יפה שלי

הדרך מתל אביב למגדל העמק אורכת כשעה וחצי בכביש 6, אבל הדרך ממגדל העמק לתל אביב ארוכה הרבה יותר ממאה ומשהו הקילומטרים שמפרידים בין שתי הערים. דלק ומכונית כשלעצמם אינם מספיקים כדי לצאת משם. גם לא אוטובוס אגד קו 826. הדבר היחיד שיכול להוציא אותך ממגדל העמק זה חלום. כמי שנולדה וגדלה בעיירה הצפונית עשיתי את הדרך הזו כמה פעמים בחיי, לפעמים בגו זקוף ולפעמים עם זנב בין הרגליים, והרגשתי שזו מחובתי המקצועית והמוניציפלית לבקר את נטלי עמר, נציגת העיר בתוכנית "הדוגמניות".

נטלי עמר והחבר ניר (צילום: כפיר חרבי)

ביום האביך ביותר בשנה בקושי רואים את המגדל שבראש ההר שעליו בנויה מגדל העמק, אבל את בית העלמין בכניסה לעיירה רואים גם רואים. "אחרי בית הקברות שמאלה", הסבירה לי נטלי איך להגיע אל ביתה. ובכן, אתם בטח כבר סקרנים לדעת, נטלי חיה באושר בבית אחד עם הליכון וכדור פיטבול בסלון, הרבה מאוד קרמים של קליניק באמבטיה, ניר (ארוסה), סימה והמעמולים, ומאיר, בעלה של סימה ואבא של ניר, החם לעתיד של נטלי ומכר ממש טוב של אמא שלי. מה תגידו? גם ניר, הארוס, היה תלמיד לתנ"ך של אמא שלי. כולם סיפרו לי כמה הם אוהבים את אמא שלי ואיזו מין אשה מקסימה היא."זה נכון", מלמלתי. המסר הסמוי היה כמובן, "אמא שלך בסדר, אבל מה איתך? תפרגני לנו, או שכבר נהיית תל אביבית מניאקית?".

ובכן, הסירו דאגה מליבכם. מגדל העמק זורמת בעורקיי ובאתי לעשות כבוד לנציגה הכי יפה שלה בתקשורת עד היום. מה גם שהיא באמת מאוד יפה, גבוהה ורזה, צמחונית מגיל ארבע ובכלל לא ממגדל העמק.

מה? רגע, רגע... איך זה יכול להיות? לאט, לאט... בואו נתחיל בהתחלה.

הגענו, כפיר הצלם ואני אל נטלי בצהרי יום ראשון. בבית היו נטלי, ניר ומאיר. סימה שמרה על אחיינית שלה בבלוק ליד. על השולחן הונחו לאחר כבוד המעמולים המפורסמים וסלט פירות שהכין מאיר. טעמתי את המעמולים, בכל זאת, חתיכת מיתולוגיה בהתהוות. היה מעולה. נימוח, מתוק ועם כמות האגוזים המדויקת. ואז התחלנו.

איך הגעת לתוכנית?

"הייתי חתומה אצל רוברטו והוא שלח אותי לאודישנים, עברתי את כל המבחנים".

מה היה במבחנים?

"היו ממש הרבה. בפעם הראשונה היה לשבת מול השופטים והשופטים שאלו אותי שאלות. הצחקתי אותם כל האודישן. באודישן השני הייתי צריכה ללכת עם בגד ים מול אנשי ההפקה. הלכתי הלוך חזור, עניין של שנייה, אחר כך היה אודישן של פוטוגניות, והאחרון היה מבחנים פסיכולוגיים עם עוד כמה בנות. נתנו לנו לצייר, נתנו לנו לבחור צבע וראו מה זה אומר עלינו".

מה בחרת?

"אדום".

מה זה אומר עלייך?

"לא יודעת, ניסיתי לחשוב צעד קדימה, לא סתם היא אמרה לבחור צבע. אדום זה שמחה, זה אהבה. ותמיד ציירתי לבבות, גם אם זה לא קשור לציור. בצד, לא קשור לחתול בכלל".

איזה חתול?

"ישבנו במעגל ומישהי עשתה עיגול והעבירה את זה למי שישבה לידה, והיא הוסיפה פס, וככה וככה עד שיצא חתול. ואז זה הגיע אליי עשיתי לב. לא קשור, אבל רציתי להראות שמחה ואהבה, ושולטת, כאילו מהבחינה שאני בולטת בציור".

גרת בחדר אחד עם ניראל ושרון. איך הן?

"אני אדבר על שרון. שרון היא החברה הכי טובה שלי, מותק של בחורה. שמחתי להכיר אותה. התקשרה להגיד לי שהיא בריתוק".

את לא רוצה לדבר על ניראל?

"לא. מה זה לא רוצה... תראי, היא באה מעדה שונה, מתרבות שונה, היה לה קצת קשה להתחבר אלינו, ניסיתי. בהתחלה היינו ממש חברות, לאט לאט הבנו שאין חיבור יותר מדי. אין לי דברים רעים ואין לי דברים טובים עליה".

מה גרם לך להיקשר לשרון?

"היא אמיתית, נפתחת מהר. היא ראתה שכשהגעתי לחדר הוצאתי שקית מפוצצת קרמים, סידרתי אותם ככה מעל הראש שלי, בארונית, אז היא אמרה לי 'יא, איך את דומה לאחותי', ואז הסתבר שאנחנו מכירות את אותם אנשים כי שתינו מחיפה".

רגע, רגע, את לא ממגדל העמק?

"לא, אני מחיפה במקור. באתי לפה בגלל ניר, אני במגדל העמק רק שנה ומשהו".

אז אחרי כל התהילה שהבאת למגדל העמק את בכלל לא מפה?

"לא מפה אבל מפה, את יודעת איך זה".

איך נראו החיים שלך לפני התוכנית?

"אני עובדת כאן בסופרפארם כיועצת יופי, מוכרת מוצרי קוסמטיקה. הולכת לעבודה, חוזרת, מכון כושר מחכה לי בבית, יוצאים הולכים לסרט, מטיילים".

יש פה קולנוע? בזמני לא היה.

"לא, זה לא. זה או בעפולה או בחיפה".

אני רואה שמגדל העמק לא השתנתה כל כך.

"לא".

אחד מרגעי השיא של העונה האחרונה ב"הדוגמניות" היה ללא ספק הרגע שבו פסע במפתיע לחדר ניר "יפה שלי, יפה שלי" לוי, ארוסה של נטלי, כשהוא עוטה על עצמו חליפה, אוחז בזר פרחים, ואז כורע ברך כדי להציע לנטלי נישואין.

בואי נתחיל מההתחלה. איפה הכרת את ניר?

"לפני שנתיים היינו באירוע של חבר שלו. אני הייתי רקדנית בבר אקטיבי, נפגשנו שם, ניגש אליי והיה חיבור, ומשם זה התחיל".

ואת זוכרת מה הוא אמר לך?

"לא. החלפנו מספרים. גם הוא מצא חן בעיניי, היינו בקשר, ראינו שזה זה. באמת".

איך היתה ההצעה?

"מרגש מאוד, את יודעת. הפתעה. גם לא ראיתי אותו, גם הוא מגיע בחליפה של חתן, זה בום ובום בבת אחת".

מבחינת ההפקה, איך נוצר הקשר עם ניר לגבי ההגעה לצילומים?

"האמת שאין לי מושג".

די, נו, לא שאלת אותו?!

"אני יודעת שהתקשרו אליו. תראי, היו לנו שתי שיחות טלפון הביתה במהלך כל החודש הזה. שיחה אחת החלטתי שאני עושה לניר, שיחה שנייה החלטתי שאני עושה לניר. כל הבנות התקשרו פעם לאמא, פעם לאבא, אני פעמיים התקשרתי לניר. והבחורה מההפקה היתה אצלנו בבית וראתה איך הקשר מתנהל, ראתה את החיבור בינינו, הבינה לנכון שהיא רואה טוב מה שהיא רואה. כשהיא ראתה שעשיתי את שתי השיחות האלה היא החליטה שזה הזמן והיא הרימה לניר טלפון ואמרה לו: 'תקשיב, היא לא מפסיקה לדבר עליך, אולי תבוא לכאן ותפתיע אותה...'. אף אחד לא אמר לו להציע נישואין".

מהצד של החתן המאוהב לעומת זאת, אם מקשיבים היטב, אפשר לשמוע מבעד למסך אהבת האמת את אוושת החוטים שמשכה ההפקה.

זה היה רעיון שבא ממך או מההפקה?

ניר: "לא, לא. הם התקשרו אליי. ערב אחד התקשרה אליי נטע מההפקה. חשבתי שהיא התקשרה להגיד שנטלי סיימה. אמרתי 'מה, זהו?'. היא אמרה, 'חשבתי להציע לך רעיון, מה דעתך לעשות ככה וככה'. אמרתי לה שאני לא יודע, ובואי נדבר מחר. חשבתי על זה, למחרת הרמתי לה טלפון אמרתי לה סבבה. אמרה לי, 'אוקיי, יום שני, תביא חליפה, טבעת', וככה זה היה".

ואם לא ככה, איך היית עושה את זה? חשבת על זה? ומתי?

"לא רחוק, עוד חודשיים שלושה. אבל איך... כשהיינו באילת בחוף הווילג' התקליטן העלה מישהו על הבמה והוא הציע לה נישואין מול 1,500 איש. חשבתי על זה. יש מלא סוגים: בהופעה חיה, ומול סטנדאפיסט".

אז בכל מקרה מול אנשים נראה לך שזה מוסיף משהו לחוויה?

"כן".

מה?

"אם אתה עושה את זה לבד באינטימיות זה תפל, אם אתה מול 100-50 איש זה נחמד. יותר מדי זה אובר, פחות מדי זה תפל. משהו באמצע זה יפה, אתה משתף אנשים בשמחה... זה נחמד".

היה מאוד מרגש. סרט ערבי.

"היה סרט טורקי".

לא משנה של מי היה הרעיון להציע, אני מחליטה ביני לביני, העיקר שהם מאוהבים ומאושרים. ניר המקסים מוציא מאות שקלים בחודש על מוצרי טיפוח לאהובתו ולומד ממני מתכון סודי למסכה לשיער עבורה, והיא בתורה לומדת מסימה כיצד להכין דגים לשבת. אידיליה. הדבר היחיד שיכול לפגוע באידיליה הוא אם חס וחלילה, טפו, טפו, טפו, לא כל חלומותיה של נטלי יתגשמו.

תארי לי את חייך בעוד שנה מהיום.

"קמה מאוד מוקדם, באים לאסוף אותי מלמטה. אני מגיעה לאיזה אולפן. מאפרים אותי, מסרקים אותי. יכול להיות איזו מנחה בטלוויזיה. אני מאוד אוהבת. יכול להיות איזה קמפיין, אולי אני אפתיע את כולם באיזה בגד ים. משהו ששווה את כל השנה הזאת, להתמיד, לשמור על תזונה ועל כושר".

את שומרת על תזונה? מה את אוכלת? דברי חופשי, אני נטורופתית.

"נתחיל מזה שאני צמחונית מגיל ארבע".

וואו.

"אני לא אוכלת לא ביצים, לא דגים ולא בשר. אוכלת שניצל תירס של טבעול. אורז. פחמימות אני אוכלת רק ביום שאני עושה ספורט כי אז אני שורפת את זה. סלטים, פריכיות אורז. ממתקים אני לא יודעת איך הם נראים. עוגיות אני רק מסתכלת, לא אוכלת".

אז את לא באמת אוכלת את המעמולים?

"הייתי אוכלת, אבל הפסקתי".

אבל את נורא רזה, אני לא מבינה איך אמרו עלייך שיש לך מה להוריד.

"היו שם ממש רזות, מידה 24, 25. פתאום אני באה עם 27 זה וואו, שמנה. הם לא מבינים שזה גוף נשי, אשה. אי אפשר להביא ילדה שתדגמן למשל, בגדים של בוניטה. יכולה אולי לשילב לעשות פרסומת".

כשאת מסתכלת אחורה על העונה הראשונה ועל הבנות שהיו שם ומה יצא להן מזה, זה מרתיע אותך?

"לא יודעת, האמת, באמת לא רואים הרבה עבודות שלהן. אולי השנה יעשו את זה קצת אחרת. לדעתי זה עניין של פנים שמחפשים. יכול להיות שהשנה מחפשים פנים כמו של ליאת בלו והיא תעשה הרבה כסף השנה. זה עניין של לוק. יכול להיות שג'ינג'יות השנה זה במודה אז אליסיה זה הסיכוי שלה. ויכול להיות שזה הפנים האירופיות של העיניים הבהירות והשיער הכהה, כמו שלי. אי אפשר לדעת".

אבל מי לדעתך תזכה?

"אם אני אגיד אני זה אשמע שחצנית, אבל למימי יש סיכוי טוב. ולשרון, אם יחזירו אותה".

אחרי הראיון והיציאה המצחיקה של כריסטין, לא צחקתן עליה ביניכן? זה מצחיק.

"תשמעי, כל הזמן יורדים עליה כי זה יצא מצחיק שחבל על הזמן, אבל הכוונה שלה היא נכונה. עוף זה ציפור ופרה זה בהמה, היא התכוונה".

כן, אבל את, כצמחונית, יודעת שעוף זה גם חיה.

"זה חיה, כאילו כל חיה... ציפור, חתול וכלב זה חיה, אבל מה שהיא רצתה לבטא לא יצא לה טוב, כי המילים לא יוצאות לה טוב, לא כמו שהיא התכוונה. בשבילם זה כמו 'אותנטי' של השנה שעברה. אבל זה ממש לא היה הכוונה שלה לצאת טיפשה".

איזו מוזיקה את אוהבת?

"מוזיקה שחורה, ישראלית. השיר החדש של מאיה בוסקילה, מזרחית חדשה לא כבדה, למשל של אייל גולן, שירים שקטים זה החולשה שלי. סלין דיון, I`m never gonna dance again זה השיר שלי, מריה קארי".

ובקולנוע?

"אני אוהבת קומדיה, והוא לא מת על זה כל כך, ניר, תמיד יוצא בסוף משהו כמו... נו, איזה סרט ראינו בשבוע האחרון, 'רק ידידה'".

"רק ידידים". איך זה?

"חמוד. רציתי ללכת לסרט של מאיה בוסקילה. הוא לא רצה".

ומה הלאה? רואה את עצמך עוברת לתל אביב?

"האמת שכרגע בגלל שזה מקום קטן מאוד כיף לי. כולם מכירים אותי, זה מאוד מחמיא לי. זה לא כמו שאני אלך בתל אביב אז בתל אביב חסר סלבריטאים? פה רק אני עוברת ואת רואה על החיוך שלהם שמזהים אותי. זה עושה לי מה זה כיף. לפעמים אני שומעת אותם מתלחשים 'זה היא? זה לא היא?', ואני צועקת להם 'זאת אני!', זה עושה לי כיף, ובעתיד בעזרת השם, עם הזמן, בזמן הקרוב, אם אני אראה שזאת הדרך שמצליחה לי, אם צריך לעבור אני אעבור".

בתוכנית יצאת כמו האשה הקטנה, אבל את אומרת שאם צריך ניר יעזוב וילך אחריך?

"בטח. תמיד".

מה דעתך שנלך להסתובב קצת? תגידי יש עוד במרכז את הפלאפל של ברטו?

"לא יודעת, תשאלי את ניר".