אח, המציאות הזאת יוצאת מן הכלל

בואו ניקח כמה טיפוסים: נגיד, עיתונאית (בטח יש לה חיים מעניינים); כדורגלן וברמנית. איתם אי אפשר לפספס. ואת כל אלה נשלב בדרמה קצרה שתעסוק באירועים שעברו על המדינה באותו שבוע. נגיד, ברק התפטר. וככה, בלי מאמץ, ובעצם בלי כלום, מתקבלת "כאן ועכשיו", דרמה עם רעיון, נגיד מפוספס, שעלתה אתמול בערוץ 1 (ובגלל ה"אירועים" נדדה מ-20:30 ל–22:20. אח, המציאות הזאת יוצאת מן הכלל).

זה הלך בערך ככה: סשה, מאמן כדורגל שפוטר מעבודתו מאיים לגלות את שמות ששת השחקנים שבילו עם הזונות ברומניה. הוא מבקש מגיבורנו (לירון לבו), כדורגלן מצליח, שישמש מתווך בינו לבין יושבי ראש הקבוצה. אשתו (קארין אופיר), גם כן גיבורתנו, תחקירנית מספר אחת בתוכנית הבוקר מספר אחת, נדלקת על האייטם, ומנסה לחשוף את השמות. ולמרות שהבוסית שלה (אסתי זקהיים) ממש חייבת את הסיפור, היא, העיתונאית, מוותרת ולא מגלה, כדי שהחברים לא יגידו שבעלה הוא שטינקר. ובגלל כל אלה ולאחר האינפלציה של המילים המשומשות, נותר לי רק ה"רחמנא ליצלן", מעין "מקושקש" לעניים.

על ביבי ועל גרעינים

אז למה עדיין מתקבלים תסריטים חלשים ועשייה רשלנית? למה חדר הכושר נראה כמו בית הקפה שנראה כמו המשרד שדומה לחדר השינה? ואיך גם הקאסט המבריק לרגע (ירון פאר כמנחה תוכנית הבוקר, קארין אופיר המקסימה ואסתי זקהיים) לא מצליח להרים את העניינים? שוב הטאצ' המופלא של ערוץ 1?

לכאורה מדובר ברעיון לא רע: המציאות, פה, במזרח התיכון המופלא שרקחנו לעצמנו, עולה על כל דמיון, והפקידים הקטנים של האירועים הגדולים הם סיפור מרתק. אבל גם אם הכל קרה, והחבר'ה באמת שכבו עם כמה רומניות, לא בטוח שזה מספיק. התסריטאי, שלא התאמץ יותר מדי, יופתע לגלות שהמציאות שלו לא עובדת בדרמה. זה נראה מופרך ולא אמיתי, כאילו מוחו החצי קודח רקח עלילה סטריאוטיפית במיוחד: הכדורגלן עושה כושר ללא הפסקה, העיתונאית שותה קפה, ויושב ראש הקבוצה מת על ביבי ועל גרעינים. לא בהכרח בסדר הזה. אך בעוד המציאות לא מתחייבת לכלום (גם אם שערוריית כדורגל ברומניה זה הסטריאוטיפ בהתגלמותו), בדרמה צריך לקחת קצת אחריות.

התגובה המיידית של הסדרה לחדשות, שגם הם תגובה מיידית לאירוע עצמו, היא בעייתית ומרוב הפוך על הפוך לא רואים כלום. העיתון של היום מונח על הסט ושיחות הקפה נעות סביב הגול בשבת או ההתפטרות של ברק, אבל דבר אינו מחלחל וממהר להכנס לתנור של ערוץ 1. והוא גם יוצא כזה. לא גמור. לא טעים.

החדשות עדיפות

נכון שהעם חולה על אקטואליה אבל באותה מידה הוא גם רוצה להימלט מהם. החדשות זה לא רק קטעים. יש בהם, באיזשהו מקום, לפעמים, כאב, אנשים והרבה סבל. ולמרות שזה חשוב להפקיע את האירועים מהקור שעוטף אותם, לי זה לא יקרה וכל אלה, כנראה שזה לא כל כך פשוט: ב"זהו זה" חיו על זה. גם ב"הבורגנים" מנסים לפעמים (פרשת המרגלים). ב"כאן ועכשיו" משתדלים, אבל כבר עדיף לראות את החדשות עצמן.

אולי עוד עשר שנים הסדרה תהיה מעניינת, כמו ארכיון מעורר תאווה; ואולי העבר דווקא, נניח, שנת 83' (להלן כיתה ב'), יכול לשמש רקע מעניין יותר, כי דצמבר 2000 בישראל, האמת, לא משהו.