גברברי מנהטן, נגיסות מהתפוח הגדול
חשבתי שבניו-יורק, הנודפת ריחות סקס חזקים ומלאה בכרזות של קרי בראדשו בכל פינת רחוב, יהיה נכון למצוא אותם, ג'נטלמנים מסוקסים, אבירים בפורש לבנה, גברי הוול-סטריט, כאלה שלא יובכו לדבר על רגשות ולשאול אם מופע האופרה הערב יכול לבוא בחשבון. JDate.com מיקוד 10023.
כי מהמקום שממנו אני באה (ואני לא מדברת על חיפה, מקום הולדתי, שחברי הטוב טורח להזכיר לי שוב ושוב שהיא לא קיימת על המפה ומבחינתו אפשר גם להחזיר אותה לערבים, אם כי על הביצה במרכז הארץ, תל אביב) לא מדברים על מה שביני לבינו. "מותק, עזבי אותך מדיבורים עכשיו, יש לנו דברים יותר טובים לעשות עם הזמן..." משפט שמסתיים בחיוך של זימה, לאלה שמסרבים להבין. זו היתה התגובה היותר נפוצה שהייתי מקבלת אם העזתי לפתוח בנאום חוצב להבות על מה שקרה אתמול בלילה, וחלילה על איך אני מרגישה עם זה - ובכלל עם כל הקשר שבינינו.
אז החלטתי לרדת, לטובת מטרה נעלה. JDate.com מיקוד 10023. ריבוע שעדיין לא הוסב למגורי אדם, אבל מצליח לאכלס אותי, מיטת נוער ואיכשהו טונות של ביגוד נעליים ואבזרי אופנה - הכרחי לסינגלית פה, באפר ווסט-סייד.
מייק היה הראשון שהפיל אותי ברשתו
אוי, כמה שהייתי תמימה ופגיעה בהתחלה. מייק (או, מיכאל, בעברית צחה) היה הראשון שהפיל אותי ברשתו. חיוך שרמנטי עם עיניים כחולות ים, גובה מתחת לממוצע והרבה שרירים שמפצים על הסנטימטרים החסרים. ישבתי בסטארבקס מקומי, מצ'וטטת באתר, כשהפרצוף שלו הופיע שוב ושוב על המסך מהבהב תחת הכותרת YOU HAVE IM, ACCEPT? לחצתי YES (אז מה, גם לי מותר להיות שטחית לפעמים ולהיכנע ליופי). אחרי כמה משפטים צולעים באנגלית של מתחילה קבעתי לו עובדה - אני פנויה עכשיו! ממוקמת בסטארבקס על השלישית ורחוב 23, תגיע.
מייק הציג את עצמו כרופא שיניים, אורתודוקס (חרד, כאילו) שמאס בדתיות המשעממות והמפונקות ומחפש משהו קצת שונה, אבל רק בגלל שכנות היא ערך, חשוב לו להבהיר שהוא לא מחפש קשר רציני אלה רק "ידידות" (בטח קשה לדתי לבטא "יזיזות"). כי בכל זאת אני צריכה להבין שלאמא שלו הוא בטח לא יכול לקחת אותי. הוא עוד לא סיים את המשפט, ואני כבר התחלתי למלמל לעצמי שעוד לא נולד הגבר שמחפש "משהו רציני". פשוט, כמו שאומרת אליזבת (המכסיקנית מהמשרד), צריך לגרום להם להתאהב. אז לקחתי עוד פרויקט.
בסופו של דבר, אחרי שבועיים של שכנועים מהסביבה התומכת, החלטתי להפסיק את ההתכחשות המטופשת הזאת. הרי זה הוא שאומר לי בעקביות, פגישה אחר פגישה, שהוא לא רוצה לפגוע בי. וכן, גם הוא מרגיש, אבל זה לא מספיק וזה לא מוביל למקום רציני. ובנוסף הוא לא רואה אותי מתחילה ללבוש פאה אחרי החתונה, משנה הרגלי לבוש ומתחילה להתפלל באדיקות (מה שנכון נכון).
וזה כאב. בימים שעברו לאחר מכן חשבתי עליו נון-סטופ, נזכרתי עד כמה נהננו להיות ביחד, השיחות שקלחו, הרגשת הנינוחות והכימיה הנהדרת. הבנתי למה הוא בוחר לוותר,אבל לא הצלחתי להרפות.
רק כשאחותי החליטה לבנות גם היא פרופיל באתר, ולא חלף יום עד שקיבלה פנייה ממנו, הבנתי שהבחור באמת מחפש לעצמו חברות קלילה ולא מחייבת בקרב האוכלוסיה המתאימה, עד לרגע שיחליט להתמסד, ואז הוא כבר יידע מה טוב בשבילו (או בשביל אמא שלו).
חזרתי לצ'וטט ברשת. זה היה מעייף, טרחתי אפילו לבצע "הסר מרשימה זו", כדי שלא אראה כל פעם מחדש את הפרופילים שפונים אלי (רובם היו מקריחים, עם שלושה ילדים או בני 50 פלוס). הרגשתי שנגמר לי כבר האוויר מתחת למים, ועדיין לא מצאתי את דג הזהב שלי.
במספר החודשים שחלפו לאחר מכן היו לי כמה דייטים, ומאחר שמראש עניתי רק לאלה שהציגו תמונה וקראתי באדיקות את הכרטיס, לי לפחות לא היו הפתעות בפגישה הראשונה. ברוב הפעמים הרגשתי שהדייט היה מוצלח עבור שני הצדדים. באופן גורף הם היו מתרשמים לטובה מהמראה החיצוני (שהתמונות לא עשו איתו חסד) ומהאישיות שעומדת מאחוריו, ואילו אני הצלחתי להתרשם מג'נטלמן אמיתי בעל קריירה מצליחה, טעון ברגישות, אוזן קשבת ואכפתיות כנה.
אינני בת למשפחת אצולה, יורשת מיליונים
אבל ככל שהקשר הלך והתהדק, הרגשתי שאני לא מצליחה לעמוד בדרישות הקבלה ההכרחיות, שהיו רבות ומגוונות. החמורה מכולן היתה העובדה שאינני בעלת קריירה/עבודה יציבה, המניבה סכומים גבוהים של כסף מדי חודש. כן, כסף פה בניו יורק הכל נמדד בסופו של דבר דרך כסף. "אין לי" משמע "אני לא קיים". בסופו של דבר, העובדה שאינני בת למשפחת אצולה, יורשת מיליונים או במעמד נחשק של רופאה/עו"ד, הוציאה אותי מהמשחק.
זה די בלתי נתפס, בהתחשב בעובדה שהורגלתי במבטים סקרניים וחשקניים בכל מקום אליו אני נכנסת. התרגלתי שאני צריכה רק לעפעף קלות כדי להשיג את מבוקשי. אני בחורה שלמדה בבתי הספר הטובים ביותר, שהיתה קצינה בדרגת סרן כבר בגיל 24, שבחרה לעשות התמחות במאגרי מידע ושיווק אתרי אינטרנט לעסקים ועבדה עם מיטב האנשים בצה"ל, שפרשה לאזרחות כדי לבדוק את כוחה וחדרה לשוק הפרטי בלי שאבא שלה יהיה המנכ"ל-של אלא רק בזכות עצמה. כן אותה הבחורה ממש שמחליטה לראות עולם ולשפר קצת את השפה, ושם מצליחה לקבל ויזת דיפלומט מהשגרירות הישראלית עוד בתחילת דרכה - היא זאת שפתאום מאובחנת כבינונית ומטה.
גברים באו והלכו, ואיתם הלך הביטחון העצמי שלי. התחלתי לקבור את עצמי כל לילה בבית עם מנות של שווארמה וצ'יפס מהתורכית הפינתית, בוהה בטלוויזיה ומגדלת ישבן לתפארת מדינת ישראל. וכשסיימתי לרפד את עצמי בקילוגרמים של רחמים עצמיים, תהיתי למה אני בכלל עוד טורחת לנסות, למה אני נותנת להם לשפוט אותי ככה לחבורת הרכרוכים ומפונקים האלה שלא יודעים מה יהיה הצעד הבא מבלי להיוועץ בשרינק הצמוד. למה לא לפנות לבחורים הישראלים שחיים בניו-יורק, שיבינו ויעריכו נכון את מגוון אפשרויות התעסוקה העומדות בפנינו, במגבלות של החיים במדינה זרה.
אבל מכיוון שאני בחורה עקשנית מטבעי, או לפחות זה מה שכתוב לי בהורוסקופ, שלא רגילה לוותר, לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי לחזור למגרש עם אסטרטגיה חדשה. המקום בו הכסף מדבר ומשמש המדד הרשמי לכדאיות, אותו המקום שבעלי עסקים נחשבים למלכים בלתי מוכתרים, יהפוך להיות לי קרש קפיצה למימוש חלומות.
הפכתי לבעלת חברה (מי היה מאמין שזה יהיה כל כך פשוט), לעצמאית, בעלת עסקים, למלכה הבלתי מוכתרת. הפכתי לבוחרת.
אז תודה, גברברים, שהראיתם לי את הדרך, תודה על המוטיבציה שהיתה מעט חסרה, תודה על הכל, ונתראה בסיבוב הבא...
השתתפת כבר בסקר הסינגלים הגדול?
- ולרי היא רווקה ישראלית בת 27, המתגוררת זה שנתיים בתפוח הגדול. היא בוחנת את עולם הדייטינג בעיר הגדולה באמת.
האימייל של ולרי
