"החברה הישראלית עדיין מתקשה להאמין בנו"

אין שגרתי יותר ממסלול החיים של מנחם מוהבאו אברהם מראשון לציון: בגיל 26, תחנות חייו כוללות לימודים בבית ספר יסודי, מעבר לחטיבת הביניים ולתיכון, שירות צבאי מלא ולאחריו לימודים אקדמיים באוניברסיטת חיפה. גם במקצוע אותו בחר ללמוד, משפטים, אין ייחוד של ממש. הפרט החריג היחיד בביוגרפיה שלו הוא "מסע הכומתה" המפרך שערך בגיל חמש מאתיופיה לסודן, ומשם לארץ החלומות ישראל. ודבר אחד נוסף: בניגוד למרבית בני מחזורו, כבר שנה שהוא לא מצליח למצוא משרד עורכי דין בו יתמחה.

"מבחינת החבר'ה בכיתה אני די מקורב, די מקושר עם כולם. איך אומרים, מכירים אותי שם. ואז כולם באים ומספרים היכן הולכים להתמחות ושואלים אותי 'מה איתך?'. אני אומר להם שאני עדיין מחפש, לא שלא הסכימו לקבל אותי". בשנה האחרונה, אברהם משחזר, הוא הגיע לעשרות פגישות במשרדים שונים. "עורכי הדין שראיינו אותי יודעים לשחק אותה מצוין. הם נותנים לך להרגיש חופשי ונוח 

מאוד בראיונות הקבלה, ולאחר שבוע או שבועיים מודיעים בשיא הנימוס 'אין לנו מקום בשבילך'".

- לא מתסכל אותך שכל חברייך כבר מצאו התמחות לפני שנה ואתה עדיין....

"אני די אופטימי שאמצא את מקומי", הוא קוטע את השאלה בנחרצות. "אולי לא היום, מחר או השנה, אך תהיה בטוח שאמצא. בכלל", הוא מוסיף, "כל הקהילה שלנו חזקה ומסוגלת. יש לה כוח סבל עצום להתמודד עם קשיים. כרגע אנחנו נמצאים בתקופה של שינוי. רובנו, ואני מתכוון לצעירים, רוכשים השכלה גבוהה באוניברסיטאות ובמכללות. כיום לא תמצא חוג שבו לא לומד לפחות אתיופי אחד. כולנו הולכים ללמוד. הבעיה האמיתית היא במציאת מקומות עבודה בהתאם להשכלתנו ולכישורינו. ולהם יש את החובה, אם לא הזכות, לתת לנו הזדמנות".

- מי זה 'הם'?

"המגזר הפרטי, המגזר הציבורי, הממשלה, החברה הישראלית כולה. אני לא אומר 'קחו אותי בגלל שאני אתיופי', אלא 'אל תפסלו אותי בשל היותי אתיופי'".

"הסטיגמות והסטריאוטיפים מגיעים גם לתחום המשפטי"

הדחיות החוזרות ונשנות של אברהם לא מפתיעות את עורך הדין יצחק דסה, מנכ"ל עמותת "טבקה" המתמחה בסיוע משפטי ליוצאי אתיופיה. "הסטודנטים האלה מקושרים פחות ביחס לחבריהם הצברים, אין להם אבא או דוד שהוא עורך דין ולכן הם מתקשים למצוא מקום התמחות בעזרת קשרים אישיים. יתירה מזאת, הסטיגמות והסטריאוטיפים כלפי העדה מצד החברה הישראלית חוצים תחומים, ומטבע הדברים מגיעים גם לתחום המשפטי.

"לצערי, עדיין ישנם משרדי עורכי דין שאינם מכירים את הכישורים של יוצאי אתיופיה", הוא מתקומם. "מנגד ישנם משרדים, אמנם בודדים, שדווקא

מעודדים את הסטודנטים, קולטים מתמחים בני העדה ואף מעסיקים אותם לאחר סיום הסטאג'. "כיום", הוא מוסיף בגאווה, "יש כ-130 סטודנטים ומתמחים למשפטים מקרב הקהילה, ו-25 עורכי דין שלהפתעתנו רוב רובם עובדים".

לדברי דסה, בקרוב יחנכו העמותה ולשכת עורכי הדין תוכנית חדשה בשם "עולים במשפט ובצדק", שמטרתה לפתור את מצוקת המתמחים. "אך זה לא אומר שהתוכנית תפתור את כל הבעייה", הוא מעיד. "הגיע הזמן שמשרדי עורכי הדין ייקחו יוזמה ויפתחו שעריהם בפני סטודנטים בני העדה. הם לא שווים או כשרוניים פחות. להפך, לפי הפידבק שאני מקבל מאותם משרדים אשר קלטו את בני העדה - הרווח כולו שלהם", הוא פוסק.

"אתם האתיופים נחמדים - אבל הרוסים הרבה יותר קשים"

עדיין אין סטטיסטיקות רשמיות, אבל התחושה הכללית היא שאם לפני עשור רוב הסטודנטים יוצאי אתיופיה נראו "מבלים" בפקולטות למדעי החברה, לומדים מקצועות כמו עבודה סוציאלית, כיום המצב שונה. הנהירה המסתמנת היא לכיוון הפקולטות למשפטים.

למנחם יש הסבר משלו לתופעה. "כמו שכל אם פולנייה רוצה שהבן שלה יהיה עורך דין או רופא, כך גם האם האתיופית", הוא אומר. "בכלל, היום אנו מבינים שאנחנו מסוגלים ליותר, ולכן מעלים את רף הציפיות שלנו מעצמנו. לא מפתיע לראות יותר ויותר מבני העדה לומדים בחוגי משפטים, רפואה, מחשבים או בכל חוג יוקרתי אחר.

"אגב, זה שאתה רואה יותר ויותר סטודנטים למשפטים בני העדה מראה עד כמה אנו רוצים להתערות בחברה, עד כמה גדל הביטחון הקולקטיבי שלנו והאמונה שלנו ביכולתנו להצליח. לצערי, החברה בישראל עדיין לא רואה את המסוגלות שלנו ואת הרצון להתערות כפי שאנחנו רואים. היא עדיין מתקשה להאמין בנו".

- כלומר?

"אני, למשל, נתקל לא מעט פעמים באמרה 'אתם האתיופים נחמדים - אבל הרוסים הרבה יותר קשים'. הכוונה היא שהם אסרטיביים, עומדים על שלהם, לא מוותרים", מנחם מסביר. "אבל הדור החדש מוכיח שזה לא המצב במציאות".

• אנו מזמינים אתכם, המעסיקים, לפתוח את הדלת בפני יוצאי אתיופיה. ההצלחה תלויה בכולנו - והרווח כולו שלכם.