כולם זזים אחריי
באופן תמוה נעדרת אתי פולישוק, כוהנת הריקודים הלאומית, ממתקפת הפירואטים הנוכחית. איתי סגל המודאג נפגש איתה לשיחת בירור, הבין מדוע רקדנית טובה צריכה חמש יחידות במתמטיקה והפנים את הפוטנציאל שבהליכת הברווז של אריק שרון. דיווח חי מזירת הריקודים של האשה שלימדה את עודד מנשה להרים ידיים
תגידי, אפשר ללמד כל בן אדם לרקוד?
"אם הצלחתי ללמד את עודד מנשה לרקוד, כל אחד מסוגל. היום הוא כבר יודע לזוז כמו שצריך, וזה הכל בזכותי. בהתחלה היה מאוד קשה איתו, כי הוא גם לא ממש רצה לעשות את זה. אין מה לעשות, יש כאלה שלא בנויים לזוז. הם יכולים להיות נורא חמודים, אבל הריקוד מהם והלאה. מה איתך? אתה אוהב לרקוד?".
עם כמות מספקת של אלכוהול, אני יכול ללמוד לאהוב כל דבר.
"זה מזכיר לי את איל קיציס למשל, שלא כל כך אוהב לזוז, אבל כשאין לו ברירה הוא זז. בלי להשוויץ, ברגע שאני קמה ואני זזה, כולם זזים אחריי. גם אם עכשיו אקום וארקוד פה בבית קפה, אתה גם תתחיל לרקוד. רוצה לנסות?".
לא ממש. בבקשה תשבי.
"אי אפשר עם האנרגיות שלי. אתה תראה, עד סוף הראיון אתה מתחיל לרקוד".
אני אחסוך לכם את המתח. הדבר האחרון שעשיתי בסוף הראיון היה לשלם את החשבון. מחוץ לבית הקפה פולישוק שוב מנסה לחלץ ממני הבטחה להגיע לסטודיו שלה, "רק לפעם אחת. אתה תראה, זה משהו".
אתי פולישוק, כוריאוגרפית מיתולוגית ובעלת בית ספר מצליח לריקוד, שכנעה כבר את כולם לרקוד. תחת ידיה עברו הקרם ברולה של אמני ישראל - מציפי שביט, צביקה פיק ועפרה חזה ז"ל, דרך דודו טופז, ארז טל ועד קיציס וטל פרידמן. כאמור, גם עודד מנשה חייב לה צעד או שניים.
היא נמצאת בסביבה כבר שנים. את בית ספרה פתחה לפני יותר מ-28 שנה. לפני כן רקדה בלהקת בת דור וניסתה את מזלה כרקדנית בברודוויי ובלונדון. "מאז שהייתי קטנה ידעתי שאני רוצה להיות רקדנית", היא אומרת.
אבל את תהילתה המחודשת קיבלה פולישוק דווקא בזכות ערוץ 2 החדש, לפני קצת יותר מעשור. בזכות צוות גדול של רקדניות, רובן המכריע בנות עשרה הורמונליות, היא הפכה לספקית הרקדניות הגדולה של תוכניות הבידור. צריכים ריקוד מהיר עד הפסקת הפרסומת הבאה? תסמכו על פולישוק שהיא כבר תעמיד כמה בנות חייכניות בשורה ותתפעל אותן היטב. ב"חלומות בהקיציס" למשל, נחשבה פולישוק לאורחת כבוד, לצד אושיות נחשבות כאניטה פללי. גם ב"רק בישראל" סחטו את הלימון של פולישוק באופן ראוי. הגבול בין דאחקה צינית לבידור המונים היטשטש תודות לאישיותה הצבעונית של פולישוק, עד שלפעמים לא היה ברור האם הבדיחה היא בכלל על חשבונה.
אחד הקטעים הזכורים ביותר ב"רק בישראל" הוא הכוריאוגרפיה המשעשעת שהמציאה פולישוק לתנועותיו המוגזמות של מאמן הפועל רעננה בכדורסל נשים, מין הורה מודרנית משולהבת, ושהפכה עם הזמן לקאלט של ממש. ב"חלומות בהקיציס" למשל, היא חתומה על ריקוד ה"בוגי בוגי". "כל הארץ רקדה אז את הבוגי בוגי", היא נזכרת בערגה. "אנשים ברחוב היה צועקים לי 'בוגי בוגי'. זה היה כיף לא נורמלי".
הטלפון של פולישוק לא צלצל כשמפיקי "נולד לרקוד" ו"רוקדים עם כוכבים" הרכיבו את רשימות השופטים בתוכניותיהם. היא לא נעלבה. לא, מה פתאום. אתי פולישוק היא מותג גדול מדי מכדי להיעלב. טוב, נו, אולי היא קצת התאכזבה. אחרי 40 שנה במקצוע, שבהן היא רוקדת ללא הפסקה ורקדניותיה קישטו כל תוכנית בידור אפשרית, אפשר להבין מדוע פולישוק מרגישה כמו הילדה שאף אחד בכיתה לא הזמין לרקוד. "מ'נולד לרקוד' פנו אליי לפני כמה חודשים ושאלו אותי אם אני מעוניינת לשפוט. שמחתי על ההצעה ואמרתי שבכיף אעשה את זה. ואז הכל השתנה, אני ממש לא יודעת למה. בסוף לא פנו אליי. אני חושבת שהייתי יכולה לתת ערך מוסף, אבל אני לא יודעת מה קרה שם. אולי יש אינטריגות. אני לא מאלה שמתחנפות. אבל לא לקחתי ללב.
"מ'רוקדים עם כוכבים' לא פנו אליי בכלל. יש אנשים שזה באמת נשמע להם תמוה. לא יודעת, אולי היתה להם סיבה, נימוקים משלהם. אני חושבת שהייתי יכולה לעשות את זה נהדר ובכיף. מה שהם עושים בשיפוט שלהם, גם אני הייתי יכולה לעשות. בסך הכל הם מסתכלים על החיצוניות, המקצועיות, הסיבוב, אם הרמת רגל יפה. גם אני הייתי יכולה, אבל אולי ייזכרו בי בתוכנית הבאה".
גם העובדה שבנה הצעיר, איתי, לא צלח את האודישנים ל"נולד לרקוד" לא גרמו לה לפקפק בכישוריה. "התוכנית הזו מחפשת רקדן שצריך לדעת את כל סוגי הריקודים. הבן שלי רוקד סטפס מדהים ולא היו לו מתחרים, אבל כשאמרו לו לרקוד צ'ה צ'ה צ'ה, זה כבר היה יותר מדי. אולי אם הייתי רוקדת איתו באודישנים את הצ'ה צ'ה צ'ה, זה היה עוזר".
מה דעתך על כישורי הכוכבים ב"רוקדים עם כוכבים"?
"אני מקנאה בהם. סמי הורי למשל, והבת זוג המדהימה שלו (אנה ארונוב - א.ס), התקדם מאוד מאוד יפה. שלחתי לו אפילו מסר דרך הרקדניות שלי שהוא התקדם, אז הוא ביקש למסור לי: כמה זה מפרגן שאתי פולישוק אמרה לי דבר כזה. ניצה שאול מדהימה לגיל שלה. נורא נחמד לראות אותה. לבקי גריפין יש עוד הרבה מה ללמוד על ריקוד. אין לה ניסיון ויש לה בעיה עם גמישות. פגשתי אותה לפני כמה זמן ואמרתי לה: 'בקי, קדימה, תשתחררי'. מי שהפתיע אותי זה השחיין המדהים, איתן אורבך, הוא נראה כמו מישהו מהאצולה בווינה. נורא נהניתי להסתכל עליו וחבל לי שהוא הלך. היתה לי נורא אכזבה גם כשאבי גרייניק הועף, כי הוא באמת היה מוצלח. אליענה בקייר בטוח רקדה קודם. אם אליענה יכולה לרקוד בתוכנית הזו, אז גם אותי היו יכולים לקחת".
קדחת הריקודים שתוקפת בשבועות האחרונים את ישראל - בהנחה שערוץ 2 הוא מדינת ישראל - מספקת לפולישוק כמה רגעי נחת. בסמוך להצלחת פריחת הריקודים הסלוניים, היא חנכה בסטודיו שלה שיעורי ריקוד סלוניים למבוגרים. "גם קודם רציתי לפתוח, אבל הגברים תמיד היו ביישנים", היא מדגישה.
גם הביקוש לרקדניות שלה, היא מדווחת בשמחה, גדל. ועם זאת, ממרום ניסיונה, היא יודעת שהכל חולף. "ברור לי שזה זמני", היא נאנחת. "מי שאוהב לרקוד, תמיד ירקוד ולא חשוב מה. גם על ריקודי העם והסלסה אמרו לפני כמה שנים שזה היסטריה, והנה היום, אף אחד כבר לא זוכר. עוד כמה שנים, אם ניפגש שוב, אתה תראה שיהיה פחות היפ הופ ופחות טראנס. בכלל, אני לא מסוגלת לסבול את כל המוזיקה הזו, ההאוס והטראנס. זו מוזיקה שאתה עומד סתם ועושה כל מיני תנועות חסרות משמעות, כאילו אתה מדבר לעצמך. אפשר להשוות את זה לריקוד יפה של ג'אז?".
גם אחרי תחנונים רבים פולישוק לא מוכנה להסגיר את גילה. "אין מצב שאני מספרת". רק זה חסר לה, שתלמידותיה ידעו בת כמה היא באמת. "תרשום, אתי פולישוק: צעירה", היא דורשת.
בירור קצר בסביבתה מלמד שפולישוק מדגדגת את ה-60. מתחת לאיפור הסופרפארמי והגזרה הדקיקה, פולישוק יודעת שהיא לא באמת יכולה להתחרות ברקדניותיה הצעירות. "היום כולם מעדיפים נערות בנות 20, מאשר שאני אעמוד וארקוד. אני יושבת מול 'רוקדים עם כוכבים' ומקנאה, ומזילה דמעות, כי אני רוצה להיות במקומם".
בשנים האחרונות סדר יומה של פולישוק קבוע. "אם אני לא רוקדת כל יום, אני יכולה להתאשפז", היא מאיימת. "כל יום, אני לפחות חמש שעות בסטודיו. אני מלמדת ונהנית מכל הרגע. אצלנו בסטודיו יש מגיל שלוש ועד גיל 18, כשהן מתגייסות. אין הרבה בנות שממשיכות בתחום הזה. הן נהנות מהחוויה של לרקוד ולהופיע, אבל אז הם גם מתחילות לחשוב פרקטי".
קצת מתסכל שאחרי כל ההשקעה רובן הולכות ללמוד מקצוע אחר.
"אצלי יש נקודות מפתח. קודם זה המשפחה, אחרי זה הלימודים. ואחר כך אתי ואחר כך כלב, חתול, חבר וכו'. נורא חשוב שהן יהיו בחמש יחידות מתמטיקה".
איבדתי אותך. מה הקשר בין ריקוד למתמטיקה?
"רקדנית חייבת להיות מאוד מאוד אינטליגנטית, כי אם למשל אנחנו עושים מופע של ערוץ הילדים בקיץ וצריך לזכור 14 ריקודים, ריקוד של שלוש דקות, אז צריך שתהיה לך אינטליגנציה".
או כישרון.
"כישרון ואינטליגנציה. אתה צריך לזכור, להבין את התנועות שאתה עושה".
יש תיאוריה שאומרת שאפשר לדעת אם מישהו טוב במיטה על פי איך שהוא מתנועע. מסכימה עם זה?
"לא שמעתי על זה. אני חיה עם בעלי המון שנים וכיף לנו וטוב לנו, ויש לנו שלושה ילדים מקסימים, ולא שמעתי תלונות. אתה מתכוון בגלל שרקדניות מרימות רגליים או בגלל שהיא עושה פיסוקים יפים?".
למשל. אני בטוח שבני הזוג של הרקדניות שלך מבסוטים.
"לא שאלתי. אני לא שואלת, אני רק בודקת עם מי הן יוצאות. וגם נורא חשוב לי מתי הן נכנסות למיטה. אני דואגת שהן יהיו בתולות עד גיל 18 לפחות. אז מה אם זה שמרני. שיחכו, שלא ימהרו. אני חושבת שאני מחדירה בהן משמעת. מה לעשות, זה נורא חשוב לי. הן מתחילות אצלי מגיל שלוש ומצדיעות לי בגיל 18. אתה מבין כמה שנים זה? בכלל, אין אצלי פירסינגים, אין קעקועים. אני שומרת על תדמית נקייה. הן לא מפחדות, הן פשוט ממושמעות".
איכשהו תמיד כשהרקדניות שלך או את מופיעות בטלוויזיה, נדמה שהבדיחה היא קצת על חשבונך.
"ממש לא. תמיד אומרים אתי פולישוק כמו שמתייחסים למותג. אני לא חושבת שצוחקים עליי. ואם זו בדיחה, אז זו בדיחה עם קומפלימנט. מה יש לצחוק עליי? ומה יש להיעלב מזה? בתוכנית של אדיר מילר עשו מערכון על כל הטירוף של תוכניות הריקודים. ואמרו בצחוק, שבקרוב הרקדניות של אתי פולישוק יבואו להתרים. זה נורא נחמד. במקרה של קיציס ופרידמן, זה התחיל מזה שפרידמן פעם אמר שהוא חייב להיות מעודדת של אתי פולישוק".
וזו לא בדיחה?
"ממש לא צוחקים עליי. זה פרגון. פרסום ללא תשלום. אף פעם לא אמרו עליי משהו כדי להעליב. אני חושבת שזה מוכיח שהרקדניות שלי מקסימות, שמדברים עליהן כל הזמן. חוץ מזה, אני בן אדם מאוד נוח. אני יכולה להתאים את מה שמבקשים ממני. יבקשו ממני ריקוד מזרחי, יקבלו ריקוד מזרחי. יגידו לי אנחנו רוצים ריקוד ישראלי, יקבלו. יגידו לי אנחנו רוצים ריקוד לרבין, אז יהיה ריקוד לרבין, אבל לאו דווקא ג'אז".
מה זה "ריקוד לרבין"?
"לרבין אני אקח בנות שרוקדות יותר קלאסי מודרני. וגם לפני שאתה עושה טקס רבין, אתה לוקח אותן לשיחה מי זה יצחק רבין ומה זה יום הזיכרון ומה זה יום השואה. את לא יכולה לעמוד ולצחוק. את צריכה לתת הבעה ולהעביר מסר לקהל. בגלל זה אני יכולה להכין ריקוד לכל מצב. ריקוד לזקנים, לצעירים, לילדי הגן. גם אם תבקש ממני עכשיו לקום ולרקוד, אני אקום וארקוד. אני יודעת את כל הסגנונות. אני כולבויניקית.
"ארז טל או דודו טופז יכולים להתקשר בלילה ולהגיד: אתי, אני צריך שתארגני לי ריקוד. ובצ'יק אני מרימה ריקוד. אני מסוגלת לקום באמצע הלילה ולהכין את הריקודים, שיהיו מוכנים מיד. אתה מתפלא, נכון? אבל אני כזאת".
אפשר להתווכח על איכות הריקודים.
"הריקודים שלי איכותיים".
מי קובע?
"אני. אני חושבת שאם לא הייתי טובה ולא היו מרוצים, לא היו ממשיכים לפנות אליי. אתה לא חושב? לפני שבוע פנו אליי מיהדות בבל, אירוע גדול בפתח תקווה. כל העיראקים הגיעו. וביקשו שאני אעשה שני ריקודים מזרחיים אותנטיים, עם מוזיקה ערבית. למחרת צלצלו אליי להגיד שהיינו מסמר הערב. הבאתי תלבושות נהדרות, אבל לא חושפני, כי אני מאוד מאוד לא פרובוקטיבית.
"אתה לא תראה אצלי חזה בחוץ, טוסיקים בחוץ. אני לא אוהבת את זה, אני חושבת שזה נורא זול. גם צביקה פיק שתמיד מאוד רוצה שהרקדניות שלו תופענה עם מכנס קצרצר קצרצר עם מגף, אז אני אני אומרת לו: זה לא מתאים, זה רחוב הירקון, איפה שמסתובבות כל הפרחות".
כולם יכולים לרקוד?
"אני לא עושה איפה ואיפה אצלי בסטודיו. כשפונים אליי להכין שש רקדניות לאיזה אמן, אני בהחלט בוררת מי מתאימה להופיע בקטע הזה. יש לי שמנות בסטודיו ויש לי מכוערות, אבל אני אוהבת את כולן. בשביל זה באים אליי".
את מי הכי היית רוצה ללמד לרקוד?
"את שמעון פרס, כי אני נורא מעריצה אותו. גם את אריק שרון אפשר ללמד, עם כל הכובד שלו. אתה רואה בהליכה שלו סוג של ריקוד. יש לו הליכה של ברווזון, זו העברת משקל מצד לצד. יש לזה פוטנציאל גדול".
