"אני לא מאוכזבת"
זהבית פסי כמעט עשתה את זה אבל הסתפקה במקום הרביעי ב"כוכב נולד". היא מאושרת בשביל מאיה, נוסעת כרגיל באוטובוסים וההצלחה לא תשנה אותה. "הייתי שוטפת סירים בצבא. ועכשיו אני מה?"
את ז'קו ומאיה עטפו הרוקרים באהבה בלתי מעורערת על כך שהחזירו עטרה ליושנה, רפאל נעטף באהבה מטורפת ממעריצות צעירות, אבל מכולם דווקא זהבית פסי, למרות שלא עלתה לגמר, זכתה כבר בתחילת העונה בתואר "אהובת העם". משהו בעיניים חדר פנימה לעיתים יותר מהקול, החיוך המבויש מתחת לכובע והצניעות המתפרצת בכל פעם שהוענקה לה חסינות נוספת מהדחה.
פסי, סוג של אנטיתזה לכוכבת, הפכה בלי שהתכוונה לסופר-סטארית, ולא התרגשה לרגע בעת מתן התוצאות אלא רק כששרה, "כי זה דבר שלא עשיתי בחיים". הבוקר שאחרי היה עבורה סוף סוף יום שבת אמיתי של מנוחה, מאחר והחיים לדבריה ממשיכים כרגיל. "מבחינתי לא באתי לתחרות אלא רק לעשות אודישן ולקבל חותמת 'עבר'. בכל תוכנית רק באתי לשיר ועליתי שלב. לכן לא קשה לי עם זה", היא אומרת בשלווה מוחלטת, "נהניתי מכל מה שהיה לי וביום ראשון אני כבר חוזרת ל'טדי' לחזרות של מופע הגמר. אם הייתי הולכת לפני כמה תוכניות היה לי את השקט הזה, למרות שלא היה שום מצב בו הייתי צריכה לומר שזו הקלה. מאוד נהניתי ממה שהיה לי".
את לא מאוכזבת שלא תתחרי בגמר אחרי הדרך הארוכה שעשית?
"אני לא מאוכזבת, הכי לא. השלושה שעלו הם באמת פיינליסטים ומגיע לכל אחד מהם להיות שם, הם יכולים להתמודד בהופעה מול 20 אלף איש. רק כשאני חושבת על זה בא לי להתעלף, אפילו שאני רק הולכת לשיר בכיף. אם אני הייתי מתמודדת, בטוח הייתי מתעלפת. אני לא אומרת שאני שמחה שאני לא שם, אבל מאוד שמחה שמאיה נמצאת בגמר".
איך הרגשת כשהבנת שאת ומאיה, שהיא החברה הכי טובה שלך, צריכות להתחרות אחת בשנייה?
"כאב לי כשאמרו לי שאנחנו צריכות להיות 'ראש בראש'. אם היינו יכולות, שתינו היינו פורשות. אני אפילו לא יודעת איך לתאר אותה, אני גאה ושמחה בשבילה, היא הייתה המשענת, הכותל, הכל היא הייתה בשבילי. שרתי את 'רעיה' הכי רגיל ולא התייחסתי לזה שאחר כך אדע מי בגמר ומי לא".
"אני חלק מהתוכנית, אז גם אותי אוהבים"
ברגע הפרידה הטלוויזיוני מפסי לאחר מתן התוצאות, אפילו הצינים מבין צוות השופטים וההפקה לא נשאר אדיש. צביקה הדר, מי שסימן אותה עוד בשלבי האודישנים המוקדמים, חיזק אותה ואמר לה: "כולם מדברים עלייך, זה מדהים ששרת לפני זה באמבטיה. יש לך כישרון גדול ואת כאן כדי להישאר". השערים בעיתונים, כמות החסינויות הגבוהה במיוחד מהקהל והעובדה שדווקא בשל היותה "בוסר", כהגדרת צדי צרפתי, הפכה לאחד מהסמלים של העונה הנוכחית, לא שינו את הטבחית מצריפין, שאיננה מעכלת את המהפך שחל בחייה. "אני לא מבינה מה קורה, היינו כל כך עסוקים והמקום הציבורי היחיד שעברתי בו היה התחנה המרכזית בתל אביב", היא מעידה.עדיין נוסעת באוטובוסים?
"כן, ברור. אז איך אני אסע? מה, צריך להיות לי עכשיו נהג צמוד? זו תחרות והיא נגמרת מתישהו. אני לא מרגישה בקצה העולם".
ואחרי החשיפה העצומה לא מציקים לך בדרך?
"מציקים לא. רק פעם אחת כשנסעתי לחזרות והייתי באוטובוס חשוף שרואים בו את כולם. ישבו מאחורה חבורה של עשרים ילדים, שיגעו אותי, צעקו וקראו לי, נגעו לי בגב כדי לראות אם זו אני. התביישתי להסתובב וזה לא היה נעים. ירדתי בתחנה ולקחתי אוטובוס אחר".
מה דעתך על העיסוק ב"סיפור הסינדרלה" שלך?
"איזה סיפור? זה אולי כי לא שרתי אף פעם, לא הלחנתי ובאתי ל'כוכב נולד'. מה סינדרלה? באמת לא מבינה. הייתי שוטפת סירים בצבא, ועכשיו אני מה? אני חלק מהתוכנית, אז גם אותי אוהבים".
נוצר לאנשים קשר רגשי אלייך. אני בטוחה שהיו רבים שבכו אתמול כשהלכת.
"אם הייתי יכולה לקחת את כל הדמעות ולשתות אותן, הייתי עושה את זה. זו תחרות ואף אחד לא אמר שאגיע ל'כוכב נולד' ואזכה במקום הראשון".
מה תעשי עכשיו?
"אני לא יודעת מה עושים אחרי דבר כזה. אני לא מפחדת כי לא באתי להיות מפורסמת. אם דברים צריכים לקרות הם פשוט יקרו, אם לא אז לא, העיקר שיהיה בסדר. בעזרת השם אני אשמח להוציא תקליט עם שירים שאני כותבת ורפאל אמור להלחין לי שיר".
