מי שאמר שנעליים קונים מהר לא היה נשוי
אמא של פורסט גאמפ אמרה שאפשר לומר הרבה על אדם לפי הנעליים שלו - איפה היה ומה עשה. על פי הנעליים שלי, ספק גדול אם ניתן לומר איפה הייתי, אבל די קל לדעת מה עשיתי: שחקתי אותם עד דק, בכל מקום אפשרי. על פי הנעליים של אשתי, לעומת זאת, ניתן די בקלות לדעת איפה היתה ומה עשתה. היא היתה בקניון, ועשתה שופינג. הרבה שופינג
בצהרי שישי חורפי אחד יצאתי אל הרחוב הרטוב והקר. מזג האויר והעייפות מבילוי הלילה הקודם חברו יחד ודרשו ממני להישאר בבית, אבל לא נכנעתי להם. המטרה היתה חשובה: לקנות נעליים חדשות לקראת הפגישה שקבעתי לאותו ערב. חודש לפני כן עברתי דירה ולקחתי איתי רק זוג אחד של נעלי ספורט, במצב סביר. כל שאר הזוגות, שלושה במספר, היו בלויים, ישנים, מאוד לא רלוונטיים (אולסטאר, למשל), ולא עברו את סף הדלת של הדירה החדשה שלי. הייתי רחוק שעות אחדות מדייט שחיכיתי לו בערך עשר שנים, נחוש בהחלטתי שלא להגיע אליו כשלרגלי נעלי ספורט. הלכתי לחנות הקרובה ביותר, ותוך 30 שניות הייתי בדרך חזרה, מצויד בזוג נעלי עור שחורות גבוהות.
רק כשעברנו לגור יחד הבנתי עד כמה גדול ההבדל בינינו: היו לה המון נעליים. כנראה שלא יותר מהאשה הממוצעת, אבל בערך פי מיליון מארבעת הזוגות שלי. גררנו ספריה ישנה שאחיה הקטן החליט שתופסת לו יותר מדי מקום בחדר, ובמקום לסדר על מדפיה את אוסף הספרים המאוחד שלנו, סידרנו את הנעליים שלה. מובן שהספריה הספיקה רק לכשני שלישים מהנעליים, והיתרה התחלקה שווה בשווה בין המגרות של שני ארונות בגדים. היא טענה בתוקף שזה לא הרבה, ויש בנות עם הרבה יותר נעליים, ולמרות שהאמנתי לה, עדיין היה לי קשה לקבל את העובדה ששני אחוזים משטח הדירה תפוסים על ידי נעליים.
מובן שנעלתי את הנעליים החדשות לפגישה. כך היה גם בפגישה השניה, השלישית, הרביעית, וכו'. אי שם בין הדייט ה-50 ל-60 הגיע הפסח וקיבלתי תלושי שי מהעבודה. "יופי, הולכים לקנות לך נעליים", היא הצהירה בהחלטיות. "אבל כבר יש לי נעליים, שני זוגות אפילו", ניסיתי למחות ללא הועיל, והובלתי אחר כבוד לחנות שבה הכפלתי את מספר זוגות הנעליים שלי, תודות לשיתוף פעולה נדיר בין חברתי לחיים ומשלם המשכורת.
בערך פי מיליון מארבעת הזוגות שלי
חנות נעליים אשה נעל מדידה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
אמא של פורסט גאמפ אמרה שאפשר לומר הרבה על אדם לפי הנעליים שלו - איפה היה ומה עשה. על פי הנעליים שלי, ספק גדול אם ניתן לומר איפה הייתי, אבל די קל לדעת מה עשיתי: שחקתי אותם עד דק, בכל מקום אפשרי. על פי הנעליים של אשתי, לעומת זאת, ניתן די בקלות לדעת איפה היתה ומה עשתה. היא היתה בקניון, ועשתה שופינג. הרבה שופינג.
למדתי ממנה עקרונות שלא שיערתי שקיימים. למשל, שאי אפשר לנעול עקבים מסוימים כשלובשים ג'ינס, או שלא משנה מה, יייהרג ובל יעבור למעשה, חום ושחור לא הולכים יחד. די מהר, מיד לאחר שסיימתי לשלם את מס השפתיים בדמות קיטורים על כמויות הנעליים שלה, התחלתי גם אני להבין מה הולך עם מה, להעשיר את האוסף שלי (שבעה זוגות, והזרועה נטויה), ואפילו, רחמנא ליצלן, להתלבט בבוקר לפני שאני מחליט מה לנעול.
היכל הנעליים הגדול מכולם - קניון ה-MBK בבנגקוק
אשתי היתה מאוד גאה בי והחליטה שאני ראוי להגיע להיכל הנעליים הגדול מכולם - קניון ה-MBK בבנגקוק. שמענו עדויות רבות על המקום, על נשים שנסעו עם מזוודות ריקות לשם רק כדי לקנות נעליים, על עשרות מיליוני דגמים מכל הצבעים הגדלים והמינים, על ימים שלמים של הליכה במסדרונות הקניון, על חדרי ילדים שהפכו מחסנים לאחר השיבה משם. ואכן, כשהגענו לשם מצאנו את עצמנו מוקפים בקילומטרים של נעליים, כמעט כולם באותו המחיר, 199 באהט, או בעברית - 20 שקל. ובשביל 20 שקל לזוג, לא היה אכפת לי אפילו לקנות ספריה חדשה, או לשכנע גם את אחותה הקטנה שספרים זה פאסה.
אלא שלנוכח השפע, איבדה אשתי את היכולת לבחור. זה היה משתק. כמו ילד בחנות ממתקים, לא יודע לאיזה שוקולד לגשת ראשון, מפחד להתעורר מהחלום. הצבעים התערבבו וגרמו לסחרחורת קלה, כל נעל הזכירה נעל דומה מהחנות הקודמת, שהזכירה אף היא נעל מחנות אחרת בקומה מעל או מתחת. בסיומו של המסע אל הקניון, היבול היה דל: ארבעה זוגות חדשים לאשתי, אחד לי. למרות שעברתי הסבה והפכתי חובב נעליים לא קטן, בסתר לבי קיויתי שבזאת תמו ימי הנעליים, שמעכשיו היא תסתפק בזוג אחד או שניים ברבעון, ולא נצטרך לחפש דירה גדולה יותר בקרוב.
אחרית דבר: פחות מיממה, זה הזמן שלקח לה להתאושש. בשדה התעופה היא כבר הספיקה להפנות את תשומת לבי אל נעליה היפות של אחת הנוסעות, וכשהגענו ארצה היא תיארה אותן בפני אמא שלה, שאמרה שנדמה לה שראתה משהו דומה לפני כמה ימים ושאולי אחרי שהיא תנוח קצת מהטיסה, הן יוכלו לקפוץ לשם, לבדוק.
אני כבר השלמתי עם המצב. מקסימום נעשה ילד אחד פחות, נוכל להשתמש בחדר המיועד לו לאחסון, ובכסף שנחסוך על גרבר וטיטולים לקנות עוד כמה זוגות. העיקר שגם לי יהיה איזה מדף בספריה, בכל זאת פעמיים בשנה מקבלים תלושים מהעבודה.
הבלוג של זיו
למדתי שאי אפשר לנעול עקבים מסוימים עם ג'ינס
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
