איך עושים סוויסה
המון זמן הסתובבו יוצרי "קרוב לוודאי" עם הרעיון - סדרה שתסוב סביב חייו של מאיר סוויסה. "הרבה חשבו שמאיר כבר לא רלוונטי", מסבירים היוצרים ומספרים על מירי בוהדנה, חוויות מדהימות מקטמנדו ועל שחקן נפלא עם המון אומץ
בטלוויזיה כמו שבטלוויזיה, הדרך בה הלכו ארבעת היוצרים כמעט ולא קיימת בתרבות הרייטינג העכשווית. סוויסה היה זה שפנה ללנדאו סלע ושני, לאחר שהכיר את סלע בעבודה על סרט משותף. המסע המפרך לעבר התוצר המוגמר כלל ישיבות כתיבה בלתי פוסקות בדירתו של סוויסה, התעכבויות רבות על פרטים ומשפטים קטנים מתוך התסריט, ותהייה לגבי המחר. מתוך רצון לשמור על האותנטיות, כך מספרים סלע ושני, הצילומים נעשו בתקציב קטן למדי. 15 אנשי צוות על סט הצילומים, ללא מצלמות אולפן משוכללות, ערמות של כבלים, וללא כריזות "קאט!".
"לא ממש רצינו להתערב במשחק בזמן הצילומים", הם מספרים, "ידענו שהתוצר הכי טוב יתבצע כשני אנשים שמכירים אחד את השני, שהם בעצם סוויסה ומירי בוהדנה, יעזרו בכימיה שקיימת אצלם בחיים האמיתיים. לא צעקנו: 'קאט! בואו נעשה את זה שוב', נתנו לכל סצנה להסתיים, ואז צילמנו עוד אחת ועוד אחת, השתדלנו להתערב במשחק בכל מה שקשור ללוגיסטיקה. היינו נפגשים עם שחקן לפני תחילת הצילומים, מסבירים מעט על הרקע ומשם זורמים. תחשוב על זה רגע, אתה לא באמת יכול להביא את אסי דיין, שמשתתף בסדרה כשחקן אורח, ולהתחיל לביים אותו ולהגיד לו מה לעשות מול המצלמה – זה אסי דיין".

סוויסה ובוהדנה (צילום: יוסי צבקר)
בשיחתנו, שני וסלע נלהבים במיוחד ומזכירים מעט זוג אוהב העומד בפני חתונה. לאחר כל שאלה המופנת אליהם, השניים מפתחים שיחה מעמיקה ביניהם ומתייעצים בכל הנוגע לבייבי החדשה שלהן. "היינו יושבים בדירה של מאיר כל יום", מספר סלע, "לפעמים היינו רבים, אבל לרוב היינו מתעכבים שעות על גבי שעות על משפט מאיר בתסריט כמו: 'אפשר לקבל קש?'. איך להגיד את המשפט? להחזיק את הקש או לא? מאוד שמנו דגש על הדמוקרטיה ביצירה. עכשיו כשאנחנו מסתכלים על הפרקים, אנחנו רואים את האישיות של כל אחד מאיתנו שם. כל אחד בנפרד".
למי שלא הספיק להתעדכן: הסדרה, "דרמה קומית", כך מעדיפים לכנות אותה היוצרים, מביאה את סיפור חייו העכשווי של מאיר סוויסה. כל הדמויות בסדרה משחקים את עצמן, ביניהן השכן של מאיר, הסוכן שלו ושאר החברים שלו, וכולה מבוססת על אירועים שהתרחשו באמת. חלקם מוקצנים, חלקם לא. מירי בוהדנה, המשחקת עם סוויסה בהצגה "אני עם אישתך גמרתי", מגיעה לסדרה כחברתו, והשניים חווים קשר רומנטי משונה ולא ברור. אכן, פורמט הסדרה ועלילותיה נשמעים מוכרים מאוד. יותר מידי מוכרים. כנראה בגלל שאדם בשם לארי דיוויד, יוצר הסדרה "סיינפלד", הציג רעיון מקורי בצורת הסדרה המופתית "תרגיע", המלווה את חייו הסהרורים. "שנה לאחר שעבדנו לעבוד על הסדרה שלנו, שמענו על 'תרגיע'", מספר סלע וצוחק, "אז לא המצאנו ז'אנר, אבל חשבנו עליו בכוחות עצמנו".
"צריך לזכור שמדובר בסיפורים", אומר שני, "אין שם דחקות. אין ספק שלמאיר יש המון אומץ, אני לא מכיר הרבה אנשים שיסכימו ללכת עד הסוף עם דמות שכזו, במיוחד לא אנשים שמכירים חיים כל כך יוצאי דופן כמו של מאיר. התסריט הוא בעצם סיפור שצריך לספר. אני בעיקר מאושר מהעובדה שהצלחנו לעבוד וליצור את זה. במהלך הזמן אנחנו התייאשנו וחזרנו לקוות, כל פעם מישהו אחר היה סקפטי, ומאיר אף פעם לא היה סקפטי".
לכנות את חייו של סוויסה "יוצאי דופן" זה בהחלט לשון המעטה. בראיון ל"ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר, נשאל סוויסה: "נכון שאתה סטלן? ", סוויסה השיב: "התשובה לשאלה מופיעה בסדרה, ואני מעדיף ליצור עניין אצל הצופה, אבל כן, בעצם כן. אני מתחיל את היום עם ג'וינט. יש אנשים שהם כאלה גם בלי זה, והרבה פעמים אני כזה גם בלי זה. הילדות שלי הייתה קצת עצובה. גדלתי בפנימיות במרוקו ומגיל עשר הייתי בורח לעולם של ספרות ופנטזיות. כבר אז לא לקחתי שום דבר מאוד ברצינות. אני מאמין שאם אנחנו לא עוצרים לפעמים ואומרים, 'הבל הבלים', אנחנו מאבדים מהפלפל של החיים. לרחף, לפעמים, זה גם ניסיון לברוח מהעולם הזה של '1984', מהסיסטמטיות של החיים, מהתבניות הקבועות והמנוונות שלהם".
"כשהגשנו את הרעיון לגופי שידור שונים, שבסופו של דבר לא קיבלו את הפורמט, ורצו למשוך לכיוון קומי יותר, הרבה מהם חשבו שמאיר הוא 'Has Been', שהוא כבר לא רלוונטי", מספרים סלע ושני, "הוא שחקן מדהים. אפילו שהסדרה מבוססת על חייו האמיתיים, הוא נוגע ללב ואמין".
"היו לנו הרבה חששות לגביי התוכנית", הם מוסיפים, "הרבה פעמים נשאלה השאלה האם הקהל יתחבר לדמות הלוזר הזו שמובילה את הסדרה. ישנו אלמנט של חמלה, וזה כנראה מה ששונה אצלנו מבחינת העשייה הטלוויזיונית. במקרה הזה, אתה מתחבר למגרעות והחולשות של הדמויות. רגע אחד אתה רואה אותם רוקמים מזימה, ורגע אחר כך, אתה רואה אותם נופלים בפח ומנסים להסתדר עם זה. זו סיטואציה שיכולה להיות מביכה לפעמים ולא נוחה, אך היא בהחלט מספקת תחושת הזדהות".
במהלך הצילומים נסע צוות ההפקה לצלם בנאפל, ושם צולמו שני פרקים. עם הגעתם, מסתבר שסוויסה וחבריו לא יכלו לבחור זמן גרוע יותר לנסוע. הצוות נחת בנאפל בדיוק בלהט ההפגנות והעימותים בין המשטרה למאות אלפי מפגיני האופוזיציה על רקע מאבקם במלך גיאננדרה. "הגענו לקטמנדו והיה לנו מאוד קשה לצאת ממנה", מספר סלע, "הלכנו המון ברגל, נסענו בריקשות ממקום למקום, ונקלענו למקומות לא נעימים במיוחד. אבל זו הייתה חוויה מדהימה, כל האנשים שהשתתפו בסדרה הם לא שחקנים, אם רואים שם שתי ילדות מכפר, אלה באמת שתי ילדות מהכפר. המפיק שלנו הגיע חודש לפני וכשהגענו התחלנו לעשות אודישנים לתושבים. ההתנסות הזו מכניסה למשחק מוטיב שונה לגמרי. אלה השאלות, החלומות, השאיפות של כל המשתתפים בסדרה. הביוגרפיה של כל אחד נכנסת לתסריט ומעצימה אותו".