"התקשורת שוב הפכה למדורת השבט"
רצף השידורים והדיווחים השתלט על כל אמצעי התקשורת. הפרופסורים גבי ויימן ודן כספי ויועץ התקשורת רוני רימון מנסים להסביר למה
כשבגין היה בשלטון דברר אותו מזכיר הממשלה, אריה נאור (היום פרופ' ומרצה לתקשורת), כשהוא נשאל לשלומו, הוא ענה "אני לא ד"ר מדיצינה".
מיד עם היוודע דבר האירוע המוחי שעבר ראש הממשלה אריאל שרון ביום ד', עברו ערוצי הטלוויזיה המרכזיים למתכונת אולפן פתוח. תחנות הרדיו השונות עברו גם הן למתכונת גל פתוח ומוזיקה מתונה, ואתרי האינטרנט הוצפו באייטמים שסיקרו את האירוע ואת השלכותיו מזוויות שונות. תקדימים מהעבר מלמדים שבשעות כאלה מתרכזים אזרחים רבים סביב מכשירי הקצה של המדיה – רדיו, טלוויזיה, אינטרנט – ושהרייטינג של אמצעי התקשורת מזנק, זאת לפעמים גם ביחס הפוך לנפח האינפורמציה שהתקשורת מסוגלת לספק.
"העם בישראל יושב כבר שלושה ימים בחדר ההמתנה של חדר מיון, ועושה זאת באמצעות התקשורת", אומר פרופ' גבי ויימן, מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה. "אבל יש לתקשורת גם תפקידים חשובים נוספים, מעבר למישור האינפורמטיבי: היא גם עסוקה במסרים אמוציונאליים. האזרחים מנסים לדבוק זה בזה, להתעודד מהמצוקה המשותפת, לבכות יחד, לפרוק את המתח המשותף. בחדר המיון הקולקטיבי של עם ישראל, התקשורת ממלאה את התפקיד: היא מחבקת, נותנת ביטוי לחרדות ומדגישה את היחד, את הסולידאריות השבטית. כך היה בארה"ב לאחר רצח קנדי, כך בישראל לאחר רצח רבין וכך עתה, עם אשפוזו של ראש הממשלה שרון".
תפקיד נוסף שמופקד בידי התקשורת בימים כאלה הוא להבטיח את היציבות וההמשכיות. "כך מועבר השרביט לידי היורש כדי שיידעו כולם כי הסדר נשמר ויש מי שימשיך", מבהיר פרופ' ויימן. "סגן הנשיא ג'ונסון הושבע כך, בטלוויזיה, ליד ארונו של קנדי שנרצח רק שעות קודם לכן. כך היה גם לאחר רצח רבין ז"ל, כשהתקשורת להבהיר כי שמעון פרס ימלא את תפקיד ראש הממשלה והרגיעה את כל מי שחרד מאנרכיה, מתוהו ובוהו פוליטי. עכשיו משודרים בתקשורת מסרים של יציבות והמשכיות כשהיא מתארת את ההסדרים להעברת הסמכויות לאהוד אולמרט, ממלא המקום. התקשורת ה'מיינסטרימית' גם בולמת את השמועות המתפשטות, בעיקר בערוצים החדשים של האינטרנט, ההודעות הטלפוניות, חדרי הצ'אט והפורומים. היא עושה את זה באמצעות הודעות מהדוברים הרשמיים, מנהל בית החולים, רופאים ופרשנים, היא מרגיעה, מנתבת את החרדות ומכינה אותנו גם לקבלת החדשות הרעות".
לויימן יש כמובן גם ביקורת על "שטף המילים, זרם המומחים לכל-דבר, מבול המבזקים והחזרה המעצבנת על אותן החדשות-שאינן-חדשות, זה מחירם של שידורים חיים ורצופים כאשר המציאות אינה מספקת די ארועים והתפתחויות. הכמיהה למצוא עוד מומחה לנוירולוגיה, עוד פרשן רפואי ועוד מנתח מוח הביאה לאולפנים גם כאלה שאינם רהוטים, אינם מתאימים למדיום ויזואלי או שתרומתם הייתה אפסית. לעיתים דומה היה שיש לרחם על מי שמתאשפז בימים אלה כיוון שכל הרופאים נמצאים באולפני הטלוויזיה והרדיו".
"בסיטואציות כאלה אנחנו שוב חוזרים למצב שאנחנו מכירים עוד מימי רצח רבין", אומר פרופ' דן כספי, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון. "כשהתקשורת מתגלה כמדורת השבט, וממלאת את התפקיד של איחוד הציבור והתגייסות שלו סביב המנהיג".
זה דומה לתגובה התקשורתית שנוצרה אחרי רצח רבין?
"כן, ולא רק משם. אנחנו מכירים את התופעה הזאת מהעבר, ממשברים לאומיים אחרים, מלחמה או מצוקות אחרות. למרות שאין כמעט תוכן חדש יש מעין מרתון של שידורים שחוזרים על עצמם. ואין אינפורמציה חדשה, אבל יש צורך להתקבץ סביב המסך לא משנה מה משדרים שם. התקשורת הפכה להורה".
זה לא קרה בתקופת בגין למשל.
"בעבר לא היתה אפשרות לשידור חי במצבים כאלה. עכשיו ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת את זה, והציבור דורש את זה. לכן בולט יותר הפער בין קצב התקשורת וקצב האירועים, קצב האשפוז והטיפול ואני מקווה גם ההחלמה. התקשורת לא רק מהירה יותר היא גם תובענית".
"יש פה מענה של רשתות השידור השונות לצרכים הנפשיים של העם" מסכם יועץ התקשורת רוני רימון. "הרי אינפורמציה נטו היתה רק בשעות הראשונות. באופן תיאורטי אפשר היה לעשות מבזק של כמה דקות כל שעה, ואם היה קורה משהו לעשות פריצה. אלא שבגלל הטרגדיה הגדולה, העם מרותק למסכים, למחשבים, לעיתונים, לרדיו, והוא משתוקק לשביב של מידע. מבחינתו עצם העובדה שמדברים אליו מהטלוויזיה, זה מחבר אותו אל האירוע, ורשתות השידור הלכו עם התחושה. האולפנים הפתוחים נועדו לענות על צורך נפשי של האנשים להיות מחוברים למתחם ביה"ח הדסה ומה שקורה לראש הממשלה".
התרגלנו לצרוך ככה אירועים מסיקורי פיגועים למשל.
"אני חושב שדווקא בפיגועים, ולצערנו המאוד גדול היו לנו הרבה מהם, כבר הורידו את המינון ולא המשיכו בשידורים מסביב לשעון. מעבר לזה, במקרה הספציפי הזה - ואני מדבר מתחושת בטן, אז אולי אני עושה הכללה – אבל רוב האנשים לא מתלוננים, הם צורכים את הסיקור הזה. באיזה שהוא מקום הם מרגישים שהם רוצים את זה".
מומלצים
