בענייני הורות הגבר מקופח, אבל זה משתפר
האחריות לכלכלת הילדים מוטלת על האב, גם אם אינו רשאי להחליט על ההריון עצמו. בימים אלה מתחיל לחול שינוי; בתי המשפט רואים לנגד עיניהם את התא המשפחתי כיחידה כלכלית אחת, שיש לאזן את משאביה הכספיים, כולל מזונות הילדים. אלא שזה תהליך איטי ומסובך
החוק למניעת הטרדה מינית דן במרקם העדין של יחסים אינטימיים במקום העבודה, מתוך הנחה כי יחסי הגומלין בעבודה אינם שוויוניים במהותם ועלולים להוביל לכדי ניצול מיני. אלא שיחסים אינטימיים, מטבעם, לא יפסיקו להתקיים. כאשר לא מדובר בפשע, או בניצול המעמד או יתרון הגיל לרעה, כשלא מדובר בכפייה ובאונס, הרי שמדובר בהסכמה.
כעוצמת הקירבה כך גודל התסכול בבוא השבר
קשה להבין מדוע גבר או אשה שבחרו מרצון להיות זה עם זו יחדיו מלינים זה על זה כשוך הסערה. כעוצמת הקירבה כך לעיתים עוצמת התסכול בבוא השבר. כולנו, גברים ונשים כאחד, בורחים מאחריות כלפי יציר כפינו, כלפי אותן מערכות יחסים, ארוכות טווח או רגעיות, שיצרנו במו ידינו כארמונות בחול. לעיתים מחוזר בן הזוג האחד, ולעיתים משנהו, אך למדרגה כזו או אחרת של אינטימיות, ביחסים תקינים בין בני זוג, מגיעים שניים מתוך רצון הדדי. כאשר מסכת יחסים אינטימית מובילה באקראי להולדת ילד, נשמעת אף ביתר שאת טענתם של בני זוג רבים, בעיקר גברים, כי רומו והולכו שולל. כאילו תופעה נדירה וחדשנית היא שמיחסי קירבה בין שניים נולדים ילדים.עם זאת, אי אפשר להתעלם ממעמדם הנחות של הגברים בכל הנוגע ליחסים אינטימיים בין בני זוג. המחוקק הבטיח שיווין זכויות לאשה בחוק. הכל מסכימים כי עקרון השיוויון הוא עקרון יסוד במשפטנו. העניין הוא שמילים גבוהות המבטאות ערכים נשגבים נסוגות לעיתים מפני מציאות החיים וכורח השעה.
הנשים, ובצדק, מלינות נגד היעדרו של שיווין בכל הנוגע לאפשרויות הפתוחות בפניהן בשוק העבודה. ואולם, מנגד עלינו להכיר בעובדה כי בחברה שלנו אין שוויון בין המינים בכל הנוגע למעמד ההורי של בני זוג. אם נצא מנקודת הנחה שהתא המשפחתי בכלל והולדת ילדים בפרט הם הנושאים היותר מהותיים בחיינו, נראה שלמעשה אין שיווין בין המינים.
בתחום חיי המשפחה דומה כי דווקא הגבר הוא הנזקק למעט שוויוניות. הגבר נבדל מהאשה לא רק בשל השוני הביולוגי, היעדר אפשרות מצדו להתעבר וללדת, ומשום שהאשה, כמי שנושאת את הצאצא, היא אדונית לגופה - אלא גם בשל המעמד המשפטי שמוקנה לגבר בחיי המשפחה.
ההחלטה להביא ילד לאוויר העולם היא החלטה משותפת של שני ההורים. ללא צל צל של ספק, זו החלטה בעלת חשיבות עליונה בחייהם של בני זוג. עם זאת, אין לגבר אפילו זכות אחת משל עצמו בכל הנוגע לעובר פרי זרעו, פרט להחלטה אם כן או לא לקיים מגע אינטימי עם בת זוג.
נניח לצורך העניין שאשה התחייבה כלפי בעלה לפני הנישואים ללדת לו לפחות שלושה ילדים, אבל לאחר לידת הילד השני היא מחליטה כי די לה בשניים וכי איננה מעונינת בילדים נוספים, האם יש לו כוח משפטי לכפות על רעייתו ללדת לו ילדים נוספים? ברור שלא! אין גבר רשאי או יכול לכפות על בת זוגו שמירת הריון והולדה. אין גבר הרשאי או יכול לכפות על בת זוגו לוותר על הריונה.
הגורם המכריע הוא היות העובר חלק מגוף האשה. כאשר ההריון מתהווה ברחמה של האשה נשללת מהגבר הזכות, מרגע ההתעברות, להפעיל שיקול דעת, אם הוא מעוניין בהריון ובלידה אם לאו. האשה, ורק היא, שולטת בגופה. לכן, כל אחת מזכויותיו התיאורטיות של הגבר הן זכויות המוענקות לו בחסדה של בת זוגו. הזכות ללוות אותה לרופא הנשים, להציץ בעובר בבדיקת האולטרסאונד, ואולי אם היא תסכים להיותו בחדר הלידה, לאחוז בידה, לנגב את אגלי הזיעה ולהתרגש ביחד איתה מהבכי הראשון.
משהרתה אשה לגבר שאיננו רוצה בילד, אין אותו אב רשאי להתחמק מחובותיו כהורה כלפי ילדו רק משום שלא תכנן אותו. כלפי גבר המנסה לומר שהילד אינו שלו ניתן להגיש תביעה להכרה באבהות ולחייבו בביצוע בדיקת רקמות. מי שמסרב לבצע בדיקת רקמות, יראו בסירובו הוכחה לכך שהוא אבי הילד.
להבנתי, אין זה הוגן ואף לא שוויוני, שאשה המעונינת ביחסי קירבה, ולעיתים אף יוזמת אותם, תנצל את קלות דעתו של בן זוגה, לעיתים גבר זר לה, כדי להרות, ותגלגל על כתפיו חבות כלכלית. אבל עלינו לקבל ולשאת בעצמנו בתוצאות מעשינו האינטימיים.
מדרג אחריות לכלכלת התא המשפחתי
ככלל, החברה שלנו הקפידה למצב את הגברים שלה כלוחמים בשדה הקרב - כורח השעה, שהפך לסטריאוטיפ. הגברים שלנו הם גם אלה הנלחמים על הפרנסה. כלכלת התא המשפחתי נחה, במידה רבה, כמשקולת על כתפיהם. בדין העברי, שאומץ אל תוך דיני המשפחה ככל שהדבר נוגע ליהודים, האחריות למזונות הילדים מוטלת בעיקרה על האב. הדין העברי קובע מדרג אחריות לכלכלת התא המשפחתי. במדרג זה הנטל הכלכלי ברובו רובץ על הגבר. בימים אלה ממש משתנה במשהו מגמה זו, באופן שבית המשפט, לרבות בית המשפט העליון, רואים לנגד עיניהם את התא המשפחתי כיחידה כלכלית אחת, שיש לאזן את משאביה הכספיים, כולל בעניין מזונות הילדים. אלא שהמערכת המשפטית היא מעצם טבעה נוקשה ומסורבלת, ותהליך השינוי פוסע בקצב איטי, כדי לא "להרגיז" את את הדין העברי.
בשלב זה מתעוררים אבות להילחם על זכותם השווה לממש את ההורות כלפי ילדיהם. אך גם כאן רחוקה הדרך לשיוויון. בתנאים מסוימים, הקבועים בחוק, רשאי הגבר לצאת לחופשת לידה במקום רעייתו. חוק עבודת נשים קובע כי אם אשה שילדה מסכימה בכתב לוותר על חלק מחופשת הלידה ומסכימה כי חופשה זו תנוצל על ידי בן זוגה - רשאי בן הזוג ליהנות מחופשה כזו.
גבר בחופשת לידה
בפסיקה של בית הדין לעבודה נקבע כי מטרת החוק היא להעניק זכות לשני בני הזוג, בהיותם הורים לילדים, "ולחסל את הדעות הקדומות, הסטריאוטיפים ואותו פטרנליזם, המנסים כולם להטיל רק על האשה, או בעיקר עליה, את המטלות ההוריות". עם זאת, המקרים בהם מבקש גבר לנצל את הזכות לחופשת לידה במקום בת זוגו הם ספורים ביותר.
מאבקם של אבות לקבל משמורת משותפת על ילדיהם במקרה של גירושים או פירוד מהווה גם הוא תופעה אזוטרית. הקונסטרוקציה המשפטית היא שהורים, מכוחו של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסותף הם אפוטרופסים טבעיים על ילדיהם. במקרה של פירוד הם רשאים להסכים מי יהיה ההורה המשמורן ומי יהיה ההורה הזכאי לביקורים. בהיעדר הסכמה, קובע החוק כי בית המשפט יכריע בשאלת המשמורת. לכאורה הכל פתוח, כל אחד מההורים יכול לזכות במשמורת הילדים. עם זאת, החוק קובע את חזקת הגיל הרך - ילדים עד גיל שש יישארו אצל אמם. בית המשפט בוחן את סוגיית המשמורת באספקלריה של טובתם ותועלתם של הילדים. בהיבט זה בברור כי לרוב נחוצה נוכחותם של שני ההורים בעולם של ילדיהם, כדי להבטיח את בריאותם הנפשית. ואולם, העמדה המסורתית מעניקה על פי רוב לאם את תפקיד המשמורנית, מי שמחזיקה בפועל בילדים, ואילו האב נותר ההורה המבקר, לפי הסדר ביקורים מוכתב מראש.
את המצב הזה הביאו על עצמם הגברים. לאורך השנים גדלו הגברים, וכן גידלו את בניהם, על ברכי הסטריאוטיפ שגברים מקומם בצבא ובעבודה, והם אחראים לפרנסה. הסטריאוטיפ הזה אמר שאת הילדים ראוי שיגדלו הנשים, כחלק ממטלות הבית המוטלות על שכמן. המחוקק בחקיקה מביא לא אחת לידי ביטוי את רחשי הלב של הציבור. החוק מבטא ומשקף את הנורמה המקובלת. מערכת בתי המשפט לכשעצמה היא גוף כבד ומסורבל, והשינויים החלים בתפיסת העולם מוצאים בה את ביטויים באיטיות רבה. יש לקוות כי ברבות השנים עוד נזכה לחזות ביתר שיוויוניות והדדיות בחלוקת הנטל בתא המשפחתי.
- עו"ד דיינה הר-אבן מתמחה בדיני משפחה ומגשרת.
