מי מפחד מגן הפחד

נרתעים מלהיכנס למעלית? גבהים גורמים לכם לרצות לברוח? לא מוכנים לצאת לבד בחושך? עכשיו יש את מי להאשים – גן הסטאטמין.

מדענים מאוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת ראטגרס ובית-הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין בארה"ב מאמינים שמצאו את המפתח לתהליך הלמידה של פחדים שונים, כלומר את האופן שבו בעלי-חיים ובני-האדם לומדים לזהות מקורות איום או סכנה. לדברי פרופ' אריק קנדל, חתן פרס נובל מאוניברסיטת קולומביה, "המחקרים שלנו חשפו את הבסיס הביולוגי למה שקודם טופל במחקרים פסיכולוגיים בלבד, והראו שפחד אינסטינקטיבי וחרדה כרונית שונים מאוד מפחד נלמד".

במחקר, המתפרסם בגיליון נובמבר של המגזין " Cell", מסבירים החוקרים שפחד מולד הינו משהו שבעלי-החיים לא צריכים ללמוד. "הפחדים האלה משתנים בהתאם לסוג החיה", אומר פרופ' קנדל. "עכברים, למשל, פוחדים מנחשים ומחתולים או מתנועות בשטח המזכירות תנועה של טורף, וזה עוזר להם לשרוד".

לעומת זאת פחדים נלמדים הם תוצאה של ניסיון חיים של בעל-החיים המסוים, ולמידה יעילה של הפחד, כמו גם הזיכרון של כל מה שמאיים, הם דברים שמוטב לו לבעל-החיים ללמוד מהר ולא לשכוח. המדענים עקבו אחרי שתי קבוצות עכברים: באחת היו עכברים נורמליים, ובשנייה כאלה שלא היה להם גן הסטאטמין ( GRP או "אונקו-פרוטאין-18").

זהו הגן שמייצר את חלבון הסטאטמין, שמחקרים קודמים הראו כי הוא נמצא בריכוזים גדולים באמיגדלה, האיזור במוח המקושר לרגשות וביניהם גם לרגש הפחד. שתי הקבוצות עברו "תהליך למידה", שבו היו צריכים העכברים לקשר רעש מסוים עם שוק חשמלי. הקבוצה ה"נורמלית" אכן למדה היטב, והעכברים הפגינו תגובות פחד בכל פעם שהרעש נשמע. אבל בקבוצת הניסוי, שבה היו עכברים שהונדסו גנטית כך שלא היה להם הגן המסוים, לא זוהתה למידה דומה.

העכברים המהונדסים גם הפגינו פחות פחד כשהובאו למקומות פתוחים ולא נרתעו מלחקור אזורים חדשים, שבמצב רגיל היו מעדיפים להתרחק מהם. נראה שהחלבון עוזר לפרק קשרים נוירונים במוח, ובכך מאפשר לבעל החיים ליצור קשרים חדשים ובדרך זו לעבד וללמוד מחוויות מפחידות. כאשר החלבון איננו, התגובה הנוירונלית לפחד לוקה בחסר. אגב, החוסר בחלבון לא מנע מהעכברים ללמוד דברים אחרים שלא קשורים לפחד (למצוא את דרכם במבוך, לדוגמה) ונראה שהוא משפיע רק על חוויות הקשורות בפחד.

"ההשלכות הקליניות של המחקר יכולות להיות חשובות ביותר לאנשים שיש להם הפרעות נפשיות המקושרות לפחדים", מסביר פרופ' גלב שומיאצקי, מומחה לגנטיקה שהשתתף במחקר. הממצאים, לדבריו, יכולים לשמש נקודת מוצא לבדיקת שורשי הפרעות ההתנהגות הקשורות לפחד וחרדה, ואולי גם לפיתוח דרכים לטיפול בהן. "רק עכשיו אנחנו מתחילים להבין את המנגנונים הגנטיים והביוכימיים שמעורבים בלמידת פחד", אמר. בראיון ל"בי-בי-סי" אמר פרופ' קנדל, כי המחקרים יימשכו עוד שנים רבות, "אבל אין ספק שיש כאן פוטנציאל לטיפול בחרדות ופחדים בעתיד".