ואני אומר לעצמי: "כך אני רוצה את בעלי הבא"
בהיתי שוב בתקליטים המסודרים, ומשם העברתי את מבטי למסגרת ענקית שהיתה תלויה בסלון, מסגרת של תמונה בלי כלום בפנים. האם זה אמור לרמוז לי משהו? החזרתי את מבטי אליו ובחנתי את גופו, שהיה מלא במידה הנכונה וחטוב במידה הנכונה. הסתכלתי לו לתוך העיניים הכחולות, ואז אמרתי לעצמי בראש את המשפט הזה, שממש הפחיד אותי. דוגמה מובהקת לתופעה המתעתעת הנקראת "סטוץ רומנטי"
זה אמנם קצת יומרני לבוא בהצהרות של "אני משתנה". הרי אנחנו משתנים כל יום עם כל אירוע שמתרחש בחיינו, ולרוב אלה שינויים קלים שאנחנו לא מרגישים. מה שקורה איתי בחיים בתקופה האחרונה כל כך חזק וגדול, שאני מרגיש אותו היטב: העבודה, הדירה, הגישה שלי כלפי אנשים, כלפי העולם, כלפי החיים. פתאום אני תופס את עצמי במצבים מסוימים ואומר לעצמי: "וואו, המיכאל של 'קודם' לא היה מגיב ככה" - זה מרגיש כל כך יותר בריא ויותר טוב. אני מרגיש שבאיזשהו מקום אני נפרד מהחיים הקודמים וצועד לכיוון משהו הרבה יותר מלא, שלם וטוב.
התהליך הזה גרם לי להיפרד, לצערי, מהרבה אנשים שמאוד אהבתי. חלקם עזבתי מיוזמתי, וחלקם לא ידעו להתמודד והתרחקו. היום, במסגרת השינוי, נותר ריק אדיר בתחום החברתי, שלאט לאט מתחיל להתמלא אנשים חדשים ומקסימים, שונים לגמרי מאלו שהכרתי קודם.
הדרמות שאני יוצר מתישות - אבל אולי גם מעניינות
הקשר שלי עם הידידים החדשים אינו מחייב כמו עם החברים הקודמים שלי. אני לא מרגיש שאני משתף אותם ב"הכל" - אולי מפני שהם חדשים ולא מספיק קרובים אלי - אבל אולי גם מפני שאני לא מרגיש צורך להעמיס עליהם כמו שנהגתי בעבר. לפעמים זה קצת מפחיד, כי זה לא מוכר, ואני מודה שכל פעם שהם יוצרים איתי קשר כלשהו אני עדיין מופתע. למה בכלל שזה יקרה? יש לכל אחד מהם טונות של חברים אחרים, ועדיין הם בוחרים לפנות זמן גם בשבילי בלי שאני עושה שום דבר מיוחד. עדיין קשה לי לעכל את זה, ומידי פעם בפעם אני מנסה להבין מה בדיוק יש בי (לפי מה שהם רואים) שגורם להם בכלל לרצות להיות איתי בקשר בלי להשתעמם. פתאום זה מאד אירוני לגבי, הדרמות שאני יוצר מצד אחד נראות לי כאילו מתישות את החברים שלי, ומצד שני נראות לי כאילו הן הדבר המיוחד והמעניין שבי.
הכל היה טוב ויפה עם שתי הקבוצות שלאט לאט הוגדרו מעצמן בחיים שלי, אליהן ניתבתי כל אחד מהבנים החדשים שנכנסו לחיי (והם לא היו רבים). אבל אז קרה לי משהו שונה. כמו כל סיפור, גם הסיפור הזה מתחיל באתר ההיכרויות הפופולרי. פניתי למישהו חמוד ברגעי חרמנות קשים במיוחד, וההוא החזיר לי תשובה שהוא מזה זמן רב מתכנן להיפגש איתי. הסתבר שהוא גר מרחק כעשר דקות הליכה ממני, אבל עדיין הייתי עייף מידי להגיע אליו.
"אז לך לישון שעתיים, ואז תבוא ונזדיין שלוש", אמר.
"סיכוי קלוש שאצליח להביא את עצמי לבוא אליך אחרי שעתיים שינה", החזרתי בהתגרות, "אבל אם אני אבוא אליך, נישן שעתיים ונזדיין שלוש - זה כבר יותר סביר שאצליח לעשות".
"מצוין", ענה בהפתעה, "בדרך כלל אני מציע את ההצעות האלה - הפעם הקדמת אותי".
הלכתי לעבר ביתו שבצפון תל-אביב, חושב לעצמי איך למדתי לשחק את "משחק הזיונים" של העיר הזאת דרך אטרף דייטינג. הכל נורא פשוט, וסקס הוא הדבר כי נזיל שיש.
עשרות תקליטים מסודרים לפי א"ב של שמות הזמרים
הוא פתח לי את הדלת בחיוך מזמין, והדבר הראשון שהעיניים שלי קלטו היו עשרות התקליטים שיש לו בבית, מסודרים לפי א"ב של שמות הזמרים. תאמינו או לא, אבל זה פשוט עשה לי את זה. ישבנו בסלון קצת והוא דיבר על עצמו ועל מה שהוא עושה בחיים, הוא רק סיים ללמוד עיצוב גרפי ומתחיל להבין את הביזנס.
שמתי לב לצורה שבה הוא מדבר. בהיתי שוב בתקליטים המסודרים, ומשם העברתי את מבטי למסגרת ענקית שהיתה תלויה בסלון, מסגרת של תמונה בלי כלום בפנים. האם זה אמור לרמוז לי משהו? החזרתי את מבטי אליו והעברתי את המבט שלי על גופו, שהיה מלא במידה הנכונה וחטוב במידה הנכונה. הסתכלתי לו לתוך העיניים הכחולות, ואז אמרתי לעצמי בראש את המשפט שממש הפחיד אותי: "ככה אני רוצה את הבעל הבא שלי".
שיט. מאיפה זה בא? אני בכלל לא מכיר אותו. מה, יכול להיות שאני מתאהב ככה ב"קליק" כמו ילדה בת 16? הייתי חייב לסלק את המחשבה הזאת, לאור העובדה שאסור לי להיפגע ועלי לזכור לשם מה אני כאן. קבענו להזדיין וזהו. אין לי מושג מה הדעה שלו לגבי קשרים שהם לא סקס, ואין לי שמץ של מושג איך היו הדברים מתגלגלים אילו הייתי פוגש אותו "במונחים המקובלים" בהם אני אמור לפגוש בן זוג, כפי שנמצאים מסודרים ומקובעים היטב בראש שלי (להיפגש בכל מקום אחר פרט למיטה).
הדרך בה הכימיה זרמה בינינו שידרה לי שזה לא סתם סקס
לאחר היכרות קצרה הלכנו לישון, כפי שסוכם, לא לפי שהתקלחנו. כמעט בלי שהבחנתי בכך היינו כבר במהלך סקס סוער על המיטה שלו, והדרך בה הכימיה זרמה בינינו שידרה לי שזה לא סתם סקס. הוא נגע בי בצורה אחרת. הוא חייך אלי בצורה אחרת, ואני השתדלתי לא ליפול לתוך הפח של אנשים מסוגו שהתייחסו אלי כאילו אני "האחד" ואז לא שמעתי מהם יותר. "סטוץ רומנטי", נהגתי לקרוא לזה, וכך חזרתי ואמרתי לעצמי בראש כמעט עד שנרדמתי, "זה בסך הכל סטוץ רומנטי". נרדמתי עם הזר החמוד הזה בזרועותי והפלגתי בחלומות שבהם כיכב בעיקר לא אחר מאשר אסף, בן הזוג היחיד שהיה לי שבאמת באמת אהבתי.
ההבדל בין סטוץ מיני לבין סטוץ רומנטי הוא שבסטוץ רומנטי יש ערך מוסף לחוויה המינית. אתה חווה גם "אהבה" ללילה אחד. המשחק הזה ברגשות יכול לפעמים להיות הרסני, כמו שלמדתי כמה פעמים בעבר, שכן בבוקר של אחרי הסטוץ אנחנו נזרקים חזרה להווה נטול בן הזוג ונטול האהבה.
ביודעי את כל הנ"ל התעוררתי בשש בבוקר ואספתי את הדברים שלי כדי ללכת. לא רציתי לקחת את הסיכון שאולי אני כבר לא רצוי. אולי בכלל לא הייתי אמור לישון כאן. העדפתי להתרחק וכמה שיותר מהר, כדי שלא אטעה ואראה שהיה פה משהו אחר מאשר סקס. נשקתי לו על המצח לשלום, סביר להניח שלא ניפגש יותר. "תכבה את המזגן כשאתה יוצא", מלמל כמעט מתוך שינה. העפתי בו מבט אחרון ויצאתי החוצה.
