים, ועבודת עורך התרגום היא בעיקר מול המתרגמים. האם יש הבדלים, ומהם? או אולי: מהם המאפיינים העיקריים של עבודתכן? האם ניתן - לדעתכן - לבצע "סוויצ'" בין התפקידים, בלי להתבלבל?

ריקי אופיר

במובן מסוים אנחנו אכן אחראיות לשני תחומים נפרדים, וכל אחד מאתנו מקבלת את החלטותיה בעצמה. בשם עצמי אני יכולה לומר ששיתוף פעולה ביננו עשוי להיות מועיל ומתגמל, אבל לא במובן של כיסוי נושאים מנקודות מבט שונות, אלא קצת אחרת. למשל, בהתכוונות משותפת לספרות בעלת משקל ויופי גם בספרי המקור וגם בספרי התרגום.

בנוגע להבדלים בעבודה, להערכתי הם משמעותיים. אני לא מתמודדת עם סופרים חיים, בעלי צרכים ודרישות ורגישויות. לא שלמתרגמים אין כאלו, אבל בכל זאת מידת המעורבות והנוכחות של ה"אגו" היא אחרת. המשמעות היא שרנה תקבל בוודאי הרבה יותר טלפונים בשעות לא צפויות...

מחבר/ת : הדסשפינדל

כל חיי הייתי תולעת ספרים והתעניינתי רק במוצר המוגמר..

אבל עכשיו שאתן כאן לענות על שאלות, הייתי רוצה לדעת כיצד נעשית פעולת העריכה? הייתי שמחה לקבל תיאור קצר עם השלבים-כיצד נערך הספר.

האם גם הסופרים מעורבים בפעולת העריכה? מה רמת מעורבותם של הסופרים לאחר שהם מעבירים את הספרים להוצאה?

רנה ורבין 

קודם כל, ודאי שהסופרים מעורבים בעריכה. הספר הוא שלהם.. כל עורך בוחר לעבוד כפי שנוח ומתאים לו. אני עובדת פחות או יותר כך:

1. קוראת את הספר ורושמת לעצמי תגובות בטן ראשוניות (איפה מייגע, מה מיותר, איפה חסר וכולי) וגם עושה תיקונים לשוניים ראשוניים תוך כדי.

2. מדברת עם הסופר ושואלת אותו את כל השאלות העולות מן הקריאה הראשונה (למה דווקא כך, מה יקרה אם תתן לו מקצוע אחר, אולי כדאי להקדים חלק זה או לגלות אינפורמציה זו דווקא לקראת הסוף.. וכולי)

3. אז חוזר הסופר אל הספר ועובד לפי השאלות, מרחיב או מקצר, חושב וכותב.

4. אז חוזר הספר אלי, לקריאה נוספת. הפעם אני כבר קפדנית יותר. רושמת כל הערה קטנטונת, אפילו ברמת המילה הצורמת. נפגשים, מדברים על ההצעות, עוברים על הספר. זה יכול לקחת הרבה זמן או מעט זמן, תלוי במורכבות הטקסט.

5. לבסוף - הספר מסתיים ועובר לעריכה לשונית, אחר כך להגהה נוספת, ולדפוס.

אבל - זה תיאור כללי מאוד. במציאות כל ספר הוא שונה ומצריך סוג עבודה אחר ואני לא אוהבת לעבוד לפי דפוסים קבועים. עכשיו למשל, אני עובדת עם אשר קרביץ על ספרו "הכלב היהודי". לצורך העבודה ישבתי וקראתי מבחר שלם מספרות הכלבים העולמית - לב כלב של בולגקוב, פלאש של וירגי'ניה וולף, טימבוקטו של פול אוסטר, חברבר החצרוני של שלום עליכם, ועוד. עכשיו שכל אלו רעננים במוחי, אפגש עם אשר ויחד נחשוב איך להעשיר את הספר שלו בכל המבחר הזה. הבנת? זה לא פשוט ולא מקובע ולא ברור כל כך... אבל זה כל הכיף.

מחבר/ת : קורא ומשפיע

כהרגלי, שאלות יש לי למכביר. ארסן עצמי לבוערות שבהן ואם לא יימצאו משתתפים רבים, אשוב ואשאל מאוחר יותר:

נדמה לי שבאחרונה גבר, באופן משמעותי, קצב הוצאתם לאור של ספרים חדשים. תופעה זו היא תופעה מבורכת, שכן היא מאפשרת לשמוע את קולם של מחברים צעירים חדשים ולהוודע לספרות זרה משובחת שלא תורגמה בעבר לעברית. אני בטוח שהדבר אף מוביל לגידול במספר מכירות הספרים הגלובלי בישראל.

עם זאת, הקצב המסחרר מונע מספרים משובחים רבים לזכות לתהודה ולהצלחה המסחרית לה הם ראויים. יותר מזה, בעוד שבעבר נהגתי להתפאר בפני חברי בחו"ל שבישראל רשימות רבי המכר כוללות בעיקר ספרות מופת, הרי שכיום נדמה לי שספרי הטיסה שולטים בכיפה.

ראשית, אשמח לשמוע את התייחסותכם לתופעה שתיארתי. כיצד היא משפיעה על עבודתכם ועל אופן קבלת ההחלטות בהוצאה?

 שנית, אני סקרן להבין כיצד מתקבלת ההחלטה באלו ספרים לתמוך מבחינה שיווקית? אני מבין שגם לנו יש השפעה בעניין זה, אבל בכל זאת יש ספרים רבים שלא מגיעים לידינו. מה גרם לתמיכה המאסיבית בספרים של רינה פרנק מיטרני? מדוע נאוה סמל ויורם קניוק לא זוכים לאותה תמיכה?

ריקי אופיר

אני אנסה לענות על שאלתך מנקודת מבטי.

הכמות הרבה של הספרים הרואים אור בישראל מדי חודש נובעת ודאי יותר מכוחות השוק הכלכלי ואינה משרתת בהכרח צרכים תרבותיים. זוהי נטייה שאינה ייחודית לישראל, כמו גם תופעת "רבי המכר". אלו נתונים שאתם עלי להתמודד. הדרך הטובה ביותר שאני רואה בשלב זה היא לפצל את העשייה לשני אפיקים - האחד של ספרי תרגום פופולאריים (אבל לא "ספרות זבל"), והאחר - ספרים המעניקים, למיטב שיפוטי, חוויית קריאה עמוקה, מעוררת למחשבה, ספרים שיש בהם ייחוד אמיתי, גם אם סיכויי המכירה שלהם אינם גבוהים. אני מאמינה שפנייה כפולת-כיוונים שכזו עשויה לענות על צרכיהם של קהלים רבים, ובצד הצלחה מסחרית גם להציע תרומה תרבותית אמיתית.

רנה ורבין

לא עשיתי מחקר מקצועי בעניין, אבל יש לי תחושה שספרי האיכות ממשיכים להמכר באותם מספרים בהם הם נמכרו לפני עשור, או עשרים שנה. לעומת זאת, מתרחבים מעגלי הקוראים. בשנות השישים ציבורים שלמים בארץ לא קראו ספרים. היום קוראים יותר. תמיד יהיה קהל מועט יותר לספרות מופת, באופן יחסי לכלל האוכלוסיה. זה בסדר. זה גם בסדר לספק לאנשים חומר קריאה כאוות נפשם. זה גם בסדר לצרוך בידור ולא רק תרבות. באופן כללי, ההוצאה שלנו מעוניינת לספק לציבור הקוראים את כל המגוון. לכן נמשיך להוציא ספרי שירה, גם אם הקהל שלהם מועט מאוד. (חפשו החודש את ספרה המצויין של ננו שבתאי "ילדת הברזל"). לכן ניתן תמיכה גדולה מאוד לסופר חשוב כמו יורם קניוק - נוציא מחדש את כל ספריו במסגרת סדרת הקלאסיקה שלנו. נקנה עבורו מודעות בעיתונות. נתמוך בו ובקידומו בכל אופן ופורום אפשרי.

וגם, בלי קשר ובד בבד, נוציא ספרים קלילים יותר עבור הקהל המעוניין בקריאה מסוג זה. אגב, ישנם סופרים שלוקחים על עצמם את מימון יחסי הציבור שלהם. להוצאה ישנם משאבים מוגבלים, אבל סופר שיכול להרשות לעצמו לפרסם, זכותו. ואכן, זה מאוד עוזר להפיץ את שם הספר בציבור הרחב (לא שזה לבד מספיק. עדיין צריך גם תגובות טובות מפה לאוזן).

מחבר/ת : penga

אני מבינה שהעורך מקבל את כתב היד, ויש לו חלק בהחלטה אם הספר יתקבל להדפסה ולהוצאה לאור, אבל האם עבודתו כוללת גם ביקורת על מבנה הספר או על מבנה הדמויות בו? האם יכול עורך "לדרוש" מהסופר להשמיט פרק מסויים או דמות מסויימת מהספר?

רנה ורבין

כפי שעניתי קודם לאחת השאלות - לעורך בהחלט יש חלק בהחלטה על מבנה הספר ועל הדמויות. אם ישנה דמות מיותרת, שאינה תורמת לעלילה המרכזית, או אפילו גורעת, העורך יכול להמליץ להסירה. אם ישנה דמות טובה שאינה מפותחת דיה, ויש לה סיפור מעניין שדווקא שופך אור על הסיפור המרכזי, העורך יכול להמליץ לסופר לחזור ולכתוב פרקים נוספים עבור הדמות הזו.

כנל לגבי המבנה - לפעמים, הרבה פעמים בספרי מתח, צריך ממש לבנות את סדר המסירה מחדש, כדי לייצר קצב, מתח וכולי. לפעמים הסופר מגיש את הספר בסדר כרונולוגי, וצריך "לבלגן" את הסדר. או סתם לתקן סדר של שני פרקים מסויימים שעדיף היה לקרוא אותם בסדר הפוך. כאלו דברים. אבל הכל כמובן מתוך התייעצות מלאה עם הכותב, בהסכמתו, וברצונו.

מחבר/ת : vivaldi

בידי מי נמצאת בד"כ היוזמה בהוצאה לאור של תרגום - האם בידי ההוצאה, בידי המתרגם או שמא בידי הסופר (או המו"ל המקורי שלו)?

ריקי אופיר

היוזמה לרכישתו של ספר מתורגם עשויה להגיע בכמה דרכים. ראשית, לנו, כמו להוצאות אחרות, יש אחראית לרכישת זכויות של ספרים זרים. תפקידה לאתר ספרים שעשויים להתאים להוצאה. מדובר בספרים עכשוויים, רובם מארצות דוברות אנגליפ.

שנית, אני יוזמת ספרים שאינם מהמאגר העשווי האנגלו-אמריקני, ונעזרת לשם כך בהכרויותיי על מתרגמים (יש סוג כזה של מתרגמים, שכל מה שהם בוחרים לתרגם שווה קריאה), ועם ספרות העולם.

אלה הן הדרכים המרכזיות, שאליהן יכולות להיתוסף יוזמות של מנכ"ל ההוצאה, וכן הלאה.

מחבר/ת : טיילור

ריקי, התוכלי להתייחס לסדרת "תיבת פנדורין"? האם יגאל ליברנט ממשיך בתרגומים, ונוכל בעוד שנתיים-שלוש להתרפק על מדף אראסט בספרייתנו?

וגם, כבר מספר פעמים עלה פה "איים בזרם" כמשתוקק לתרגום חדש. לאחר "הזקן והים", איך זה נראה?

בכלל, באמת רציתי לשאול על ההוצאה מחדש של "ספרי מופת" שמאד משמחת אותי באופן אישי. האם זו החלטה אסטרטגית ונמשיך לראות תרגומים חדשים לספרים "קלאסיים"?

ריקי אופיר

בנוגע למתח הרוסי - אלו ספרים בעריכתו של יהודה מלצר מ"ספרי עליית הגג". הם יוצאים בשתיוף פעולה אתנו, אבל העריכה היא שלו בלבד, ולכן גם אני לא יודעת מה צפוי.

בנוגע לספרי המופת - כן, יש בהוצאת "ידיעות אחרונות" פתיחות לספרים שנכנסו לקנון של הספרות המערבית, ואנחנו צפויים לראות עוד כאלה במסגרות שונות אצלנו.

מחבר/ת : קורא ומשפיע

אלו ספרים (ספרי מקור וספרות מתורגמת) שיצאו בהוצאה לא זכו, לדעתכם, להוקרה (והכרה) לה הם היו ראויים? אני מחפש פנינים חבויות.

(לדוגמא, את ספרו של מושיק סקאל, "האי אני" קיבלתי במתנה במתנה בעת רכישת ספר ומצאתי אותו מצויין).  

ריקי אופיר

אני לא יודעת אם הוא לא זכה להתייחסות, אבל בעיני ספרו של וארלם שלמוב "סיפורי קולימה" הוא יצירת מופת. אצלי הוא נמצא מאוד גבוה בדירוג האהבות. הוא לא קל לכולם, אבל יש בו מבט כואב בכנותו, אמיץ ואנושי כל כל, ולמרות ההקשר האיום (הגולג הסטליניסטי), מלא כוח חיים. בשבילי זו השראה לחיים.

אם עדיין לא קראת את התרגום החדש לסיפוריו של שלום עליכם, אני מאוד ממליצה לך למהר ולקרוא. אני לא רוצה לשחוק את הסופרלטיבים, ואם תשאל פה בסביבה יגידו לך שבאופן טבעי אני נוטה לקמץ בהם, אבל, שוב, מדובר בסופר חד פעמי. אותי הוא מאוד מרגש. אני גם חושבת ששלום עליכם רלוונטי היום יותר מתמיד בזכות האופן שבו הוא מתייחס לבני אדם. יש בו אירוניה, אבל גם יחס בלתי אמצעי לחלשים ולמוחלשים.

מה עוד? אם יורשה לי להמליץ על ספרות עברית - כדאי לך לנסות את ספרה של ענת לויט "ניקול ופייר". האם זה ספר נשים? אולי, במובן הטוב של המלה. יש ספרים נוספים שאקח אתי לאי בודד, אבל אולי כבר קראת. 

רנה ורבין 

התחלתי עכשיו לעבוד עם מושיק על ספרו הבא. מקווה שתאהב. זה ייקח קצת זמן.

ה-פספוס הגדול בעיני, הוא ספרו של יוסי וקסמן, ליבשן.

ספר מדהים. אחר. ביזארי. זכה בפרס, אבל לא בהכרת הציבור הרחב.

היה ספר מעניין של מינו בן גיגי יגר - אני שלום בת שמואל. על סיפור מצדה מזווית של אישה. לא ספרות מופת, אבל מעניין.

אגב, על שניהם כתבתי ביקורות טובות. אבל זה כוח השפעתם של מבקרים.. נאדה.

מחבר/ת : arishor

1. שמתי לב שמרבית הספרים הלבנים (מתוצרת הארץ) נכתבו בידי נשים. האם יש לכך איזו משמעות או שמא סתם מקרה? (אגב אינני חוטא לא בשובניזם ולא בפמיניזם).

2. מנסיונכן, האם מצאתן איזו תבנית בנושא הבעת רגשות ע"י הדמויות בספרים שנכתבו בידי נשים לעומת ספרים שנכתבו ע"י גברים? אני אישית מרגיש שיש משהו שעדיין קשה לי לאפיין אותו.

3. כמה זמן בממוצע לוקח:

א. לריקי - לעבור את שלב התרגום בספר ממוצע (נניח ספר של הרלן קובן)?

ב. לרנה - לנקות את בספר מבחינת עריכה והגהה (ניקח את "קיפודים" כדוגמא)?

רנה ורבין

1. נכון, בשנה החולפת היו יותר סופרות מסופרים, בהוצאה שלנו. אולי זו גם מגמה כללית, בהוצאות אחרות. ישנן יותר קוראות מקוראים, על פי האגדה האורבנית, אז אולי לכן העדפת הסופרות על הסופרים. השנה בכל אופן, כבר מונחים על שולחני שבעה ספרים של בנים (גברים כמובן, כל אחד ואחד מהם), כך שכנראה שזו היתה סתם מגמה מקרית או מקרה חסר משמעות.

2. גם אני חשבתי פעם שנשים וגברים כותבים באופן שונה. עד שהבנתי יום אחד שאנשים בכלל, כותבים באופן שונה זה מזה. בלי קשר למגדר. ישנם גברים נשיים, נשים גבריות, נשים נשיות, גברים גבריים וכולי. כל הסוגים. עוד כמה חודשים ייצא בהוצאה ספרו של מיקי שיינפלד, אבידות. הוא גבר שכותב ממקום שניתן לכנותו נשי. לפני מאה חמישים שנה היו מכנים אותו רומנטי. הוא מבחין בעלים הנושרים, מנתח רגשות, מעכל תחושות, מקדיש זמן למחשבות. יופי של ספר. אם לא היית יודע מי כתב אותו היית יכול לחשוב שכתבה אותו אישה. אגב, את קיפודים היה יכול לכתוב בחור. לא יודעת. הגיע הזמן לרדת מהתיוגים האלה.

3. אני לא מנקה מבחינת עריכה לשונית והגהה, את זה עושות המגיהות והעורכות הלשוניות. זה לוקח בין שבוע לחודש, תלוי בקושי ובמורכבות הספר. אני עובדת על עריכה ספרותית, כפי שהסברתי בתגובות קודמות, וזה יכול לקחת חודשים.. 

ריקי אופיר 

אולי לסעיף הראשון בשאלתך אניח לרנה לענות, אבל בנוגע להבדלים בכתיבה הספרותית בין נשים לגברים - אני מניחה שיש כאלו, אבל יכול להיות מורכב לנסות לאפיין אותם. באופן עקרוני אני מאמינה שגברים ונשים אינם שונים אלה מאלה באופן מהותי, אבל אני גם יודעת שחוויית החיים היא שונה, התפקידים שלנו שונים, המיקום החברתי שלנו ולפעמים גם עניינים נוספים. כל אלה ודאי משפיעים על הכתיבה, כמו שהשתייכות למעמד חברתי מסוים, לקהילה אתנית מסויימת, או אהבה לבני מינך, עשויים גם הם להשפיע. העניינים האלה משתנים מאדם לאדם, כמובן, ואצל סופרות מסוימות תוכל לראות, למשל, יחס ייחודי למערכות יחסים בין בני אדם, לשאלות האהבה והידידות (ראה ענת לויט ב"ניקול ופייר", לדוגמה, או סיפוריה הקצרים והמומלצים מאוד של קתרין מנספילד); אצל אחרות יהיה אולי מבט אחר, חתרני, על כל מני "מובנים מאליהם", כביכול, כמו אמהות, או מיניות (בעניין האחרון מעניין לקרוא את סיפוריה האירוטיים של אנאיס נין, שממש ביקשה להציעה אלטרנטיבה). הסיבה לכך עשויה להיות המיקום הנבדל של נשים ביחס לגברים בחברות רבות, המאפשר להן להטיל ספק, לראות את המציאות אחרת. הרבה פעמים ידובר על המבט כלפי פנים של יוצרות נשים, על עיסוקן הייחודי במרחב הביתי (ג'יין אוסטן הנפלאה, בין היתר).

בקיצור, אפשר לבחון את השאלה הזו מזוויות רבות, גם כאלה שלא נגעתי בהן. אישית, בין הסופרים החשובים לי ביותר מככבות בעיקר נשים. אני לא חושבת שזה נובע מאידיאולוגיה חד משמעית כלשהי.

מחבר/ת : mimiamir

השאלה לשתיכן, כיצד בוחרים מי יעשה הגהות לספרים, כיוון שזה נראה לי חשוב מאד, גם לקריאה רהוטה וגם כדי לשמור על הלשון העברית שלנו. גם מבחינה חינוכית נראה לי חשוב שספרים יעברו הגהות טובות ומדוייקות, ולפי המצב בשטח (ואינני מתכוונת דווקא לספרים שאנחנו מקבלים *לפני* שהם יוצאים לאור), נראה שהנושא בכלל לא מוקפד. התרגלנו כבר כל-כך לטעויות ושגיאות כתיב,

פליטות קולמוס ומבנה לא נכון של משפטים, עד שלמדנו להתעלם מהם, ולהמשיך "לזרום" עם הקריאה. אבל זה מצעֵר שזה כך.

שאלה דומה לריקי, אשר על התרגום; כיצד בוחרים את המתרגמים לספרים, כמובן חוץ מידיעה שוטפת של השפות מהן הם מתרגמים. גם כאן חשובה שליטה מעולה בשפת המקור, כמו גם בעברית.

רנה ורבין

שלום מיכי זה אכן חשוב מאוד. החל מתחילת השנה האזרחית הבאה עלינו לטובה, תכנס להוצאה בחורה מקסימה חדשה, לתפקיד העורכת הלשונית הראשית. היא תדאג להקפדה מקסימלית על הלשון ועל ההגהה.

ואגב, בוחרים לפי נסיון, לימודים ועיין חדה.

ריקי אופיר

אני מעדיפה לעבוד עם מגיהים שלמדו עריכת לשון במוסד מוכר להשכלה גבוהה, ובפרט כאלו שגם למדו דקדוק עברי. אני מסכימה שהמצב רחוק מלהיות אידיאלי, כי מאוד קשה להגיע לטקסט נקי. למשל, "עירם של האנשים הקטים" של שלום עליכם, שאולי לא נפלו בו טעויות כלל, דרש זמן רב, וקריאה של שלושה עורכים בנוסף למתרגם! מאוד קשה להגיע לספר ערוך היטב ומוגה היטב, וזה דורש קודם כל כסף וזמן. לא תמיד אפשר להשקיע את מה שנדרש באמת.

מתרגמים - באופן מובהק עוד יותר זקוקים לכשרון, אבל גם לניסיון רב בדרך כלל. אותם אני בוחרת על סמך עבודה קודמת ולעתים דוגמאות תרגום.