למה אתם לא מנסים לעזור לנכי צה"ל?

"אני רוצה לראות את אבא שלי מאושר", כך זועק ללא קול ילד בן 15, בנו של נכה צה"ל, במכתב הנושא את הכותרת "כשהלב בוכה הנשמה זועקת" ששלח אליי. זמן רב לקח לי להתאושש מהמכתב, ואצלי לא רק הלב בכה ולא רק הנשמה זעקה. בעצם, מדוע להכביר במילים? מכתבו של הנער, שמכיוון שאינו מעוניין להיחשף אקרא לו אור, כי אני מאחל לו את כל האור שבעולם, אומר הכל.

כשהלב בוכה הנשמה זועקת

לפני שנים רבות היו פטריוטים במדינה. הם חלמו על מדינה חזקה, מפותחת, על אחדות וחופש. וכדי שזה יקרה הם ניסו לעשות הכל, סיכנו את עצמם ואת חייהם. הכל בידיעה שאם הם ימותו אז זה למען מדינת ישראל, ואם הם ייפגעו המדינה תיתן להם יד חמה ואוהבת.

או שאני לא שפוי, או שהם פשוט חסרי אתיקה והיגיון.

שאלות של בוגרים

עד כאן דבריו של אור, דברים של ילד תמים שיצאו מהלב וריגשו בוודאי כל קורא. ומכאן - המקום לשאל שאלות של בוגרים ואולי גם כמה שאלות משפטיות:

- האם מדבריו לא עולות עבירות-לכאורה הדרושות תביעות אישיות? ומי יתבע?

- האם לאגף השיקום יש זכות להוריד את רמת חייו של אדם שנפצע בזמן מילוי תפקידו? האם הדבר אינו נוגד את כללי האנושיות הבסיסית ו/או את חוק "כבוד האדם וחירותו"?

- האם יש לאגף השיקום זכות מוסרית או חוקית ליצור ביורוקרטיה ארוכת שנים כנגד נכים חסרי ישע שזקוקים נואשות לטיפול מיידי? האם יש להם זכות למנוע מהם פיצוי כספי הולם בהמשך? האם אין זה פתח לשחיתות חמורה?

- האם זו ה"מוטיבציה" שאגף השיקום מעניק לציבור נכי צה"ל באמצעות "הטיפול המסור" שלו?

- האם כך נחנך את ילדינו ונשלח אותם להגן על מדינתנו היחידה, במקום לצאת לעולם הרחב ולחפש מקום הוגן יותר?

שאלות רבות, כאלה ואחרות, מתרוצצות במוחי ובמוחם של רבים מחבריי. השאלה היסודית והחשובה היא איזו זכות יש לעובדי אגף השיקום להוריד

את רמת החיים הבסיסית של הנכים לפני הפגיעה? איני מדבר על שקל או שניים, איני מדבר על אחוזים בודדים, אני מדבר על ירידה משמעותית. על עבודה קשה, על דם יזע ודמעות (תרתי משמע) שהושקעו שנים רבות בניסיון לגונן על המשפחה, הילדים וכמובן עלינו, וירדו לטימיון.

כמובן שלא כולם סובלים מכך. יש כאלה שהסיכוי שלהם לזכות ברכב חדש או במשכורת של נכה צה"ל היה קלוש לפני הפגיעה. והנה פתאום הם עשירים יחסית. ולעומתם נכים שתיפקדו, למדו, הקימו עסקים וכתוצאה מפגיעתם התרסקו, נרמסים לאבק דק בידי אגף השיקום ועובדיו, כביכול בשם החוק.

רובנו שמענו על ההתעללות עובדי "איתנים" בחוסים האוטיסטים. כולנו נחרדנו, ובצדק, מעצם הרעיון והמעשים. אני מודיע כאן באחריות מלאה, ומבלי לגרוע מחומרת האירועים הנוראים הללו, שהיחס שמקבל חלק גדול מנכי צה"ל מגמד לחלוטין את מה שנעשה "באיתנים". הוא מטיל צל גדול, מפחיד ומאיים, ויש לחקור את הנושא בחקירה חיצונית מתאימה. אבל למי יש אומץ לפתוח תיבת פנדורה שכזאת?

• מוטי פלד הוא פעיל חברתי ומנהל פורום נכי צה"ל באתר נענע