כלה של מלחמת יום הכיפורים

"זה סיפור שהוא שמח ועצוב. שמחה ועצב מתערבבים יחד, אפשר לראות בתמונות הכלה איזה עיניים עצובות יש לי", אומרת מדינה, שמרגישה שחיבור גורלי בינה לבין המדינה. עובדה, היא נולדה חודשיים לאחר הקמתה ונישאה במהלך מלחמת יום הכיפורים.

"אני הגדולה מבין שלוש אחיות, הקרויות מדינה, יהודית, יפה", היא מספרת. "אני באה מבית שמרני, בו הבנות צריכות להתחתן מוקדם. התחתנתי בת 25, שנחשב אז גיל די מאוחר. אמא שלי מאוד דאגה שהילדה עוד לא התחתנה, ורצתה שאני אסלול את הדרך לאחיותיי".

ראיתי מודעה בעיתון שנפתח קורס מחשבים 

בלי כוונה לחפש חתן, מדינה, שהיתה כבר אז אשה חדשנית והבחורה הראשונה ביפו שהחזיקה ברשיון נהיגה, נרשמה לקורס תכנות, שם פגשה בכתריאל. "ראיתי מודעה בעיתון שנפתח קורס מחשבים, לימודי תכנות לשנה, והחלטתי להירשם. ביום הראשון שנינו איחרנו לשיעור, נכנסנו לכיתה באותו זמן, והמורה אמר: 'אם איחרתם, אין כאן מקום, תארגנו לכם שולחן'. כתריאל סחב שולחן ואני שני כסאות, וישבנו ביחד. הוא ליווה אותי הביתה, התחלנו, לצאת ואחרי כשבעה חודשים החלטנו שאנחנו מתחתנים".

החתן, שאמנם היה אשכנזי, חילוני וגם צעיר ממנה בשנתיים, התקבל במשפחתה בהמון אהבה. "רצינו חתונה יפה, ובזמנו בדיוק התחילו עם החתונות במקומות פתוחים ובגנים. בבית הרופא, שהיה אז אולם אירועים ידוע במרכז תל אביב, הציעו לנו אולם סגור למקרה של גשם, וגן פתוח גדול מאחורי האולם", היא מספרת. בנוסף, כאשה הצועדת עם הזמן, החליטה מדינה להתנסות בעוד רעיון חדשני וקבעה תור לסלון כלות. החתונה תוכננה לפרטי פרטים, וכתריאל, ששירת במילואים כקצין במשטרה הצבאית, הודיע מראש לצבא על תאריך החתונה, כדי שלא יגויס למילואים.

מאחר שהגברים הצעירים גויסו, רוב אורחי החתונה היו נשים

ככל שהתקרבה החתונה גברה התרגשותה של מדינה, אבל דבר לא יכול היה להכין אותה למה שצפה לה אותו יום כיפור גורלי. "יומיים לפני החתונה, הייתי בבית הורי כדי להעביר את הצום. זה היה שבת, ולמרות הצום הייתי נרגשת ונרעשת מהחתונה הקרבה", היא משחזרת. "בשעה שתיים שמענו את האזעקה, ובן אחי הקטן צעק "אתם לא יודעים, יש מלחמה ביפו". לא הבנו מה העניין, ואחר כך אמא שלי באה ואמרה, "יש מלחמה, באו וגייסו את כל הבחורים מבית הכנסת".

רק בתום הצום הדלקנו רדיו והבנו שאנחנו במלחמה

"ההורים שלי היו דתיים, ורק לאחר שהסתיים הצום, הדלקנו רדיו והבנו שאנחנו במלחמה", היא נזכרת. "ההפתעה היתה מושלמת, אף אחד לא ציפה לזה. אמא שלי היתה בהלם, גם בגלל המלחמה וגם בגלל החתונה. אני הייתי אופטימית ואמרתי לכולם 'עד יום שני זה יעבור, אל תדאגו, זה בסך הכל מבצע', היום אני לא יודעת אם ניחמתי את עצמי, או שבאמת האמנתי בזה. במוצאי החג התחלתי לקבל טלפונים מחברים וחברות שאמרו שלא יוכלו להגיע, ואני עניתי לכולם 'חכו עד יום שני, זה בטח יעבור, אתם תראו שאתם עוד תבואו לחתונה שלי'".

אבל ביומיים שעברו עד החתונה התפוגגה האופטימיות. הגברים הצעירים, וביניהם רוב מכריהם ובני משפחתם של הזוג הטרי, נקראו לקרב. הרחובות הואפלו, המצרים ביססו את אחיזתם מדרום לתעלה, הסורים הגיעו לעמדות תצפית על הכנרת, ואווירת נכאים פשטה בעם.

את החתונה לא ניתן היה לדחות, וכשיצאה מדינה מסלון "אמבר", כבר הבינה שהחתונה שרצתה לא תתקיים. "כשנכנסתי לסלון עוד היה אור יום, וכשיצאתי משם תל אביב היתה חשוכה, ריקה לגמרי, בלי מכוניות, בלי אורות. זה היה נורא לראות את זה, ברגע ההוא הבנתי שהלכה לי החתונה.

"כשהגענו לאולם, היו שם בערך 100 איש במקום ה-300 שהזמנו, הרוב המוחלט נשים ומעט גברים, בעיקר המבוגרים יותר, שלא גויסו. כולם ניסו ליצור אווירה שמחה, אני זוכרת שהאוכל היה טעים, היו ריקודים, ובעל האולם כל הזמן בא לנחם אותי. אבל ידענו שזאת מלחמה, החלונות היו מכוסים בשמיכות בגלל ההאפלה, כל הקרובים היו מגויסים, ומדינת ישראל היתה אז בסכנה אמיתית".

את ליל הכלולות בילו מדינה וכתריאל יחד, אבל כבר למחרת בצהריים הידפקו על דלתם שליחים ובידם צו הגיוס. "אני התחלתי את פרק ב' בחיי, חיי הנישואים, כשגרתי אצל חמותי, ובעלי הטרי 70 יום מגויס", אומרת מדינה. "אחר כך היתה תקופה שהיו המון מילואים, וגם הוא עשה הרבה מילואים. שנה וחצי אחרי כן נולד דרור, הבן הבכור, ולאט לאט נכנסנו לשגרה של צעירים: עבודה, משכנתה, רדיפה אחרי ילדים קטנים, כל מה שזוג צעיר עובר".

היום, לאחר 33 שנות נישואים, כשחייהם מבוססים ושלושת בניהם כבר בוגרים, מדינה עדיין נרעדת כשהיא נזכרת במלחמה ההיא: "אף אחד לא תיאר לעצמו ולא ידע שהמלחמה ההיא תימשך כל כך הרבה ותגבה כל כך הרבה קורבנות. ככל שאני קוראת יותר עד היום, 33 שנה אחרי, כל יום כיפור, אני מזדעזעת מחדש באיזה גודל של סכנה מדינת ישראל היתה. התקופה של ישראל נחלקת לשניים, לפני מלחמת יום כיפור ואחרי מלחמת יום כיפור, גם בגלל כל האבידות הקשות וגם בגלל תנועות המחאה שקמו ובסופו של דבר החליפו את השלטון. ישראל חיה בשתי תקופות, אחת לפני ואחת אחרי, וגם אני כמותה".

• יש לכם סיפור היכרות ייחודי / מרגש / משעשע? כיתבו אלינו בצירוף תמונה ואולי נפרסם אותו כאן.