תנודות בבורסת הספר

השבוע פורסמה רשימת 'רייטינג' של הספרים הנפוצים והפופולריים ביותר בספריות הציבוריות שבארה"ב וב-80 מדינות נוספות. אין היא מעידה, כמובן, על איכות היצירות, אלא על טעם הספרנים והמכנה המשותף של הקוראים.

שני ספרים שנכללו ברשימה, התנ"ך והקוראן, לא הופיעו דווקא בגלל איכותם אלא בעיקר משום שמיליוני מאמינים ברחבי העולם מאמינים שהם ספרי קודש. ברשימה הופיעו גם כמה וכמה ספרים קלאסיים ("איליאדה", "אודיסאה", "הקומדיה האלוהית", "דון קישוט"), המעידים שעדיין יש תקווה כלשהי לתרבות האנושית. יותר מכל הפתיעה אותי בחירתה של "הקומדיה האלוהית" של דנטה. יצירה רנסאנסית קשה ומסובכת הרחוקה מעולמם של קוראים לא-יהודים, כפי ש"כתר מלכות" של אבן גבירול רחוק מקוראים יהודים בני ימינו.

שמחתי שהתנ"ך, שהיה פעם בחיר התרבות של עם ישראל ושל החברה הציונית, הוא עדיין סחורה עוברת לסוחר בין אומות העולם, על אף שבארץ ישראל עצמה חל פיחות מאיים במנייתו. היו ימים שהוא היה 'ספר הספרים' של ראש-ממשלה כבן-גוריון ורמטכ"ל כמשה דיין (שכתב את "חיי עם התנ"ך"). התנ"ך היה נכס מובן מאליו בחברה הארץ ישראלית: יש שראו בו 'קושאן' ציוני, ויש שמצאו בו ביטוי לערכים הומניסטיים וספרותיים שמעבר לכל פרטיקולריות לאומית. המיתוסים של אברהם, יצחק ויעקב, מיתוס יציאת מצרים, עלילות המלכים של שאול ודוד היו לקורא הישראלי הצעיר (מכיתה ב' ואילך) ואף לקורא המבוגר מזון רוחני. ייסורי איוב והייאוש הפסימי של קוהלת היו הביטויים העמוקים ביותר של חוויה מודרנית ונצחית. סוציאליסטים מצאו חזון סוציאלי אצל עמוס, פציפיסטים חזון לשלום עולמים אצל ישעיהו, ומי שביקש להתאהב מצא מיתאם הולם בשיר השירים.

צר לי שספר הספרים איבד את מקומו בחינוך הישראלי, הצטמצם בהוראה האוניברסיטאית, והוא נעלם והולך מן התודעה הציבורית. פה ושם נשמעות תביעות לפצל כמה שאפשר את החברה הישראלית בשם ה'רב-תרבותיות'; החברה שלנו מוותרת על טקסט מאחד, שצולח חילוקי דעות בין דתיים לחילוניים ובין מפלגות ממפלגות שונות. ההתעלמות מן המקרא היא כלי בידי אותן מגמות באינטליגנציה הישראלית, המשתוקקות שהחברה המפורקת והמפוצלת שלנו תתפרק עוד יותר.

כמו כן אני שמח ש'דון קישוט' ו'הקלברי פין' הן בין היצירות העומדות בראש הרשימה. מסתבר שרבים עדיין חושבים שהצחוק יפה לבריאות, והוא אחת הדרכים הטובות להתמודד עם המציאות המודרנית, שאינה משובבת. הלוואי שברשימות שלנו היו מופיעים מנדלי מוכר ספרים ושלום עליכם, שהותירו אותנו עם חיוך גם כשביקרו את המציאות. על אף שחסרו לי ברשימה, כמובן, יצירות רבות (אני שמח ששקספיר זכה לקאמבק), אני למד ממנה שלא הכל אבוד בתרבות העולם.

• מתוך מוסף הספרות של ידיעות אחרונות.