מבצע אנטבה

העונה החדשה של "השגריר" שבה אלינו עם אותו השמאלץ ואותם החיכוכים. הפעם הם טסו עד לאפריקה בשביל להוציא את כל המיץ הזה החוצה

מי שהתיישב מול הטלוויזיה כמוני, 5 דקות אחרי ששידור "השגריר – חמש יבשות" התחיל, חש בצורך לשפשף עיניים ולהתאפק שלא לפרוץ בצחקוק מבוכה או בשירת ההמנון. נופי אנטבה, סלסוליו של יהורם גאון ברקע, תצלומי שחור-לבן של סיירת מטכ"ל מחלצת חטופים והמיועדים לשגררנו שרים במקהלה את "התקווה". לאט אבל בטוח, בנחישות של טייס קרב ישראלי, מתבייתת המצלמה על דגל הלאום המתנופף כשמאחוריו השמש. כן, כל יום הוא יום העצמאות ב"שגריר".

הפרק הראשון צולם ברובו באוגנדה, בה הנחיתו אויבנו מטוס שחטפו ושם הוא שוחרר ע"י צה"ל ויהורם גאון. שם, לפי הרצל, יכולנו להקים מדינה בה היה באפשרותנו לשלול כמה שיותר זכויות מהאוגנדים בלי שהיינו נזקקים להסברה כלל, כי לאף אחד ממילא לא אכפת מה קורה באפריקה.

שבט מקומי הפתיע את השגרירים הצעירים במחול מסורתי כדי להזכיר לחבר'ה שלמרות הקשר הציוני החזק לאדמה הזו, בכל זאת ויתרנו עליה, וההסברה תיערך מול אפריקאים, להם אפשרנו לגור שם, והם, משום מה, לא מוקירים לנו על כך יותר מדי תודה.

בין לבין זכינו להכיר את המתחרים על האפשרות לבצע את הבלתי אפשרי ולהסביר את ישראל. להלן שמותיהם והמוטו הנבחר:

• אליאס אינברם, 32, "העולה הרהוט מאתיופיה".

• אריק פרייסמן, 26, "ה-הצביע לטומי, יצביע לביבי".

• חגי מי זהב, 28, "זה שלא זוכרים כי הוא הודח ראשון".

• נמרוד פרידברג, 24, "הגונדי של אמא".

• עמרי לחובר, 30, "טייס, אבל לא קרבי".

• תום גרשביין, 24, "ברוקר ושבדי".

• מוריה חצב דה-ויט, 30, "זו שמשחקת עבור הקבוצה השנייה".

• אפרת אופנהיימר, 21, "הפמיניסטית הקצת שוביניסטית".

• חגית גניש, 27, עו"ד, "המתולתלת".

• מלודי סוחרביץ, 25, "הממש מתולתלת".

• יאנה סופוביץ, 27, "ה-רחמים, תנו לה טיפת פוקוס".

• תמי, 32, "הדיילת".

• רוני אורן, 26, "המולטי-לינגוויסטית".

• מאיה ז'רמן, 27, "ה-יש לי תואר במדעי הים, אבל אני יועצת תקשורת".

מהרטה-בן דוב, הדור הבא

התוכנית סובלת מניפוח אתוסים שעבר זמנם, קלישאות ממלכתיות, האדרת מוטיבים שגובלים בלאומנות ומחשבה ילדותית שנאום כמו זה שנאמה רוני אורן מול אפריקה ("אני פונה אלייך ואלייך ואלייך! האם תיקח את היד שלי ותהפוך את החלום שלי למציאות?") יגרום לאנשים "להבין" את מניעיה ומהלכיה של מדינת ישראל. "השגריר" היא "הדוגמניות" לציוני החושב, וגם אם יתכן שההכרזות של משתתפיה מלוטשות יותר (אם אפשר לקרוא למשפטים כמו "זה הסמל של הזוהר של צה"ל" יהלום), הקשר שלהן למציאות באזורנו קטן באותה מידה.

כמו בעונה הראשונה, כך גם בשנייה: הבנים מול הבנות, רק שהפעם, בשל עודף בנות, גויסה אחת מהן, מוריה, לקבוצת הבנים. המשימה שהועמדה על הפרק: על שתי הקבוצות לבחור נציג שיישא נאום בכנס "אפריקה מקשיבה" בקמפלה, נאום שישכנע עיתונאים ונציגים מכל מדינות אפריקה לצדד בעמדות ישראל. השומעים הם שיחליטו מי שכנע יותר - הנואם או הנואמת.

בשלב הכנת הנאום חטפו זמן מסך שניים, שהולכים להיות מעוררי המחלוקת העיקריים: אריק פרייסמן ומלודי סוחרביץ. הוא התנגד לבחירה האוטומטית באליאס אינברם כנואם בשל צבע עורו. הוא צדק. האפריקאים אינם טיפשים ולא אכלו את הלוגיקה הישראלית. הם הפתיעו ובחרו ברוני אורן, שהיתה מרגשת יותר, לדעתם. נראה שבין אריק לבין אליאס הולך להתחולל שחזור של אחד הקרבות הנודעים בהיסטוריה: קרב מהרטה-בן דב.

מלודי גם היא לא חסכה מהמצלמה מניירות והשתמשה ברקע הגרמני שלה כדשן לניסיונותיה הנואשים לטפח את עצמה לתפקיד הנואמת, למרות שכולן כבר סגרו עסקה עם רוני. "בנות, אני חושבת שככה אנחנו נפסיד. הם בכל זאת יראו אותי כאיזושהי גרמניה", אמרה והוסיפה, "בגלל הצבעים". עולה תהייה לגבי התועלת שמצאה בגרמניותה להסברה הישראלית באפריקה, אולם האניגמטיות האמיתית טמונה בדגש שהיא שמה על המראה הארי. אני לא חושבת שבנות דויטשלנד הטיפוסיות יוצאות מרחם אימן עם שיח תלתלים עצום כזה מעל מצחן. מדובר בגידול מזרח תיכוני מצוי ושם של חשפנית קוסמופוליטית לא יטשטש זאת. היא הולכת לעורר הרבה צרימות המלודי הזאת. שתישאר.

אחרי שנשיא אוגנדה בכבודו ובעצמו הכריז על ניצחון הבנות, הלכו הבנים לעמוד למשפט אצל הוועדה המקצועית, שבראשה עומד הפעם אחד עם שם של טייס - גיל רגב. חגי הוא שהחזיר את התיק ראשון, כי לפני אריק עוד עימותים לפתח עם אליאס, ולתום, מהעדה השבדית, נזדקק בפרק הבא שצולם בשבדיה.

למרות השמאלץ הפטריוטי ואמונתי כי המפתח להצלחה בינלאומית אינו ביכולת להסביר את המציאות אלא ביכולת לשנות אותה, אם להשתמש בשפה שגרירית, זוכרת אני חסד ילדות לנחמן שי. לכן, למרות הכל, אשוב ואבדוק אם המסבירים לא עושים פדיחות בחוצלארץ ואדווח לכולם.

• וקטנטן לסיום: "השגריר- חמש יבשות"? למה לקפח את אנטרקטיקה??? הנה לכם דוגמא לזלזול ורשלנות טיפוסיים בגינם אויבינו מנצחים אותנו בהסברה.