האחריות של תדיראן אמפא

בראשית דצמבר 2004 רכשה משפחת א' מקרר של אמקור. המקרר סופק כעבור ימים אחדים, אך תעודת האחריות בוששה להגיע. רק כעבור 3 חודשים, ובעקבות פניות טלפוניות לחברת תדיראן-אמפא, נשלחה אליהם סוף סוף התעודה.

בתעודה, כמתחייב מן החוק, צוין כי האחריות על מערכת הקירור היא ל-3 שנים, ועל שאר חלקי המקרר – לשנה אחת.

אך שלוותם של בני המשפחה לא ארכה זמן רב. בתחילת חודש נובמבר 2005 מצאו בתיבת הדואר שלהם פנייה מחברת תדיראן-אמפא, בזו הלשון: "האחריות למקרר שלכם מסתיימת בתאריך --- והנכם חשופים מעתה לעלויות מיותרות. זה הזמן להצטרף, שבועיים מהתאריך האמור, לאחד ממסלולי השירות שלנו וליהנות מהנחות ופריסת תשלומים ללא ריבית והצמדה".

ומה היו אותם מסלולים? הראשון נועד לשירות אחזקה למוצר אחד של תדיראן-אמפא – ולידו לא צוין כל מחיר; השני נועד לכלל המכשירים שיש ללקוח בביתו (עד 5 מכשירים) – תמורת 550 שקל לשנה. באותיות קטנות צוין מתחת לכל זה "השתתפות עצמית של 140 שקל בלבד לביקור".

המשפחה לא אהבה את כל העניין. אבי המשפחה אף שלח מכתב רשום לתדיראן-אמפא, ובו ביקש לדעת מדוע מבקשים ממנו כסף כאשר המקרר עודנו בתקופת אחריות על מערכת הקירור. הדבר היה באמצע נובמבר 2005, ואתר רשות הדואר אישר כי המכתב נמסר לתעודתו.

תשובה מעולם לא נתקבלה בבית המשפחה, אך לעומת זאת, באמצע ינואר 2006 הגיעה לשם פנייה טלפונית מן החברה. הגברת בצד השני של הקו הזהירה את אבי המשפחה מפני הנזקים הכספיים העלולים להיגרם אם לא תחודש האחריות למקרר. מר א' שאל, מדוע לא קיבל מענה למכתבו, ונענה: "אצלי במחשב לא רשום שנתקבל כל מכתב ממך".

הוא לא ויתר ושאל גם על כך שלמעשה טרם פגו 3 שנות האחריות על מערכת הקירור, והיא ענתה: "במחשב שלי רשום שהאחריות שבידך היא לשנה אחת, ולא ל-3 שנים".

זה לא הסתיים בכך. מר א' התעקש, ובשיחה שהועברה בין כמה מוקדנים הבין לבסוף את תעלומת המחירים (או העדרם) בהצעה ל-2 המסלולים שהגיעה אליו: אילו נענה להצעה לבטח את המקרר בלבד, הרי בעצם היה מבטח את כל חלקי הפלסטיק והגומי בו, וכן את דלתות המקרר – תמורת 417 שקל (את המחיר הזה שמע לראשונה בטלפון; כאמור, הוא לא היה נקוב בהצעה); אבל – שימו לב – 417 שקל הם גם המחיר שהיה נדרש לשלם אילו באמת פגו 3 שנות האחריות על מערכת הקירור, ואז גם היא היתה כלולה באותו מחיר. כלומר, ניסו לפתותו לשלם מחיר גבוה למדי עבור חלקים שכמעט אין צורך להחליפם, וגם אם כן – מחירם אינו כה גבוה.

אך מעבר לניסיון לפתות צרכנים לשלם מחיר גבוה תמורת שירות כזה, עולה כי לכאורה מה שהוצע למשפחת א' – ולמעשה לכל לקוחות תדיראן-אמפא שפנייה מעין זו הגיעה לבתיהם – הוא לבטח תמורת תשלום את השירות שהחברה מחויבת לתת להם על פי החוק. הדבר נובע מן העובדה, שבפנייה זו לא צוין במפורש, כי זו הצעה לבטח רק את החלקים שאינם כלולים במערכת הקירור. עקב כך עלולים היו הצרכנים לטעות ולהאמין, כי בעצם הסתיימה תקופת האחריות על פי החוק – על כל המקרר, ולא רק על כל מה שמחוץ למערכת הקירור – ולכן יש לשקול לרכוש את שירות האחזקה, כלומר הביטוח, עבור המקרר כולו.

המחוקק היה ער לכך, שצרכנים לא יהיו מודעים למלוא הוראות החוק בעניין אחריות וביטוח מכשירים אחרי תקופת האחריות, וקבע: לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת - העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה... בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה: ... שירות אחזקה ותנאיו; תנאי אחריות לנכס או לשירות".

מעבר לפרשה זו כדאי לדעת, כי הכנסת דווקא הרעה באחרונה את תנאי האחריות למקררים. בתקנות שאישרה ועדת הכלכלה של הכנסת, על פי הנוסח שהציע משרד התמ"ת, נקבעה תקופת אחריות אחידה של שנה אחת לכל המכשירים החשמליים, ובכלל זה מקררים, כולל מערכת הקירור בהם. ההוראה הזאת תיכנס לתוקפה ככל הנראה בתחילת יולי 2006, ותחול על המקררים שייקנו מאותו רגע ואילך.

תדיראן אמפא: פועלים בשקיפות מלאה

מתדיראן אמפא נמסר בתגובה, כי "אנו דואגים לפעול בשקיפות מלאה כלפי לקוחותינו ובמכתבנו אליהם מצוין מפורשות כי נסתיימה תקופת הסכם האחזקה של המקרר בלבד. נוסף על כך - התמחור של הסכם האחזקה מתבסס על מידת השכיחות של התקלות השונות במוצרים.

"מאחר ונתוני החברה הראו לנו , כי רוב התקלות הנפוצות הינן במקרר עצמו, ולא במערכת הקירור, תמחרנו את שירות האחזקה כך שעלותו הושפעה בעיקר מהעלות של תיקון המקרר, ולכן מלכתחילה – המחיר המוצע לצרכן הוא אטרקטיבי מאוד".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות