כמו בפוליטיקה: המניפולציות שמפעילים עלינו הילדים
יש ילדים שצורחים את מבוקשם, אחרים מתחננים. יש כאלה שתמיד יקבלו הכל, אחרים יקבלו רק עונש. לכל ילד יש אסטרטגיית שכנוע משלו, והתגובה של ההורה היא זו שלמעשה מכתיבה אותה. איך מגדלים רטוריקן? כתבה שנייה על הפוליטיקה בעולם הילדים
סלוגנים מתוחכמים, פנייה לרגש, הבטחות, איומים והפחדות. ככל שמתקרבים למועד הבחירות אנחנו, הבוחרים, הופכים שבויים של רטוריקת בחירות ושל יכולת השכנוע של המועמדים. אז איך בעצם צומח רטוריקן? האם ילד שמצליח היום לשכנע אותנו לקנות את הבובה היקרה, לרכוש חבילת קלפים לאוסף או לעכב ב'עוד קצת' את מועד שעת השינה, משכלל בעצם טכניקות שכנוע כהכנה לפרלמנט של החיים? מתברר שכן.
רוית ניסן, עובדת סוציאלית קלינית, מסבירה שמיומנויות התקשורת שלנו, המתפתחות עוד בשלב העוברי שלנו, משרתות אותנו לאורך השנים. הן מתעצבות, מושפעות ומשתכללות כתוצאה מאינסוף סיטואציות משפחתיות ואינטראקציות חברתיות, אליהן נחשף הילד במהלך השנים הראשונות לחייו.
איך הוא מצליח?
ניסן ממפה את אסטרטגיות השכנוע של ילדים בטווח שבין "עושי החנדלעך" לבין "עושי הסצינות": "בקוטב האחד נמצא הילד שמנסה להתחנחן ולהתנחמד כדי לקבל סוכריה מסבתא. כשסבתא נענית לו, הוא לומד שהדרך בה נקט היא אפקטיבית ומשתלמת. בעתיד, כשירצה לקבל עוד סוכריה, הוא יפעיל את קסמי החנדלעך שלו עליה ועל אנשים נוספים.
"בקוטב השני נמצאת האסטרטגיה ההפוכה, בה משתמשים הילדים הצרחנים והתובענים. ילדים שעושים שימוש בתקשורת שלילית, אלה המכונים ילדים 'טרוריסטים', המבינים שניתן להשיג את המטרה באמצעות טרור".
לדברי ניסן, ילדים אלה מפתחים אסטרטגיות שכנוע אלימות מתוך בלבול, מצוקה והעדר גבולות. "מתחת לכל זה מסתתר ילד מאוד מבוהל שאם לא ירסנו אותו ויציבו לו גבולות ברורים בנוגע לנורמות התנהגות - הוא עלול לגדול ולהיות רודן", היא מזהירה.
גם ילד כזה, בגלל שלא למד אחרת, ינסה להפעיל טכניקות אלה על סביבתו, אלא שהוא עשוי להיחשף לתגובות עוינות ואף לייצר דחייה מפניו. כמו כן הוא עלול לסבול מתיוג שלילי באופן שיפגע בדימויו העצמי.
הכל תלוי בתגובה
לדברי ניסן, לימוד רטוריקה וטכניקות שכנוע מתעצב כתוצאה מחיקוי של הילדים את סביבתם הבוגרת וכתוצאה מהתגובות של הסביבה לניסיונות הראשונים שלהם לדרוש ולקבל. "בשלב הפרה-ורבלי, לפני שהתינוק מדבר, כשהוא בוכה וצורח כדי להודיע שהוא רעב, מתעצב דפוס שעלול לשחזר את עצמו או להתעצב בהתאם לתגובה שלנו.
"הורה שיגיב בבהלה, בלחץ או בפאניקה וייתן לילד ממתק, למשל, על מנת להשקיט באופן מיידי את הבכי ואת תחושת הרעב, ישדר לפעוט שכדאי לו לדרוש את האוכל בקול רם. לעומתו, הורה שיגיד בטון רגוע: 'אתה רעב ובגלל זה אתה בוכה, בוא נחמם את האוכל, עוד כמה דקות הוא יהיה מוכן', יסמן לילד את הגבול וייתן מענה מיידי לצורך הרגשי באמצעות טון רגוע. יתרמו לכך גם דברי השבח שיגיעו כשהאוכל יוגש: 'חיכית כל כך יפה ובסבלנות, הנה עכשיו מגיע האוכל הטעים והמשביע'.
"תגובה רגועה ועניינית תעזור לילדים לפתח טכניקות שכנוע לא אלימות, ולהשתמש יותר בכישורים הוורבליים שלהם. על ידי חיזוקים ורווחים ראשוניים ומשניים יוכלו הילדים ללמוד איזו טכניקת שכנוע משתלמת יותר".
מעצירת נשימה ועד הטחת הראש
- איזה טכניקות שכנוע מפעילים תינוקות שעוד לא למדו לדבר?
"תינוקות יכולים לבכות ולהגיע למצבים של עצירת נשימה עד כדי הכחלה על מנת להשיג את מבוקשם. בני השנה וחצי-שנתיים יכולים לקבל התקפי זעם (טנטרום), שיזכו למענה מיידי בשל הלחץ של ההורים ('לא נעים, כל הקניון מסתכל על הילד שצורח בחנות הצעצועים') וישדרו לילד שזהו אמצעי לגיטימי ויעיל. במצבים קיצוניים, פעוטות בשנתיים הראשונות לחייהם עלולים להטיח את ראשם בכיסא או בקיר, להשתעל עד כדי חנק ולתמרן על ידי כך את הוריהם לעשות כרצונם, על מנת להפסיק לטווח הקצר את התנהגותם השלילית".
מצליחים גם בלי לדבר
ניסן מבקשת לנתק בין יכולות ורבליות וכישורים שפתיים לבין יכולת שכנוע: "בסופו של דבר", היא אומרת, "טכניקת השכנוע מתעצבת עוד לפני שהילד רכש יכולת ורבלית. נכון שלילדים שרכשו את השפה יש יותר אפשריות להביע את עצמם ופחות תסכול, אבל אלה לא רק המילים אלא גם הסגנון. ילדים שיבחרו, למשל, להשתמש בהתניות דוגמת: 'אם תקני לי ארטיק אני מסכימה ללכת לרופא' וייענו על ידי הוריהם, ילמדו שזו דרך לגיטימית להשיג את מבוקשם".
- ומה בנוגע להבדלים בין המינים, האם זה רק מיתוס שבנות מפתחות מהר יותר כישורי שפה ודיבור ולפיכך מצליחות לסגל לעצמן טכניקת שכנוע אפקטיבית יותר?
"כנראה שכן. בגיל הינקות לא נמצאו הבדלים מהותיים בהתפתחות השפה בין בנים לבנות. ככל שהגיל עולה, מחקרים מעידים על כך שבנות עושות שימוש רחב יותר בשפה והביטוי הרגשי-השפתי שלהן - עשיר יותר. כראיה, לטעמי, אפשר לראות שאותן נשים שבחרו ללכת לפוליטיקה הפגינו כישורים רטוריים טובים למדי, למרות שזה לא נבדק מדעית", היא אומרת בחיוך.
- ואיך מפעילים ילדים שיטות רטוריקה ושכנוע בינם לבין עצמם?
"בתוך חברת הילדים יש כל מיני סגנונות של משכנעים, שמושפעים לא רק מהבדלים בין המינים אלא בעיקר מהבדלי הטמפרמנט בין הילדים. כמעט כל ילד יתרגל בשלב כזה או אחר משיכה בשיער או נשיכה. אבל יש ילדים שיפסיקו לנקוט אלימות כי יוצב להם גבול ברור לגבי התנהגות מותרת ואסורה, ויש ילדים שבהעדר הגבולות ימשיכו להשתמש ברטוריקת שכנוע שלילית ואלימה".
- האם ילדים שמצטיינים בשכנוע משתכנעים בקושי, או דווקא להיפך?
"זה שוב תלוי בטמפרמנט. לילדים עם טמפרמנט קל - יהיה קל להשתכנע כי הוויתור, עבורם, הוא פחות קריטי והם סתגלנים. ילדים בעלי טמפרמנט קשה לא ישתכנעו בקלות, הם יילחמו וישתמשו בכל האמצעים: צעקות, נשיכות, מכות וחטיפות כדי להשיג את מטרתם. כאן המקום של הורים ומחנכים להציב את הגבול וללמד נורמות התנהגות מתאימות וגם לספק במקביל דוגמאות לטכניקת שכנוע מילולית, נעימה ואפקטיבית".
בבקשה, פליז ועוד חנדלעך
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
