למה לו לקחת ללב
הסרט "שבלול" היה אמנם כישלון, אבל זה לא מפריע לצבי שיסל להיזכר בערגה בתקופה של חבורת "לול". מי שייזכר כאבי סרטי המצלמה הנסתרת, מספר בגילוי לב על העבודה עם אריק איינשטיין, וגם מספק תשובה לשאלה מי המציא את "בשישי לשישי"
את הסיפור המיתולוגי הזה מספר לי צבי שיסל, שהיה בשלהי שנות ה-60 "עאלק אמרגן" של אריק איינשטיין. משך שנים אחר כך, נחרט המשפט "צעירים דתיים...” בדברי ימי השניים. הסיפור הזה ורבים אחרים, מופיעים עתה בספר "זו אותה האהבה", מין ביוגרפיה בראשי פרקים של בכיר זמרי ישראל בעריכתו היצירתית של עלי מוהר. סביר להניח שזכר ההופעה הזו שימש לימים השראה לסצינה המפורסמת בפתיחת "מציצים", בה מפוצצים בריונים הופעה של אלי-אריק במועדון מפוקפק.
הקלטות הסאונד נזרקו לים
ההיכרות בין השניים התחוללה יום אחד, לפני ארבעים שנה בערך, כששיסל, משוחרר טרי מלהקת חיל השריון, פתח דיסקוטק בתל אביב יחד עם אביגדור צברי המנוח, ההוא מ'בדשא אצל...'. זה היה בשנת 67', כשכל המדינה כמעט גויסה למילואים, וברחובות לא הסתובב איש. “זה היה ההפסד הראשון שלי", צוחק שיסל. “אחר כך הופעתי בהצגה אצל פשנל, 'דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ', עם גדי יגיל, ציפי שביט ופופיק ארנון. הוא זה שהכיר לי את אריק איינשטיין, שהופיע אז עם 'הברנשים של פיאמנטה' (להקת הג'אז של אלברט פיאמנטה). ככה התחברנו, והתחלתי להסיע אותו להופעות ולנהל את הקופה".
התוצאה של היכרות זו היתה "הגר" – חברת הפקות שהוקמה על ידי שיסל, איינשטיין ובועז דווידזון, שבדיוק אז שב מלימודי קולנוע באנגליה, ושבסיסה היה בדירה של אביגדור, ממש מול השקם באבן גבירול. ההתחלה היתה עם ארבעה קליפים לשירי איינשטיין, בהם "הימים הארוכים העצובים" ו"כשאת בוכה את לא יפה". אחד הפרויקטים הבאים ייחשב לעד לאחד המיתוסים האבודים של הקולנוע הישראלי. “שכרנו – אורי, אריק, שלום ואני – בית מלון בבניה בהרצליה, הבאנו את דוד גורפינקל הצלם וצוות, והתחלנו לצלם סתם את עצמנו. היינו מביאים בחורות וחברים, מצלמים וצוחקים", מסביר שיסל כיצד נולד סרטו הגנוז של אורי זוהר, “פרח במנוע" מ-69'. “בסוף לא יצא מזה שום דבר. החומרים פשוט לא התחברו, והיה איזה שלב שאורי התייאש עד שהוא הלך וזרק את הקלטות הסאונד לים. מכל הסיפור הזה נשאר היום רק הפילם המצולם".
חבורת "הגר" מזוהה קודם כל עם האלבומים "שבלול”, "פוזי" ו"פלסטלינה", ועם תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "לול", שיסודות ההצחקה הפארודיים שלה נבדלו בצורה משמעותית מהומור הלהקות הצבאיות היבשושי ונעדר התחכום ששלט אז ברמה. מערכונים כמו "חידון ('מה הוא קופייץ') התנ"ך", "עולים חדשים" ו"לה מרמור מאת פרלש", הפכו מאז לנכסי צאן ברזל של הבידור הישראלי. לצד השמות שכבר הוזכרו נמנו על אנשי "לול" גם שמוליק קראוס, יהונתן גפן, ג'וזי כץ, אלונה איינשטיין ויהודית סולה. נוסף לסדרה הפיקה החבורה, בשנת 70', גם את הסרט "שבלול", שלא זכה אז להצלחה (כ-68 אלף צופים. לשם השוואה, באותה שנה ממש רשם "לופו" של מנחם גולן 864 אלף כניסות), אך לזכותו נזקפים הלהיטים "אבשלום", "למה לי לקחת ללב" ו"אני ואתה (נשנה את העולם)". הסרט (שהפך אחר כך לאלבום מצליח), בבימויו של בועז דוידזון, שהביא עמו מלונדון את משב לונדון התוזזת של הסיקסטיז, היה קולאז' של מערכונים ("המורה לקרטה ביידיש”) ושירים, והוא ייצג במידה רבה את רוח התקופה בה נוצר. העלילה המפוררת, שבמרכזה זמר (איינשטיין) העמל על הפקת אלבום, חידשה בכך שסילקה כל זכר לסדר היום הציוני מעל הבד. "הסרט היה כישלון", מסכם שיסל. "הצגנו אותו בקולנוע 'ארמון דוד', בארלוזורוב פינת דיזנגוף, והקהל פשוט לא בא. כדי למשוך אנשים, הבאנו להקות קצב כמו 'האריות' ו'הנמרים' שהופיעו לפני הסרט, חילקנו פלאיירים, אבל שום דבר לא עזר".
על אף מעמדה המיתולוגי כיום, חבורת "לול" התקיימה משך שנה אחת בלבד. שיסל וזוהר המשיכו לעשות יחד סרטוני פרסומת ("אז פרסומת היתה סאגה – שלוש-ארבע דקות. יש איזו פרסומת נהדרת שבה אורי הופיע בתור מכשפה, בחורה ערומה רצה בשדה ופתאום צמחו לה השערות, ואני הייתי הנסיך על סוס. פרסומת לסכין גילוח, פרמה שרפ"), ואז הגיע תור "מציצים".
אז מי המציא את "בשישי לשישי"?
"כמעט הכל היה כתוב מראש. אורי ואריק עבדו חודשים על התסריט. חלק מהנאום הזה היה אלתור שלי, אבל נצמדתי לטקסט מוכן. אוהבים לראות את הסרט הזה כאוטוביוגרפי, אבל הוא בעיקר מייצג את רוח החבר'ה. עבדנו אז קשה ונהנינו. פשוט אהבנו להיות אחד עם השני. היה כיף".
בין לבין הפיק שיסל את "ג'ימי היפה", סרט הסברה תיעודי נגד השימוש בסמים שנעשה בעבור שירות הסרטים הישראלי. הסרט, שביים בועז דוידזון ב-75', זכור היום בעיקר בזכות השיר "ילדים של החיים" שכתב לו ושר שלום חנוך. "היה שם קטע", נזכר שיסל, “שצילמנו בבית של אמא של ג'ימי את ג'ימי מזריק לעצמו אופיום. בדיוק כשאדם גרינברג צילם מקרוב את המזרק ננעץ בווריד, אמא של ג'ימי נזכרה לשאול אותו מהמטבח אם הוא רוצה אולי בורקס (צוחק). אדם פשוט הקיא".
שנים מאוחר יותר נפגשו שיסל ודווידזון על הסט של "קופיקו", עיבוד כושל שצילמו גולן-גלובוס באפריקה לסדרת ספרי הילדים האהובה של תמר בורנשטיין לזר. "הייתי עוזר במאי שלו, ובטעות השארתי שם את דום דה לואיז עם אצבע בוערת. הרעיון המקורי של מנחם (גולן) היה לקחת קוף אמיתי. הסיפור הולך, שהוא הביא את הקוף למשרד שלו יחד עם המאמן, והוא יושב שם ומסביר לקוף – האמיתי, כן, אורנג אוטנג, אני חושב – על התסריט. אומר לו 'שמע, בסצינה הזו אתה עושה ככה וככה".
אני מבין שהקוף לא עבר את האודישן.
"כן. בסופו של דבר השתמשו בהודי קטן בתחפושת. אח, מנחם הוא בן אדם נהדר".
כל המתיחות אותנטיות
שיסל יירשם לנצח בדברי ימי הקולנוע הישראלי כאבי סרטי המצלמה הנסתרת, שהפכו לאחר מכן מזוהים בעיקר עם שמו של יהודה ברקן. “ישראלים מצחיקים", ששיסל ביים ב-78', הביא, על פי דיווחי המפיץ, לא פחות מ-751 אלף צופים משועשעים לבתי הקולנוע. שיסל: "היה סרט דרום אפריקאי, 'אנשים מצחיקים'. יורם גלובוס ראה כמה כרטיסים זה עשה אצלו, ופנה אלי שאעשה משהו דומה. הסרט שלי הוא היחידי שאין בו בלופים. כל המתיחות אותנטיות".
חזרת לשתף פעולה עם איינשטיין ב"כבלים", שהיה כמו "לול": פרודיה על תכניות טלוויזיה עם שירים...
"נסעתי לאמריקה, וכשחזרתי ראיתי את תופעת 'מציצים' וסרטי החצות בקולנוע פריז. מוני נכנס לתמונה, והתחלנו לעבוד ביחד. זה היה כיף גדול. מוני ואריק היו מיודדים. 'כבלים' נועד להיות קלטת. ואז אמרנו, למה לא להוציא את זה כסרט. זה עבד נהדר. מוני, אריק ואני עבדנו אצלי בבית חודשים, כמעט יום יום. זה דומה לעבודה שהיתה בזמנו על 'לול', אבל במתכונת אחרת. אנשים קצת יותר מבוגרים, וכשצעירים אתה יודע...”
לפני כמה שנים ניסה שיסל לחזור, ללא הצלחה יתרה, על הצלחת "אסקימו לימון" עם פרק חדש בשם "החגיגה נמשכת" ("במקור זה נועד להיות סדרה שלא יצאה לפועל, ואולי לטובה”). בימים אלה הוא מוציא, בשיתוף עם "יונייטד קינג", את הדי.וי.די של קלטות הילדים שעשה עם איינשטיין "כמו גדולים 1 ו-2”, "כבלים" ו"שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".
אתה ואורי זוהר עוד בקשר?
"הקשר שלנו בעיקר בשמחות. הנה, השבוע הבן שלו מתחתן. ויש לנו, פה ושם, קשרים עסקיים מהעבר. דברים שהוא היה שותף בהם. אבל הוא רב היום. אנחנו לא".
- לפרויקט אריק איינשטיין - קטעים מתוך הספר, וידאו, אודיו ותמונות
