גיבורים מקומיים

הרדיו האזורי ספג בשנים האחרונות ביקורות רבות. אמרו שהוא לא רלוונטי, שהמדיום נחלש ושהמאזינים בורחים בגלל ריבוי הפרסומות. כל הטענות הללו עמדו בקנה אחד עם המציאות עד ה-13 ביולי השנה, כאשר טיל ראשון פגע בסביבות השעה שמונה בערב בצלע הכרמל והכניס את תושבי חיפה והקריות לקו האש.

האוכלוסייה בעורף, שמצאה את עצמה בשיגרת קטיושות שגבו חיים, זרעו הרס ובהלה, מוטטו כלכלית עסקים במרחב הצפוני והרסו תשתיות, הייתה זקוקה לשופר, אוזן קשבת, ובעיקר מקור מידע זמין. בעוד שהרדיו הממלכתי נתפס כמנותק, "רדיו חיפה" החל לפעול במרץ במתכונת של שידור אזעקות, עדכונים שוטפים על מקום הנפילות באמצעות ניידת וראיונות עם ראשי העיר באזור ומפקדי הצבא והמשטרה. תוצאות העבודה המאומצת לא איחרו לבוא ובסקר האחרון של לשכת הפרסום הממשלתית הציגו הנתונים דומיננטיות מוחלטת עם 62% האזנה ל"רדיו חיפה" לעומת 11% האזנה לכל אחת מהתחנות הארציות, גל"צ ורשת ב', נתונים מהפכניים המצביעים על שינוי סדרי עולם במונחים של צריכת אינפורמציה. לא פלא אם כך שעם כניסת הפסקת האש מצאו עצמם מנכ"ל הרדיו דני נישליס וראש דסק החדשות יוסי פישר בין זרי פרחים, פקסים, מיילים וטלפונים מאזרחים שהביעו את הערכתם.

"מה שקרה שכמו שהמדינה והממשלה לא היו ערוכות למלחמה מהסוג הזה, שהיא 80% מלחמה על העורף, כך גם כלי התקשורת הארציים ובראשם תחנות הרדיו לא התכוננו וגם אינם יכולים לשרת חלק מהמדינה", מסביר נישליס אחרי שסיים משדר חדשותי נוסף בהגשתו, "עם כל הכבוד לשדרנים בכירים כמו רזי ברקאי, רפי רשף או גבי גזית שמשדרים תוכניות מצויינות אך בעלות אוריינטציה ארצית כללית, הם סיפקו בזמן המלחמה את אותה הסחורה כמו ביום יום. אני בטוח שטיל אחד בתל-אביב היה משנה את הגישה שלהם".

"הטעות של הרדיו הממלכתי היתה שהוא לא גילה רגישות מספקת כדי להבין את הדרמה, כי ראשי הרדיו יושבים בירושלים

ובתל-אביב. אם הם היו יושבים פה, אולי היו לוקחים תחנה כמו רשת ג' ופותחים אותה לטובת תושבי הצפון. גם גל"צ, שיש לו למעשה שתי תחנות, יכול היה להחליט שגלגל"צ בתור תחנת מוזיקה משנה לוח משדרים ומשדרת לתושבי הצפון - שרבים מהם גם עברו למרכז. היה בידיהם הכל, יש להם כמה תדרים ויכלו להחליט. הכל מנובע מחשיבה סקטוריאלית, שתל-אביב היא מדינה אחת והצפון זו מדינה אחרת. זו לא חוכמה לשים צוות של ערוץ 10 על הגגות ושבזמן שיש אזעקות אודטה המשיכה לבשל".

פרופ' גבי ויימן, מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ולשעבר יו"ר וועדת הרדיו האזורי במועצת הרשות השנייה, מצדד בטענה ואומר כי המצב נתן תשובה נחרצת לכל אלו שטענו כי במדינה קטנה אין צורך ברדיו אזורי: "שלוש התחנות הצפוניות, 'רדיו חיפה', 'רדיו צפון' ורדיו 'קול רגע', הוכיחו כי הם המקום לקבל פרטים מדוייקים. השידור המרכזי של התחנות הארציות הוכיח שוב שזה יותר רדיו של המרכז מאשר של הפריפרייה. השאלה לעתיד היא האם זו פריחה לשעה, האם הפרחים הנצו בשעת מצוקה או שברדיו הוכיחו לקהלים שלהם שזו התחנה שהם צריכים להיות מחוברים אליה, התחנה האמיתית שלהם".

בין אזעקה לאזעקה הפך יוסי פישר בן ה-44, המנהל את מחלקת החדשות, לגיבור תקשורת מקומי. ההתגייסות של פישר לטובת המצב היתה מוחלטת, והוא בחר אף ללון על ספה באולפן במשך כחודש, ולא לעזוב גם בסופי שבוע. "צפינו שהמלחמה לא תיגמר בלילה", הוא מסביר את השיקולים לשהות בתחנה 24 שעות ביממה ולהתנתק ממשפחתו שעברה לתל-אביב, "הבנו שלאט לאט אנחנו הופכים להיות כאן מרכז, הערוצים האחרים ילכו למקום אחר, ולכן החלטתי להיות פה ולקחת אחריות, גם אם זה מצריך לישון פה".

היום שאחרי

ארז יעקבי, מנהל התוכניות ברדיו ויד ימינו של נישליס, מקווה כי היחס האינטימי שנוצר עם המאזינים לא ייפסק: "אין ספק שנוצר קשר ריגשי בין הרדיו למאזינים. אני חושב שהמלחמה הזו עשתה משהו לכולנו והיא גם שינתה את הרדיו. זה לא אומר שכל המאזינים יישארו על 'רדיו חיפה', אבל נוצר קשר של אחים לצרה".