אלה חיים אלה?
מירב קריסטל ניסתה להבין איך הצליחו להפוך את הגרסה האמריקאית של "איירון שף", התוכנית הקאמפית היפנית, לחלק מערוץ החיים הטובים
בערוץ החיים הטובים, בינות לשיעורי היוגה על ההימלאיה ולדירוג אסלות היהלומים המרהיבות ביותר בעולם, משודרת לה בהיחבא "איירון שף אמריקה".
בתכנית הבישול התחרותית הזו, אחד מארבעה שפים המכונים "שף הברזל" נבחר להתחרות בשף אורח. התחרות רועשת סביב "מרכיב סודי" שמוכרז רגע לפני שריקת הפתיחה. על שני השפים להכין חמש מנות שיכללו אותו אותו מרכיב. שלושה שופטים מקצועיים מעניקים ציונים למנות שיצר כל שף על בסיס טעם, סידור מנה ומקוריות. הליך הבישול נערך ב"זירה", ממנה מדווח "שדרן קווים". הוא מנהל דיאלוג עם "פרשן" כשברקע נשמעות גם הערות השופטים. מקורו של פורמט הבישול התחרותי התמים בארץ השמש העולה, שם הוא לבש צורה אחרת לגמרי.
מי שזכה להציץ במקור היפני ז"ל - "איירון שף", ונשאר בחיים לספר על כך, לא יבין לעולם איך ומדוע קם אמריקאי אלמוני והחליט שהוא יוצר גרסה משלו כשהמקור הוא כל-כך חד פעמי. לו היתה המקבילה האמריקאית מוצגת בערוץ חתרני, דיינו. אבל היא בושלה ב"רשת האוכל" ולכן גורלה נחרץ. בקבלה גרין קארד, עברה אותה סדרת עבר דגולה עיצוב וארגון מחדש שכללו השריית הפורמט בחומר מרכך וממתיק.
סדרת המקור היפנית צולמה בטירתו של היו"ר קאגה, דמות קולנית עטויית גלימת זהב ומסכות לעיתים, חליפות אדומות זורחות מלאות בבובות ובטלאים בפעמים אחרות. בגרסה האמריקאית היו"ר הוא אמריקאי-אסייתי לבוש חליפה דהויה.
קאגה נהג להזמין לטירה שלו שפים ידועי שם להתחרות בארבעה שפים גאונים אותם השפיט וכלא ב"אקדמיה" שלו. כל אחד מהם נשא בתואר מעורר היראה "שף הברזל". כל שף התמחה במטבח אחר והיה לבוש בצבע אחר. שמירה על התואר חייבה משמעת יפנית חמורה. היחס אליהם היה קשה ולא אחת סבלו השפלות צווחניות מהיו"ר. בגרסה האמריקאית לעומת זאת, שפי הברזל מקבלים ליקוקי אגו רכים והרבה "תודה" ו"בבקשה".
בשתי הגרסאות התחרות נסבה סביב מרכיב מיוחד שממנו יתקינו שף הברזל והשף האורח ארוחה. המנצח הוא מי שהארוחה שהתקין זכתה לרוב הניקוד מהשופטים. היו"ר היפני היה קופץ, רוקד ומכריז על המרכיב המיוחד בצווחות. מ"קרב צנון" ועד "קרב סנפיר הכריש"- האלמנט תמיד הפתיע בפשטותו השכיחה או במוזרותו היפנית.
מה לתוכנית קאמפית כזו ולערוץ החיים הטובים? האם היא שובצה בערוץ משום שבגרסה האמריקנית המרכיב הסודי יהיה סביונים והשפים ידרשו להכין מהם משחות עיסוי וקישוטי סלט וכולם ינשפו אותם זה על זה ויעשו חיים משוגעים? הגרסה האמריקאית, מתברר, מותאמת לאופיו הקרחוני (מפסגות האלפים!) של הערוץ. אתמול למשל שף הברזל מטסהארו מורימוטו התחרה מול השף הקנדי (!) רוב פיני.
כששמעתי מהו המרכיב הסודי, השתנקתי, משום שזכרו המתוק של "קרב קן העשוי מרוֹק ציפורים" עדיין חקוק טרי בליבי. "המרכיב הסודי הוא סרטן!" צרח האמריקאי בנימוס. עיגולי המלפפונים האורגניים כמעט קפצו מעיני! מזל שאמבט האדים בו משתכשכות כפות רגלי לא התהפך! סרטן, כמה נועז! אמרתי למעסה ההימלאי שלי.
סרטן אמריקאי. כה רחוק מ"איירון שף" המקורי. אבל למען הצדק, אתוודה שלאמריקאים חלק חיוני בטוב הרב שהכיל המקור היפני. הדיבוב האמריקאי של התוכנית יצר ז'רגון משל עצמו - שפת הג'פנינגליש, שכללה מבטא יפני מעוות והרבה התלהבות מוגזמת. כל דמות ב"איירון שף" דובבה במפגן של משחק חסר עכבות שלא פסח על דמויות השופטים .
אחד השופטים היפנים היה מגיד עתידות. אחת השופטות היתה שחקנית צעירה שנהגה לצחקק ארוכות באופן ילדותי -פלרטטני מוגזם. הדיבוב שלהם הפיל מהכורסה. כל הטירוף החיובי שהשפיע על המדובבים לא הועתק לגרסה האמריקנית. השופטים שם (אתמול היו אלה שופטות) סולידיים וחסרי צבע, אלא אם בז' נחשב צבע.
ביפן, לעיתים נדירות גבר שף חיצוני על אחד מאותם שפים מוכשרים שנכלאו באקדמיה של היו"ר המופרע. גם אז, הוא לא הפך ל"שף ברזל" בעצמו, אלא זכה, כפי שהיה מכריז המנחה, ב"תשואות ההמון ובתהילת נצח".
ב"איירון שף אמריקה" ניצח אתמול השף הקנדי. שום תהילת עולם לא הובטחה לו. כי כששף קנדי מנצח "איירון שף", כולם יודעים שהתהילה היחידה המובטחת לו היא להיכלא בשידורים חוזרים ב"ערוץ החיים הטובים", שם אף מנחה לא יגיד, כמו ביפן: "המרכיב הסודי הוא גזר? לעזאזל! קיוויתי לגולגולות אלבטרוס!".
