20 שנה אחרי: "צ'רנוביל לא אשם בהכל"

בכל כחכוך בגרון הניחר, בכל כאב ומחוש, ולנטינה סטניוק מרגישה כיצד אסון צ'רנוביל של אז רודף אחריה גם היום. "זה רק עניין של זמן", היא אומרת בעודה ממתינה לתוצאות בדיקת תפקודי בלוטת התריס. הבדיקות נערכות במרפאה ניידת של הצלב האדום בכפר ביסטריצ'י, כ-240 קילומטרים מערבית לצ'רנוביל.

הבדיקות הראו שהיא בסדר גמור, אבל זו נחמה קטנה מאוד עבור סטניוק, בת 54, ועבור מליוני בני אדם נוספים ברחבי אוקראינה, בלרוס ורוסיה. הם כולם נפגעו באותו יום נורא, ה-26 באפריל 1986, כאשר פיצוץ שאירע בכור האטומי בצ'רנוביל שיגר לאוויר ענן רדיואקטיבי שכיסה את אוקראינה וסביבותיה במשך עשרה ימים שלמים. 

כפר רדיואקטיבי (צילום: איי.אף.פי)

האסון חייב את פינויים המיידי של כמה מאזוריה הפוריים ביותר של ברית המועצות לשעבר. הקרינה נפוצה למרחק גדול כל-כך, ששרידים ממנה נמצאו בבשר איילים בנורווגיה ובממטרים בצפון-מערב האוקיינוס הפסיפי. רוב מדינות אירופה נבהלו כל-כך, שהקפיאו את תכניות הגרעין שלהן באופן מיידי.   

20 שנה עברו מאז אותו יום, אבל ההשפעה על בריאותם של אלה שנחשפו לרעלים נותרה בעינה. המחלות, הסבל והכאב נותרו כמורשתה הכואבת של תכנית הגרעין הסובייטית.

"יש עוד כל-כך הרבה דברים שאנחנו לא יודעים", אמר ד"ר ולדימיר סרט, ראש צוות הצלב האדום שהגיע לפעול במחוז ז'יטומיר המבודד. סרט ואנשיו מחפשים אחר הפרעות בתפקודי בלוטת התריס, רק אחת מהבעיות הרפואיות אותן קושרים המדענים באופן ישיר לפיצוץ בצ'רנוביל. לדבריו, "הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות כרגע הוא להראות לאנשים שלא שכחנו אותם".

"אי-אפשר להאשים את צ'רנוביל בכל דבר"

116 אלף בני אדם פונו מבתיהם, ברדיוס של כ-30 קילומטרים מהכור. חמישה מליון אחרים, המתגוררים באזורים בהם נצפתה נשורת גרעינית, פונו אף הם. במהלך השנים נפוצו דו"חות ושמועות לרוב, לפיהם אלפי בני אדם מתים מדי שנה כתוצאה מהקרינה, אך דו"ח עדכני שפורסם על-ידי האו"ם קובע כי מספר המתים נמוך בהרבה.

לפי הדו"ח, עד אמצע 2005 מתו כ-50 בני אדם כתוצאה מהשלכות ישירות של החשיפה לקרינה. 4,000 מבין 600 אלף "מפרקים" - עובדים שהובאו למקום על-מנת לנקות את אתר הפיצוץ - מתו ככל הנראה ממחלת הסרטן, תוצאה של חשיפתם לקרינה במקום.  

הכור בצ'רנוביל (צילום: רויטרס)

חוקרים מצאו כי אחוזי החולים בסרטן בלוטת התריס מרקיעים שחקים בקרב אלה שהיו בני פחות מ-18 בזמן הפיצוץ. עם זאת, 99 אחוזים מהחולים שרדו את הטיפול ונותרו בחיים. עוד נטען כי לא נמצאה כל הוכחה מדעית לפגמים מולדים או פגיעה בפוריות. המדענים קבעו כי האוכלוסיה הכללית סבלה מכמות נמוכה של חשיפה ואין סיבה להעריך מקרי מוות הצפויים כתוצאה מכך.

בנימין חודולי, מנהל המרכז העצמאי למומחים אקולוגים באקדמיה הרוסית למדעים, לא מסכים עם הטענות לעיל. לדבריו, בחלקים של רוסיה שנחשפו לכמויות הקרינה הגדולות ביותר, אחוזי התמותה עלו בכ-4 אחוזים מאז הפיצוץ ועומדים ברוסיה לבדה על 67 אלף בני אדם. ממצאיו של חודולי נתמכים גם על-ידי ארגון גרינפיס, שפירסם דו"ח משלו בנושא.

מחקרים אחרים מצביעים על כך שאלה שנחשפו לקרינה סובלים, באחוזים גבוהים יותר מאלה של כלל האוכלוסיה, ממחלות שונות - החל בסכיזופרניה וכלה בסרטן השד.

בדו"ח האו"ם נטען כי התושבים באזורים שנפגעו מושפעים מ"שיתוק כולל", שגורם להם לראות עצמם כקרבנות ולהאשים את צ'רנוביל בכל מחלה, גם אם היא נגרמה כתוצאה מעישון או שתייה. את בכירי אוקראינה הטענות האלה מרתיחות. "אני המום מכך שאנו מאפשרים את חילול הקודש הזה, מול קבריהם של אלה שמתו", אמר חבר הפרלמנט בוריס אוליניק.

הרשימות לא הושלמו, נסיבות המוות טויחו

המדענים, המעוניינים לוודא אחת ולתמיד את היקף התמותה כתוצאה מהאסון, מתמודדים עם קשיים רבים. בימי המשטר הסובייטי, הממשלה עשתה ככל שביכולתה על-מנת לטייח את תגובתה הכאוטית לאסון, דבר המקשה על איתור הקרבנות. רשימות הנפגעים לא הושלמו והשלטונות אסרו על הרופאים לציין "קרינה" כסיבת המוות בתעודות הפטירה. 

אתר הזיכרון (צילום: איי.פי)

האזורים הכפריים שנפגעו התרוששו לגמרי ואחוזי האבטלה בהם גבוהים במיוחד. תזונת התושבים במקום לקויה ורבים מהם מכורים לטיפה המרה. לטענת המדענים, במצב כזה קשה להבחין בין מחלות הקשורות לאסון צ'רנוביל לבין תחלואים הנפוצים בימי פוסט-קומוניזם.

"אני בטוח שנראה תלונות על מאות אלפי מתים, אולי אפילו מיליונים, אבל בדקנו שוב ושוב את כל המחקרים וכל התיקים", אמר דידייה לובאט, מומחה לפסולת גרעינית בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לדבריו, "הפיצוץ עצמו השפיע על אזור ממוקד סביב למפעל והנשורת התפזרה באטמוספירה וחצתה את אירופה. בהתחשב בנסיבות, זה יכל להיגמר רע יותר".

כאלף בני אדם, בהם עובדים בכור, אנשי צבא, כבאים ועובדי שירותי ההצלה מקייב, סובלים מכוויות קשות לאחר שנקלעו לאש הגיהנום בצ'רנוביל. 134 מהם אובחנו כסובלים מתסמיני קרינה חמורים. אדם אחד נהרג במהלך הפיצוץ עצמו וגופתו מעולם לא נמצאה. לפי דו"ח האו"ם, 28 בני אדם נוספים מתו כתוצאה מהקרינה בשנת 1986 ו-19 נוספים בין השנים 1987-2004.

"כמו הר געש שפורץ מהגוף"

ללא מסכות או חליפות מגן, עשרות מכבי אש נשלחו למשימה. בעוד מנהלי המקום נשארו ספונים במקלטים המוגנים, עובדי הכור התאספו וחיכו להוראות, בעודם נושמים את האוויר המורעל וצופים לחרדתם בעשן המיתמר מלב הכור.

לטענת הניצולים, הזלזול בחיי אדם עודו נמשך. נטליה לופטיוק, אלמנת אחד מעובדי הכור, סיפרה כי בעת שפונתה מהמקום הבחינה בקבוצות של מגוייסים צעירים משתזפים בשמש, מחכים להוראות.

"כוויות קרינה קורעות את העור, זה כמו הר געש שמאיים לפרוץ מהגוף", אמר אלכסנדר זלנצוב, ראש הארגון לסובלים ממחלות קרינה בקייב. ואכן, גופות הרוגי האסון נחשבו למסוכנות כל-כך, שהרשויות הורו למשפחות ההרוגים לא לגעת בהן והן נקברו בארונות קבורה דו-שכבתיים.

עם זאת, לדברי זלנצוב, כמויות גדולות כל-כך של קרינה לא נשארות לאורך זמן. שלושת האחרונים שאובחנו כסובלים מפגיעת קרינה קשה - כבאים שפעלו בשטח - חלו בסוף מאי 1986. אחד מהם מת, השני עבר התקף לב ומצבו קשה ואילו השלישי בריא.

אלכסנדר לא היה בכּוּר, הכור הגיע אליו

המפעל בצ'רנוביל לא פעיל כעת. אחרון הכורים שבו הושבת בשנת 2000. אבל הקרינה שהקיפה שטחים נרחבים באוקראינה, רוסיה ובלרוס עדיין קיימת. היא חיה באדמה, באוכמניות ובפטריות, בעץ שנכרת על-מנת להסיק את האח.

אלכסנדר נבוק, בן 21, מעולם לא ביקר באזור הכור, כ-100 קילומטרים מהכפר בו הוא מתגורר, ועדיין - לאחרונה הוא אובחן כחולה בסרטן בלוטת התריס. "לא חשבתי על צ'רנוביל עד שקיבלתי את החדשות האלה", הוא אמר ממיטתו בבית החולים בקייב, בעודו מחכה לניתוח.

נבוק לא לבד. הוא אחד מ-5 מליון בני אדם החיים באזורים הנמצאים במעגל השני מהכור. את הכפרים במעגל הראשון השמידו הרשויות, קברו אותם תחת הרים של עפר. בכפרו של נבוק ובכפרים הסמוכים לו, הדאגה העיקרית היא היודין הרדיואקטיבי.

באופן טבעי, התושבים באזור סובלים ממחסור ביודין. כך, כאשר שוחרר היודין הרדיואקטיבי לאוויר, בלוטת התריס שלהם זללה אותו בתאווה. בקרב הילדים, המצב חמור עוד יותר. בשל גילם הצעיר, בלוטות התריס שלהם פעלו ביתר שאת, שואבות את הגז הרעיל. בנוסף, גופם ניזוק עוד יותר כאשר שתו חלב מפרות שליחכו עשב בשדות המקומיים, המורעלים.

המספרים לא ברורים, אך מומחים מעריכים כי בין 4,000 ל-5,000 מאלה שהיו ילדים בזמן הפיצוץ אובחנו כחולים בסרטן בלוטת התריס. למען ההשוואה, לפני אסון צ'רנוביל סוג זה של סרטן נחשב לנדיר כל-כך באזור, שברוב השנים רק עשרה ילדים אובחנו כחולים בו. כעת, מספרי החולים הולכים וגדלים, כאשר ההתפרצות הגדולה עוד לפנינו.

בינתיים, דו"ח האו"ם מציין רמות גבוהות של חרדה בקרב התושבים המקומיים. "זה מפחיד. אני מנסה לא לדאוג, אבל זה מפחיד", אמרה ולנטינה ינדוק, זורחת משמחה לאחר שהרופאים החזירו עם תוצאה שלילית את בדיקות הסרטן שערכו לבנה בן ה-12.

הילד לא נחשב לחלק מקבוצת הסיכון, הוא עוד לא נולד כשהתפוצץ הכור, אבל אמו לא רגועה. ככה זה שרוב תושבי הכפר חלו. "במשך 20 שנה האנשים האלה חיו כקרבנות", הסביר מומחה סבא"א, "הגיע הזמן שנבהיר להם שהם לא קרבנות, אלא ניצולים. שנגיד להם 'תסתכלו, שרדתם את זה'".