חברת החשמל - איתך בכל רגע. כמעט
"איתך בכל רגע" זו סיסמת חברת החשמל המזדקרת מכל חשבון חשמל שמגיע לביתנו. השבוע היו כמה שעות בהן חברת החשמל לא היתה איתנו. מי האחראי לכך? מנכ"ל החברה, אורי בן-נון תולה את האשם בנו, לקוחות החברה - "הישראלים מפונקים", אמר בן-נון. ומה קרה לאמנת השירות של החברה, זו שהבטיחה "חשמל זמין, אמין ובמחיר סביר"? האחראים למחדל מכבסים את המלים ומגלגלים את האחריות הלאה, אבל מישהו צריך לשלם את מחיר המחדל
אי אפשר לסכם את השבוע הנוכחי בראי האחריות החברתית, בלי להתייחס לחברת החשמל. לשם כך נבקר באתר האינטרנט של החברה. כאן, בעמוד הבית, הסיפור המרכזי הוא "משפרים את השירות". איך? באמצעות שינוי וחידוש צורתו של חשבון החשמל. נכון שזה לא ממש שיפור בליבת מוצרי החברה, וזה אפילו לא חדש; באתר עצמו נאמר, שמדובר בשינוי שהחל בינואר 2006, אבל נראה, כי בהיעדר ניגונים חדשים, גם חריקה ישנה תיחשב מזמור.
בסרגל הניווט העליון של אתר חברת החשמל בולט הלינק אל "קהילה וסביבה". בניגוד לשאר הלינקים הכחולים, זהו לינק ירקרק, כמתבקש מהמניפולציות המוכרות של שיטת הכביסה הירוקה (Greenwash).
כאן אפשר ללמוד על אימוץ הנשרים והדורסים, על מוזיאונים ומרכזי מבקרים, ובעיקר - על המדיניות הייחודית של "יותר חשמל פחות עמל". בעולם כולו מבקשים לחסוך באנרגיה - בישראל מעודדים צריכה רבה יותר של חשמל, כדי להגדיל את הכנסות החברה הממשלתית, הבלתי מופרטת, מנהליה ועובדיה.
אסטרטגיה של "תשואה נאה"
עוד אנו למדים, כי לחברת החשמל יש אסטרטגיה (עוד ז'רגון מכבסה, האהוב על מחלקות פרסום ויחסי ציבור): "אספקת חשמל בזמינות, באיכות ובאמינות, במחיר כלכלי, תוך הקפדה על רמת שירות גבוהה ושאיפה לשביעות רצון הלקוחות, והשגת תשואה נאה על ההון, לבעלי המניות". ניתן ללחוץ על "עוד", להרחבת הידע, אבל הבנו את העיקרון.
מעבר לעובדה שהטקסט המצוטט ראוי לעריכה לשונית דחופה, נדמה שרק חלקה האחרון של "האסטרטגיה" אכן מושג. לגבי שביעות רצון הלקוחות, רמת השירות, איכותו ואמינותו - יש הרבה השגות, למרות שאין להן ביטוי באתר החברה, אפילו לא במדור "תלונות הציבור". לגבי התשואה הנאה, אין ויכוח.
בימים האחרונים נחשפנו לא רק להנהלת חברת החשמל, אלא גם לעובדיה הנאמנים, המתוגמלים היטב בסוף החודש. ברדיו, בטלוויזיה ומעל גבי העיתונים ואתרי האינטרנט, הם תובעים כבוד ומכריזים שהם שרויים ב"סערת רגשות". שוב ושוב הם מספרים כמה קשה הם עובדים כדי לתקן את התקלות הרבות, ואינם מבינים מדוע הציבור סולד מהם ומהתנהלותם.
די למכבסת המלים
את התשובה לכך אפשר למצוא באנטגוניזם שנוצר בציבור נוכח פעילות אותה מכבסה חברתית, שגם חברת החשמל חטאה בה. זוהי המכבסה, שכביכול משרתת את תדמית הארגון, כשהוא משחרר הצהרות מיותרות על תרומתו לקהילה ועל "האסטרטגיה" החברתית שלו. תהליך הכביסה אינו מעלה ואינו מוריד, כל עוד הכל מתנהל כשורה. אך ברגע שמתרחשת תקלה, צפות המלים הריקות מתוכן, כמו כל מה שצף על פני המים, והשאלות מתחילות להישאל. לא תמיד בשקט ובנימוס.
מכבסת המלים החברתית צצה בכל משפט "מכובס", דוגמת אלו שמושמעים בימים האחרונים השכם והערב. כמו ראיון עם מנכ"ל החברה, למשל. נכון, מר בן-נון - בכל מדינה קורות הפסקות חשמל מתוכננות. אבל לא בכל מדינה מרשה לעצמה ספקית החשמל לא ליידע את לקוחותיה מראש, ולא בכל מדינה יוצאים עובדיה ומנהליה נקיים וצחורים מחריגה כה מהותית מאמנת השירות שלהם.
נכון, מר בן-נון, מנכ"ל חברת החשמל - הישראלים מפונקים מאוד, והנה אתה דוגמה הפוכה, ואתה עובד בלי מזגן, כעדותך. אבל אם זו דעתך על השימוש במזגן, מדוע אתה מעודד בעמוד הבית של החברה את צריכת החשמל עם בוא הקיץ, תחת הכותרת "השמעת? הגיע הזמן למזגן!"
בדבר אחד צודקים כל סנגורי חברת החשמל: האשם אינו טמון רק בחברה ובעובדיה. האשם טמון בהתנהלותה המבישה של המדינה ושלוחיה (השרים), לפחות מאז שנת 1996, כשתם הזיכיון (בן 70 השנים), שנתן שלטון המנדט הבריטי לחברת החשמל לייצר ולספק חשמל.
עברו מאז עשר שנים, והוויכוחים המשמימים על אופן ההפרטה, מידת ההפרטה, כיווניה, דרכיה ומהותה הצליחו להימאס על כל הציבור. גם בהקשר הזה ברור לכל אזרח שהעמידה בחוקים, המחייבת אותו באופן אישי, איננה מחייבת את "המורמים מעם", שיעשו ממילא מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים.
במקרה הנוכחי, "המורמים מעם" הם שרי הממשלה - בעבר ובהווה, מנהלי ויו"רי חברת החשמל, בעלי ההון וכל מי שידו בוחשת בתערובת האנרגיה של ישראל, והתחושה הכללית היא של מה שהיה, הוא שיהיה.
לשלם את המחיר
ובכל זאת, אפשר שהאפיזודה הנוכחית של הזלזול בציבור בנושא אספקת החשמל לא תעבור בלא כלום. בזמן האחרון מסתמנים שינויים בציבור הישראלי, התובע ביטוי ממשי לאחריות על החלטות. דוגמה לכך הם פסקי דין המחייבים מנהלים לשלם מכיסם פיצויים על זיהום סביבתי.
המנהלים הישראלים אוהבים להצהיר על גיבוי מלא לעובדיהם או לפקודיהם. נדמה להם, שזה נשמע טוב. גם מנכ"ל חברת החשמל הצטרף לאופנה זו כשהוא דורש כבוד לעובדיו, ש"עובדים רצוף 48 שעות", והוא יודע לציין כי "אני אמנם חדש פה בחברה, אבל אני לא מזהה מחדל. אם הייתי מזהה מחדל, לא הייתי מתבייש להגיד".
מנהל בעל גישה אחראית באמת, היה מעדיף את השתיקה, לפחות עד שיתברר אם היה מחדל ובאיזה היקף. דבר אחד ברור: לאירועי החשמל האחרונים היו תוצאות קשות. החל מהרס ציוד, בגלל קריסת החשמל, דרך הפסקת מכונת ההנשמה של איילין צ'קול מאופקים ועד מותו של דוד דהן בכביש הסרגל. בין לבין נלכדו מאות אנשים מבוהלים בסיוט המעליות.
לא מעטים מבין האחראים (מנהלי ועובדי חברת החשמל, שרי התשתית והאנרגיה לדורותיהם, אנשי הרשות לשירותים ציבוריים וכו') צריכים לשלם את המחיר - בין אם בהכאה על חטא, בין אם בהדחה ובין אם בתשלום. לא מכיסה של החברה, שהוא הכיס של כולנו, אלא מהכיס הפרטי. אותו כיס, שמשמין בימים כתיקונם, וצריך להתכווץ בימי משבר.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
מומלצים
