על השיגעון
איך הפכה קרין קורן, ביץ' שלא ברא השטן, לדמות הכי אהובה ב"שיר שלנו"? רגע לפני סיום העונה משרטטת נינה קוטלר קווים לדמותה של הקצינה הכי מטורפת בצה"ל. מומלץ להיכנס לממ"ד
צילומי "השיר שלנו 3" הסתיימו, הפרק האחרון ישודר הערב (ה', 20:20, ערוץ הקולנוע הישראלי), אבל קרין קורן לא תישכח במהרה, היא פה כדי להישאר. הדמות המוטרפת ומעוררת הרחמים של מנהלת הלהקה הפכה בניגוד להיגיון הישר לאחת הדמויות האהובות בסדרה. יכול מאוד להיות שאת הקרדיט לכך יש לרשום לזכות השחקנית שמשחקת אותה, נינה קוטלר.
זו לא פעם ראשונה שקוטלר (34) עושה דמות מעוררת רחמים וחיבה בסדרה יומית. היא שיחקה גם את בתיה ליפסקר הפסיכולוגית ב"משחק החיים" שצצה גם בעונה הקודמת של "השיר שלנו" כפסיכולוגית של נעמי שחר (חנה לסלאו).
"אנשים עדיין עוצרים אותי ברחוב וכשהם שואלים 'נו מה השם של הדמות שאת משחקת?' ואני עונה 'קרין קורן' הם מעווים את הפנים ואומרים 'לא'. כשאני מנסה 'בתיה ליפסקר' הם מהנהנים מייד. כנראה שהמון מזהים אותי עם הדמות ההיא בגלל השידורים החוזרים בVOD. אלה שמזהים אותי מ'השיר שלנו' ממליצים לי לרדת מהרמטכ"ל".
למה את תמיד משחקת פסיכיות בטלנובלות?
קרין קורן היא דמות טראגית כמעט. היא הרבה יותר נוגעת לב מהביץ' השנייה בסדרה, לילי גולד.
"שירלי שטרן, הבמאית, אומרת שאני לא יכולה לשחק רעה עד הסוף בגלל שאני טובה בחיים, אבל אם זה נכון אני רואה את זה ככישלון שלי בתור שחקנית. אבל אין ספק שהתפקיד גם כתוב בצורה דואלית. זו דמות מאוד אנושית כי פתטיות זו תכונה מאוד אנושית. העולם מלא בדמויות פתטיות ולכל אחד יש רגעים פתטיים כך שלאנשים קל להזדהות. קרין קורן היא אשת צבא שבצבא יש לה את כל הכוח שבעולם ובחיים האמיתיים שלה היא סמרטוט רצפה. בתפקיד שלה היא משתדלת לחפות על כך ומנסה לעשות שרירים וכמה יש כאלה בצבא? המון. להיות חזק על חלשים זה משהו שכולנו מכירים ורובנו אף חטאנו בו. וכמה פעמים קורה שאתה עושה משהו ואז אוכל את עצמך שעשית פדיחות? כל זה קורה לה וקורה לה הרבה".
שירתת בצה"ל?
"שירתתי שנה ואז השתחררתי על פרופיל 21. לא הייתי צריכה לשחק כדי להשתחרר, היה לי מאוד רע בצבא. המסגרת
אז יש לך ניסיון במערכות יחסים עם הרמטכ"ל.
(מתחלחלת) "לא יחסים כאלה, חלילה. מה גם שהתחלתי לשרת כשברק היה עוד סגן הרמטכ"ל ורק לקראת סוף השירות שלי הוא נעשה רמטכ"ל".
למרות שנפגשנו באיבו של יום עבודה מתיש, קוטלר נראית שלווה מאוד. היא עדיין משחקת בתיאטרון אבל אין ספק שסיום הצילומים הותיר לה זמן פנוי יקר אותו היא דואגת להקדיש לבתה, אלה, בת שנה ועשרה חודשים. סיום העונה גם סימל את קץ העבודה לצד אמה, השחקנית ליאורה ריבלין. ריבלין שיחקה בסדרה את לילי גולד, סוכנת שחקנים ממולחת ואשת הרמטכ"ל, אויבתה הגדולה של קרין, שמנסה לגזול ממנה את בעלה בכל דרך אפשרית.
"הסיום היה גם משמח וגם מעציב, מר-מתוק. אלה אנשים שאת מבלה איתם כמעט יום יום כך שנותרת תחושה של געגוע אבל גם של הקלה, כי העומס גדול וזמן האיכות עם הילדה שלך מתקצר מאוד".
איך היה לעבוד עם אמא?
"חוויה. ממש כיף. לא הייתי בטוחה שזה יהיה עד כדי כך נעים. לא ביקרנו זו את זו להיפך, הרגשתי שאנחנו מאוד שומרות אחת על השנייה. ואני כל כך שמחה שיצא לנו לעבוד ביחד ועוד בתור אויבות מושבעות. היה מצחיק, היא אפילו התנצלה בפני פעם אחת אחרי סצינה שבה היתה צריכה לתת לי בוקס. אולי אם זה היה קורה כמה שנים אחורה זה לא היה כל כך נעים לעבוד עם אמא, אבל עכשיו זה הגיע בול".
בתיאטרון את עובדת גם עם אבא, השחקן והבמאי עודד קוטלר, בהצגה "מובטל נולד".
"כן. במקצועות אחרים קורה המון שילדים עוסקים במקצוע של הוריהם ועובדים איתם. במקצוע הזה שמים את זה בסימן שאלה. זה מכניס את היחסים לפאזה אחרת. עכשיו אני מכירה אותם בדרך שלא הכרתי אותם בעבר וכנ"ל הם אותי".
ובעלך, גם הוא שחקן?
"הוא בוגר בית צבי שעבד שנה שנתיים כשחקן ועזב את המקצוע. כיום הוא עו"ד, ברוך השם".
ברוך השם?
"כי זה מקצוע קשה, מעוות. זו תעשייה שואבת ואנשים בתוכה שוכחים שיש עולם אחר בחוץ. בנוסף על כך זה מקצוע לא משפחתי. יש בעברו כשחקן ערך מוסף כי הוא מכיר תיאטרון לעומק וזו פריבילגיה שיש לי דו שיח אתו בעניין.
איך האימהות מסתדרת עם עבודה אינטנסיבית בטלנובלה ובהצגות?
"היו ימים שהיו לי צילומים ל'שיר שלנו' מחמש וחצי בבוקר ומשם רצתי ישר להצגה 'סינית אני מדברת אליך' בבית לסין ולהצגה 'מובטל נולד'. זה מרוקן מאנרגיות, אבל כשיש ילדים אין דבר כזה להיות איתה עייפה וחסרת אנרגיות. קשה, אבל אסור להתלונן, כי עבודה זה תענוג. אני נורא נהנית מהדברים שאני עושה ובטח שנהנית מההורות.
"כילד, לראות את ההורה שלך על מסך או על במה, עושה תפקיד, זה מבלבל. זו לא אמא אבל זו כן אמא. הרבה פעמים בדרמה המצבים קיצוניים והדמויות קיצוניות. העימותים גדולים מהחיים וילד לא תמיד מבדיל מה אמת ומה משחק. אבל יש יתרונות לגדול עם הורים שעושים מה שהם אוהבים. אתה לא שורד במקצוע הזה אם אתה לא אוהב אותו, אם זה לא הייעוד שלך, ולגדול תחת ההשראה הזאת זה יתרון גדול. יתרונות נוספים הם שישנם ימים בהם אני לא עובדת ואז אני פנויה לגמרי בשביל אלה. בתור ילדה רק רציתי שלהורים תהיה עבודה של תשע עד חמש. רציתי את השגרה, כי בתור שחקן המציאות שלך מאוד לא יציבה.
"כל החיים המליצו לי לא להיות שחקנית אז הלכתי ללמוד ארכיטקטורה וברחתי הכי חזק שאני יכולה ובאמת חשבתי שאני לא רוצה בזה. אבל זה היה חזק ממני. אני לא רוצה לייסר את הבת שלי, לכן אמליץ לה פשוט להיות מאושרת".
איך היה לעבוד ב"שיר שלנו" עם שחקנים לא מקצועיים?
"יצא לי לעבוד עם כל הקאסט ואף פעם לא אמרתי לעצמי 'איזה באסה שהוא או היא לא למדו משחק' כי כולם באמת מוכשרים מאוד ואני לא אומרת את זה רק כדי לצאת בסדר עם כולם".
יש רגעים פחות מהנים בצילומים?
"פחות אהבתי את ימי הצילומים בהם כל הלהקה מופיעה יחד. אז הריכוז תמיד משובש. תמיד צריך להריץ מיליון דאחקות עד כדי תשישות. למרות רגעים מצחיקים מאוד, אלה היו ימים מייגעים מאוד".
לא היית הנינה היחידה על הסט.
"זה היה מצחיק. קוראים לה ואני עונה, קוראים לי והיא עונה. היה ממש נעים לעבוד איתה. היא פרטנרית טובה, זורמת, שמשפריצה סטאר קוואליטי, מתיקות וכישרון".
איך המלחמה השפיעה על הצילומים, עלייך?
"הצילומים התנהלו כרגיל ולא נראה לי שהיתה התייחסות ללחימה בטקסטים, אבל כן התבטלו מסיבת סיום עונה גדולה שהיתה מתוכננת, ההקרנה החגיגית של פרק הסיום והמופע למעריצים. באופן אישי, המלחמה עבורי היתה חוויה מזעזעת. מאז שהפכתי אמא, אני מרגישה עוד יותר נורא לראות את השמות של ההרוגים ולדמיין מה עובר על המשפחות שלהם".
מה בעתיד?
"יש דברים תלויים, אבל אני לא מגלה, כי במקצוע הזה הכל עלול להשתנות במהירות. בכל מקרה אני חתומה ל 'השיר שלנו 4', שתעסוק גם היא בלהקה צבאית ויהיו בה אותן דמויות לרוב, אם לא יעשו שינויים מרחיקי לכת".
זה אומר שלא תמותי העונה.
"זו טלנובלה, את יודעת, אני יכולה לחזור גם כרוח רפאים".
