זכרונות מהקופסה: הרגעים הטלוויזיוניים הגדולים
מופז בוכה אצל יאיר לפיד, נינט עושה פוני, ניראל לוקחת את הגמר, אנה ארונוב לא, איתי אנגל יוצא לקרב וקוריצה כובשת את העם. נשמע כמו חלום? כמו סיוט? מדובר בטלוויזיה שלכם. קבלו את הרגעים הבלתי נשכחים של השנה שחלפה, כולל קטעי וידאו שאתם חייבים לראות לפחות עוד פעם אחת. ועוד אחת
ניראל נרשמת לטיפול פסיכולוגי אצל אסי דיין, איתי אנגל עושה כתבת תחקיר נועזת - האם ג'קו עשה צבא? יאיר לפיד מתארח לראיון עומק מרגש אצל קוריצה של הרומנים והפוני של נינט מקבל סיטקום. זה אולי לא היה עובר את ספר החוקים של הרשות השניה, אבל ככה אולי נראית הפנטזיה הרטובה של תעשיית הטלוויזיה מהשנה האחרונה.
זאת היתה שנה שהתאפיינה בעיקר בחציית גבולות. הבידור התערבב בחדשות, הטלנובלה התחלפה עם החיים, הריאליטי החליף מיצים עם הפקות מתוסרטות והמציאות עלתה על כל דמיון. "רוקדים עם כוכבים" הגיעה לעמוד הראשון בעיתון, ההבדל בין "כוכב נולד" ובין מוביל חברתי הטשטש וכל כוכב בידור התבקש להציג עמדה פוליטית מוסדרת. מכל האירועים האלה ליקטנו את הרגעים הכי בולטים שעברו על הטלוויזיה שלנו בתשס"ו, על פי בחירתם של צופים אקראיים לצד רגעים שבחרה, כמו שאומרים בלעז, המערכת. בברכת חג שמח וטלוויזיה שרק תלך ותשתפר לכולם.
הבחירות שלכם:
גוסטי הילפר, תל-אביב: הנכד יורד בגדול
"הרגע המרגש ביותר השנה עבורי היה כשנכדי, דניאל, שהשתתף ב'לרדת בגדול' והיה המתחרה הכי צעיר בה, הצליח לרדת 38 קילו. הייתי מאוד גאה בו ואני עדיין גאה בו, הוא ממשיך להתאמן ולשמור גם עכשיו, כשהתוכנית הסתיימה. בכל מקום מכירים אותו ומעריכים אותו. לכן בשבילי זה היה הדבר הכי יפה בטלוויזיה".
ליאור כפיף, תל אביב - ג'קו זוכה:
"הרגע הכי גדול בטלוויזיה השנה היה 'כוכב נולד 4'. כל השלבים בתוכנית היו מרתקים וכולם צפו בהם, אבל אין ספק שהשיא היה בגמר כשג'קו זכה, למרות שלדעתי כולם שרו מקסים".
- לקטעים נוספים של "כוכב נולד", "עובדה", "ארץ נהדרת" ועוד - כנסו לאתר של "קשת".
איציק כרסנטי, חיפה - ניראל לוקחת:
"בבחירת האירוע הדרמטי של השנה בטלוויזיה התלבטתי בין שני אירועים לכאורה מנוגדים אחד מהשני, אבל שהמציאות בה אנו חיים עוברת בהם כחוט השני. אחד הוא משדר החדשות המיוחד בעקבות נפילת הטיל הראשון בעיר מגורי בחיפה, אירוע ששינה את חיי בכלל ואת מפת הדו קיום בפרט. מנגד, גמר 'הדוגמניות 2', בו קטפה את הכתר ערביה מוסלמית, ניראל קראנתאג'י - כל כך סימבולי שגם היא, שמייצגת מיעוט, הייתה צריכה להתגונן מפני הטילים שנפלו סמוך לביתה באיזור העיר התחתית. בחירתה של ניראל מייצגת בעיני את ישראל השפויה והדמוקרטית. כמעצב שיער שמתעסק באסתטיקה, היה מרגש בעיני לראות כיצד אנשים בבית התנתקו לרגע מהפוליטיקה, שמו בצד את שאלות הזהות והתייחסו ליופי גרידא, כסוג של ערך נורמטיבי".
שמרית בראון, קיבוץ גן שמואל - גידי בביפ:
"בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, הגיח אלינו גידי, החייל שחזר מלבנון בגילומו של ליאור אשכנזי ב'רצועה'. גידי חזר מלבנון מחופש בבגדי אישה ונשאל על ידי נבאחו המנחה את השאלה המבריקה והמצחיקה ביותר, המתארת באופן החד ביותר את מצבנו: 'גידי, מאיזה מבצע אתה?' והוא השיב 'ממבצע אביב נעורים'. הוא סיפר ש-30 שנה הוא יושב בלבנון ומחכה לאהוד ברק שיחזור לקחת אותו. את התוכנית ראיתי לאחר שחזרתי ממילואים במלחמה, והקטע הזה תיאר באופן החד והמדויק ביותר את מה שהרגשתי, וכנראה שכך הרגיש כמעט כל מי שיצא לקו האש: 'מה לעזאזל אנחנו עושים פה שוב?' אני חושבת שאף תוכנית לא הצליחה לייצר סאטירה אמיתית כמו הרצועה, ועל האומץ והתעוזה בחרתי בהם כרגע הטלוויזיוני הטוב ביותר שלי השנה".
שמרית והטלוויזיה (צילום: קרן נתנזון)
פזית בר עוז, חיפה - ידין נהרג:
"'בטיפול' בשבילי היא סדרה מציאותית שלוקחת דמויות מחיי היום יום והופכת אותן לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. כצופה אדוקה חוויתי ערב ערב את התהפוכות, המשברים וגם את האהבות. אם כבר אהבה, קשה היה שלא להתאהב בידין, אותו גילם ליאור אשכנזי. דמות שיש בה פשוט מהכל - רוך, מצ'ואיזם, פגיעות, אדישות, רצון עז למצוא תשובות ובנוסף מדובר בטייס מסוקס ומצפוני. את יום שני הארור אני לא אשכח. לכאורה עוד סשן אצל ראובן ונדמה שידין חוזר למסלול. טלפון אחד לקליניקה ניפץ לרגע את מיתוס ההפי אנד שמלווה גיבורים נערצים. ידין נהרג בתאונת אימונים מיד כשחזר לטוס, ואני הרגשתי הלם מוחלט ותחושת אבדון. לא משנה מי יגיע עמוס צרות ובעיות סבוכות ל'בטיפול 2', אף אחד לא יגע בי כמו האיש ההוא".
הדר מרקס, תל אביב - אלונה המלכה:
"כשחשבו שאוסקר מת התרגשתי (בפעם ה-200 שזה קרה). התרגשתי גם כשסיגי שמעה את תום קורא לה כונפינה וכשמילי תפסה אותה מודדת את שמלת הכלה שלה. אבל מה שבאמת ריגש אותי ב'אלופה' היה הטיפול הכל כך רגיש ונכון בדמות של אלונה, הטרנסקסואלית. 'יכולתי להיות האישה הכי מפנקת והכי אוהבת שהיתה לך. הייתי מבשלת לך, מכבסת לך, נוגעת בך כמו שאף אישה לא נגעה אבל אתה מוכן לוותר על כך זה רק בגלל הקליפה. רק כי לא נולדתי אישה. תסתכל עלי. תסתכל עלי. אני פחות ממשהי? אני לא אישה? אני יותר אישה ממה שאי פעם אתה תשיג. אני יותר גבר ממה שאי פעם תהיה.' 'האלופה' באמת האלופה. שיחקתם אותה. שתהיה שנה מגה טובה".
הילה לוי, חולון - איתי אנגל בלבנון :
"כשחיילים שהכרתי עלו לצפון לא התרגשתי. כשאנשים סביבי התגייסו אחד-אחד למילואים לא דאגתי, התבאסתי. כשנפלו טילים על יישובים רחוקים הזדהיתי, אבל לא הפנמתי. ערב אחד צפיתי בתחקיר שהכין איתי אנגל לתוכנית 'עובדה'. בין היתר נפצע בו מג"ד ממוצא אתיופי שאת חייליו הרגשתי שאני מכירה. היה בו מ"פ, חדור מוטיבציה ומקצועי, שהוביל את כולם, אבל איבד את הדרך בגלל חוסר הכוונה מלמעלה. אנשים רגילים, כמוני, כמו חבריי, ישראלים, בלי רועה ובלי דרך סלולה. פתאום בכיתי. הבנתי ולא הבנתי".
טל-ליהיא אשכנזי - מתחתנים ב"שיר שלנו":
"אמנם לא צפיתי בעונה האחרונה של 'כוכב נולד', אבל בערב אחד אחותי ביקרה אצלי וצפתה באחת התוכניות. כך שיצא שצפיתי בקטע ובו חבר של מישהי, ישראלה, מציע לה נישואין. מה שהיה הזוי בקטע הזה זה שיום או יומיים לפני כן, קטע זהה רק מרגש בהרבה היה ב'שיר שלנו'. היה זה כשתמרה הציעה נישואין לרני אביב (אניה לרן דנקר) על אותה הבמה בדיוק עם אותו מנחה (צביקה הדר) ונאמרו שם בדיוק אותם הדברים. זה היה די מגוחך.. באותו רגע הרגשתי שכלום לא אמיתי ב'כוכב נולד', הרגשתי שהקטע היה מבויים, הוא הרי שודר יומיים קודם, רק עם שחקנים אחרים והרבה יותר טובים. הקטע האמיתי לא היה מרגש כלל לעומת המבויים, קצת עצוב, אני חושבת."
בת שבע לפר, בנימינה - אמאל'ה יולדת:
"אם חשבתם שבחרתי את אמאל'ה משום שהיא זכתה בכמה פרסים דמויי האוסקר, אתם טועים. זה הם באקדמיה שחשבו כמוני ולא אני שחושבת עכשיו כמותם. אורנה בנאי פשוט הצליחה לשכנע אותי שהיא לא רק שחקנית קומית, אלא שחקנית בעלת איכויות דרמטיות שגורמת לצחוק, לבכות ולא פעם גם לעצבן בתפקיד האובססיבית המעונה. רגע השיא היה כשבנאי, בעיצומם של צירים, צעקה בכאב: א פ י ד ו ר ל !!! הזעקה שיצאה מגרונה העבירה בי צמרמורת, והעלתה מייד את השאלה האם אני באמת רוצה לעבור את החוויה הזאת בעצמי. באותה שנייה כל כך הזדהיתי עד שהרגשתי בכאב אמיתי ממש, שירד מכיוון הבטן ולמטה. כשהצוציק סוף סוף נולד, בגלל שהרגשתי כצופה חלק בלתי נפרד מהתהליך, התרגשתי בשבילה כאישה עצמאית שלקחה החלטה וזכתה לרובד נוסף שמילא לה את החיים".
לפר. התרגשה בשבילה (צילום: קרן נתנזון)
הבחירות שלנו
ואחרי שנתנו לגולשים הזדמנות להתבטא, נעבור לבחירות המקומיות, ממרתפי המערכת של ynet, הטחובים אך הנחושים.
הרגע שלא היה - גלי עטרי לא שרה "הללויה" בערוץ 1:
אמנם מדובר ברגע של שפל, אבל בכל זאת מדובר ברגע טלוויזיוני ענק: כאילו מתוך הסיוטים של הערוץ הראשון, או יותר נכון הסיוטים שלנו על הערוץ הראשון, עלתה וגבהה הפאשלה של חגיגות היובל לאירוויזיון. אחרי שאירופה עשתה כבוד גדול ל"הללויה" והביאה את גלי עטרי לבצע אותו כאחד השירים המוצלחים של התחרות מאז ומעולם, ערוץ 1 מצא לנכון לצאת להפסקת תשדירי שירות על הביצוע עצמו בלייב. ב"ארץ נהדרת" לא היו עושים את זה יותר טוב.
הרומנים עושים את זה:
ואפרופו "ארץ נהדרת", קיציס ולהקתו תמיד ידעו להשתרש בז'רגון המקומי, החל מלובה דרך עוזי כהן וכלה בפנינה רוזנבלום. הפעם אלה היו הרומנים עם תוכנית הבוקר שלהם והתרנגול והמנגל והאקורדיאון ודי מהר לא היה במדינה הזאת בנאדם שלא ענה על כל שאלה בפיצ'ה ופאצ'ה. בתוך כל הנונסנס הזה הצליחו התסריטאים של הרומנים להשחיל גם סאטירה בריאה בטקסט החתרני והוכיחו שאפשר להצחיק וגם להגיד משהו על המדינה, גם אם אומרים אותו ברומנית.
נינט חושפת את הפוני:
"מעולם לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך למעטים כל כך", אמר פעם צ'רצ'יל (או שאולי זה היה יאיר לפיד?), ואצל נינט המשפט הזה תמיד נכון. שינויי הגזרה והפריזורה שלה תמיד היו נושא בוער על סדר היום הציבורי, כשהצעד האחרון, הפוני של נינט ("הפונינט"), האפיל על גמר "כוכב נולד" האחרון עד כדי כך, שג'קו נאלץ לעורר שערוריה משל עצמו כדי שמישהו יזכור שהוא זכה. ואף מילה על אביב גפן.
שאול מופז בוכה:
כן עשה את עצמו, לא עשה את עצמו, זה היה מתוכנן, זה היה מרגש, זה היה אמיתי, זה היה תרגיל בחירות, את זה יודע רק מופז עצמו. דבר אחד בטוח, דמעה היתה שם, ודמעה של פוליטיקאי היא לא דבר כל כך מובן מאליו, בטח לא אצל בחור קשוח כמו מופז. אז שפואד סניורה יקח מספר, אנחנו היינו שם קודם.
רונה לי עוזבת את "נולד לרקוד":
ואפרופו דמעה, אם רונה-לי הורישה לנו משהו, זה את הידיעה ששום דבר הוא לא פעוט מדי מכדי להזיל עליו דמעה. במציאות הטלוויזיונית שלנו כל רגע הוא הרה-גורל, כל זכייה היא פנטסטית וכל הפסד הוא פטאלי. אז נכון שאנה ארונוב לקחה את זה צעד קדימה כשנמלטה בבכי מהבמה, אבל זכרו מי היתה שם קודם.
הניצחון של גיא אריאלי ב"רוקדים עם כוכבים":
כל טענותיהם של חובבי הקונספירציות שצצו בערך שתי דקות אחרי שצצו שעשועוני הריאליטי, הושתקו עם הזכייה של אריאלי וטרויאנסקי. כל הדיבורים על השופטים המשוחדים, על ההפקה המכוונת והטיית הקולות נדמו כשגיא ומאשה ניצחו את העונה השניה של התחרות. למרות שהשופטים התעלפו על אנה הפופולרית ורביבו המשועשע, העם אמר את דברו וחביבי הקהל גרפו את הגביע. שאפו.
צבי יחזקאלי מדבר עם האויב בטלוויזיה:
אפרופו חציית קווים, את המלחמות שלנו כבר מזמן למדנו לצרוך דרך התקשורת, ואנחנו זקוקים לכתבה כמו זו של איתי אנגל (עיין ערך) כדי לקבל שוב מושג עד כמה באמת קר שם בחוץ. במציאות שבה מלחמה נראית כמו משחק נינטנדו, אנחנו מסוגלים להכיל את האבסורד שבעובדה שצבי יחזקאלי מדבר עם אל מנאר, תחנת הטלוויזיה של האויב המיידי - להלן החיזבאללה, וערוץ 10 משדר את זה בשידור חי.
יהודה לוי עושה את זה:
ואין ראוי מלסיים את הסקירה הזו עם אחד הרגעים שריגשו אותנו השנה ועד עכשיו אנחנו לא באמת יודעים למה. חג שמח ליודה ולכל בית ישראל.
