עוּף גוזל, וחפש לך שותפה רווקה
במקום לייעץ לחבר שלי להתחיל להיות מניאק, משהו שאני לא מאמין בו, חשבתי על ההיסטוריה שלי ויעצתי לו פשוט לקום ולעזוב את בית ההורים. ההיסטוריה הקצרה שלי מחוץ לבית הוריי אמנם לא הולידה יחסים ארוכי טווח עם בנות המין השני, אבל בהחלט יצרה הרבה הזדמנויות
קיץ 2000, ארז ואני מסתתרים מהחום ולוגמים בירה קרה בפאב היחיד באלנבי שהמזגן עובד בו כמו שצריך. אני גרתי בתל אביב, בחדר מעופש וחם, הוא עדיין התגורר בחסות הנוחות של ההורים בגבעתיים, נהנה מאספקה סדירה של כביסה נקיה, מזון, שני רכבים מתחת לבית ומעט מאוד דאגות. רק דבר אחד הטריד אותו באמת : הוא לא הצליח למצוא אהבה. הוא ניסה בלי הרף, לא היה ביישן והתחיל עם כל מי שחשב שיש לו שמץ של סיכוי איתה. הוא היה מקסים בטלפון ובדייטים, הוא באמת היה מציאה, אבל אף פעם זה לא התפתח מעבר לכמה פגישות, והוא התחיל להיות מתוסכל.
לא ידעתי מה לומר לו. בעיניי הוא באמת היה בחור טוב, מהסוג שכולן רוצות לצידן, אבל נטול כל שמץ של מניאקיות, הכי לא "קשה להשגה" שיש, ואולי זה מה שהיה בעוכריו. במקום לייעץ לו להתחיל להיות מניאק, משהו שאני לא מאמין בו, חשבתי על ההיסטוריה שלי ויעצתי לו פשוט לקום ולעזוב את בית הוריו. ההיסטוריה הקצרה שלי מחוץ לבית הוריי אמנם לא הולידה יחסים ארוכי טווח עם בנות המין השני, אבל בהחלט יצרה הרבה הזדמנויות. סטטיסטית, מאז שעזבתי את הורי ועד לשיחה עם ארז, יצאתי הרבה יותר, והכרתי הרבה יותר.
הייתי יותר חופשי, הרבה יותר מאושר
אני לא יודע להסביר בדיוק למה זה היה כך. אולי העצמאות הובילה אותי לעשות הרבה יותר דברים (ללכת למכבסה, ללכת לקניות או לדואר), וכך להתחכך עם יותר נשים. אולי זו העובדה שיכולתי לצאת לבלות בכל שעה ולחזור למחרת בלי להרגיש שמישהו דואג לי, ואולי זה בא ממקום פחות מוחשי, של הרגשת עצמאות ובניית בטחון. כך או כך הייתי יותר חופשי, הרבה יותר מאושר, והרבה יותר פעיל מול בנות המין היפה.
ארז מיהר לממש את הרעיון. גם הוא לא ידע לשים את האצבע ולהסביר בדיוק למה עזיבת הקן המשפחתי יכולה לעזור, אבל מבחן התוצאה קסם לו והוא היה נחוש לחפש לעצמו מקום בתל אביב. הוא התלבט אם לגור לבד או לחפש שותף, והחליט שעדיף עם שותף או שותפה, על מנת להגדיל את מעגל האנשים שהוא מכיר. הוא התחיל לדפדף במודעות השכירות, ועד מהרה מצא גם הוא חדר בתל אביב. הוא סיפר לי על השותפה העתידית שלו, זו שמולה ערך את החוזה, על כמה קשוחה היא היתה ואיזה סעיפים הכניסה לו לחוזה. מיד כשעבר לגור איתה הוא שינה את דעתו והתקשר לספר לי איזו חמודה היא, והזמין אותי לקפוץ לביקור, מספר לי בדרך אגב שאין לה חבר ורומז שאם אהיה מעונין, נראה לו שיכול להיות בינה לביני חיבור טוב.
הוא היה חלש מאוד ברמזים חזקים
קפצתי לבקר, והייתי שם חמש שעות. ישבנו שלושתנו, שתינו ודיברנו, צחקנו הרבה, ובסוף הערב לא היה לי ספק : ממש אין לי סיכוי איתה, לחלוטין לא. היה לנו חיבור מצוין, ובהחלט היה לי ברור שארז מצא לו שותפה טובה, אבל לא היה לי סיכוי איתה, מהטעם הפשוט שאי אפשר היה לפספס את העניין שלה בשותף החדש. וכשאני אומר "אי אפשר" אני מתכוון לכך שאני לא יכולתי לפספס את זה, בעוד שארז, בגמלוניות שאיפינה אותו, ממש לא שם לב. בימים שלאחר מכן הוא המשיך לדבר עליה כעל פוטנציאל שידוך, אם לא לי אז לחבר אחר, ולחלוטין לא היה מודע לעניין שלה בו. כי חוץ מזה שארז לא ידע להיות מניאק, בעיה נוספת שלו היא שהוא היה חלש מאוד ברמזים חזקים.
למזלו של ארז, הוא אמנם לא ידע להבין רמזים, אבל השותפה שלו לא ויתרה בקלות, ובמקום לחכות שהוא יבין שאם היא מזמינה אותו לראות איתה סרט אצלה במיטה הוא לא צריך לקפוץ לווידאומט, היא נטלה את היוזמה וערב אחד פשוט הפסיקה לרמוז והתחילה לעשות.
ארז, עם חיוך יותר רחב מהראש שלו, ואני, חזרנו אל אותו הפאב הממוזג באלנבי, שם הוא סיפר לי על הלילה המצוין שהעביר אמש עם השותפה החדשה שלו, מבולבל מהמהירות בה התיאוריה שהצגתי לפניו חודש לפני כן הוכחה כמוצדקת ומתחיל להרגיש ניצנים של התאהבות. כשהצעתי לו לעזוב את הבית כדי למצוא בחורות, לא חשבתי על השותפה כאופציה, והנחתי שהוא יספיק להתהולל קצת לפני שימצא את ה"אחת". אבל עם נוסחה מנצחת אין סיבה להתווכח. עוד כמה ימים עברו והוא סיפר לי שהם הופכים את החדר שלו לחדר מחשב, ואחרי כחודשיים נוספים הם סיימו להפר את כל הסעיפים שעליהם סיכמו בחוזה ביניהם, למשל הסעיף שקובע שהוא ישתמש רק בחדר שהוקצה לו בדירה, או הסעיף לפיו לא ירעיש בלילות.
שנתיים לאחר מכן, קצת אחרי החתונה שלהם, ישבתי אצלם בדירה, הפעם אני בתפקיד "המתוסכל", מהיעדר בת זוג בחיי. "מה אתה דואג, אתה רק צריך להיות קצת יותר אקטיבי", אמר לי ארז. מצחיק איך הגלגל מסתובב, ארז אומר לי להיות יותר אקטיבי. "מה אתה רוצה שאני אעשה, שאחזור לגור עם ההורים רק כדי לעזוב אותם ולמצוא אהבה?", שאלתי בחיוך.
"לא", קפצה אשתו הטריה וענתה במקומו, "פשוט תפרסם מודעה: דרושה שותפה".
הבלוג של זיו
אי אפשר היה לפספס את העניין שלה בשותף החדש
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
