יומן מסע: שני כ"ט בשבט
"כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו" (דברי הימים א, פרק כ"ב, פסוק ט')
אתמול התחלנו את המסע בשביל ישראל. כ-125 נשים, אנשים וילדים, חיילות מקורס מדריכות טנקים מבית הספר לשריון (וגם שני כלבים) התאספו ליד טאבה שבאילת לטקס קצר ומרגש. אפרת מ"צו פיוס", מוטי זעירה מהמדרשה באורנים, ראש המסע גבי אשכנזי ואנחנו - יוסי ורעיה אפנר - נשאנו דברים. הזכרנו את הנופלים שלזכרם הלכנו אתמול ואמרנו את ברכת הדרך ליום הראשון של המסע.
"לא קלה היא לא קלה ארצנו". הצועדים מעפילים
"אל נוכח תכלת בוהקת זו של בוקר, צלילותם הכחולה-עמוקה של המים, עוצמתם הכבדה של ההרים והניצוץ בעיני המתכנסים - אנו עומדים נרגשים ודרוכים בפתחו של מסע", בירך זעירה. "מסע אל נופיה של הארץ, אל לבם של אנשיה, אל כאביה ואל יופיה, אל מצוקותיה ואל גדולתה, אל עברה ואל עתידה.
"לא קלה היא לא קלה ארצנו. 'הוי ארצי, מולדתי, הר טרשים קרח', רטן פעם שאול טשרניחובסקי. 'ארץ שיושביה היא אוכלת', המשיך נתן יונתן, 'וזבת חלב ודבש ותכלת, לפעמים גם היא עצמה גוזלת, את כבשת הרש'. אבל, קבע אהוד מנור, 'אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת!'. ועל-כן 'בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ, בואו נשיר את השיר הצהוב של החול'.
"בואו נהיה, כמו שמציע לנו יהושע סובול, 'יחפנים (ה)מתהלכים לאורכה ולרוחבה של הארץ ועושים איתה אהבה, אנשים פורקי עול'. בואו נלך, נצחק, נראה, נחוש, נשאל, נקשיב, נכאב, נשתעשע. בואו נרגיש, בכל לבנו, את מה שאמרו לנו אלי לוזון ויוני רועה: 'איזו מדינה, איזו מדינה, איזו מדינה מיוחדת במינה'.
"אכן, 'לא קלה היא לא קלה דרכנו', אך בואו נצאה אל הדרך, כמו שכתבה נורית זרחי, 'יד ביד לדרך, בשלשלת זהב. ושוב נצאה אל הדרך, עם אחד לדרך, ושירנו על גב. ועד לשערי רקיע,
בוודאי נגיע, עוד מעט אם לא עכשיו. ועד לשערי רקיע, בוודאי נגיע, כי דרכנו לא לשווא. וגם אם ארוכה הדרך, ורבה הדרך, הן כוחנו עוד רב. וגם אם ארוכה הדרך, ורבה הדרך, נעבור בה יחדיו'", זעירה סיכם.
הדרך אותה עשינו ביום הראשון היתה תלולה ומפרכת, מזג האוויר קיצי וחם למדי. בראש הר צפחות קיבלנו הסבר מגלעד המקסים, מדריך "החברה להגנת הטבע" שמלווה את המסע ואנשיה מדריכים אותנו לכל אורך השביל. המשכנו לרדת ולעלות, ובין צוקי גישרון למעלה גישרון עצרנו לסדנה שנשאה את הכותרת "שלמה מלך השלום".
הסדנה התפתחה חיש מהר לדיאלוג ובסופה המשיכו הצועדים ללכת ולדסקס בנושא. בין השאר תהינו האם צריך וראוי לבנות את בית המקדש. במקום לסיים בהר יואש חתמנו את ההליכה בחניון נחל שלמה, שם פגשנו את בני גמליאל, תושב אילת מזה 35 שנה. בני, איש מרתק בעל חוש הומור ויכולת משחק מרשימה, ריתק אותנו. למרות העייפות יכולנו לשמוע עוד ועוד את סיפוריו על העיר מימי ממלכת שלמה, דרך אירועי דגל הדיו ועד היום.
- רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"
