אסיר מספר 1

ל"נמלטים" יש באזז של סדרה מצוינת. בזכותה השחקן הראשי שלה, וונטוורת מילר, הוא אחד הכוכבים העולים הכי בולטים של הטלוויזיה האמריקאית בשנה האחרונה. מי שכבר ראה אותה בארץ מדווח על התמכרות, ובארצות הברית הרייטינג שלה רחוק מלאכזב. ובכל זאת, אם אחרי הפרק הראשון בסדרה פלטתי "וואו" קטן, וחיכיתי בסקרנות לפרקים הבאים, הרי שאחרי הפרק הרביעי, ששודר השבוע, הרגשתי אכזבה מרה.

מה זה הסדרת כלא קקמייקה הזאת? (והאם כך כותבים קקמייקה?) בוגרי "אוז" יזהו את הדמויות: הנה שילינגר, הארי אונס הגברים ושונא השחורים, רק בגרסת הווייט טראש הקיצונית (גם שילינגר המקורי לא בדיוק הגיע מאצולה, אבל לפחות אצלו ניכרו אינטליגנציה וקור רוח שהביאו אותו למעמדו כמנהיג כנופיית הניאו נאצים בכלא). והנה המאפיונר המפחיד, רק שכאן הוא נראה יותר אומלל ונוירוטי. אפילו כשהוא מוריד לגיבורנו אצבע ברגל. אה, כן, והנה האלימות הרצחנית, רק שכאן המצלמה יודעת בדיוק לאן לזוז כדי שלא לגרום לנו אפילו מנה מזערית של אי נוחות.

שלא תבינו אותי לא נכון - "נמלטים" היא לא סדרה רעה חלילה. הסיפור על בחור צעיר ורב תושייה שמכניס את עצמו לכלא כדי לחלץ את אחיו הנידון למוות על פשע שלא ביצע, הוא סיפור מרגש למדי. הרעיון המחוכם לשאת את תוכנית הבנייה של הכלא על גופך כקעקוע מוסווה הוא לא רע. השיטות המקגייווריות שבעזרתן סקופילד (כך קוראים לוונטוורת בסדרה) פורץ את דרכו החוצה די מרגשות. גם היחסים עם הרופאה במרפאה (כן, בערך כמו ב"אוז", רק בלי שיהיו רצח או אונס מעורבים בזה) פחות או יותר עובדים.

אבל אז מגיעה העלילה המייגעת שבה האהובה לשעבר מנסה במקביל לזכות את האח הנידון למוות, ומסתבכת עם סוכני השירות החשאי המעצבנים שהפלילו את האח ומחסלים כל עדות ועד שיכולים לזכות אותו. תוסיפו לזה את החורים המטופשים בעלילה (מי תכנן את הקעקוע המורכב, ולמה הוא לא עוזר להם מבחוץ? באילו נסיבות בדיוק שינה סקופילד את שם המשפחה שלו, ולמה האח שלו לא עשה את זה? למה לוקח לשלטונות כל כך הרבה זמן לעלות על הקשר ביניהם?), את המניירות המגושמות של גיבור הסדרה, המביט בקעקוע המקושקש כאילו היה מפה ברורה - ותבינו למה כל כך קשה להשעות את אי האמון כשצופים ב"נמלטים".

לא שלא מותח פה. אנשי יחסי הציבור האדיבים של yes סיפקו לי גם את פרקים 5 ו-6 שטרם שודרו. מספיק לומר שצפיתי בהם. אף אחד לא כיוון אקדח לרקתי. לזכותה של הסדרה צריך לומר שכשכבר נכנסים לתוכה, קצת קשה להפסיק. נכון, זה לא מותח כמו "אבודים", ובכל זאת, פרק 6 הוא רק חלקו הראשון של פרק כפול, וכבר לא נותרו לי הרבה ציפורניים שאפשר עוד לכסוס. נו, שישלחו לי כבר גם את פרק 7.