סובלים מפסוריאזיס? אתם בסיכון כפול להתקף-לב
הם חיים ממשחה למשחה, מסתירים את המראה הקשה במחלה חשוכת מרפא, ועכשיו נוחתת מכה נוספת על חולי הפסוריאזיס: מחקר שכלל מאות אלפי בריטים מגלה כי הפסוריאזיס מגביר את הסיכון ללקות בהתקף לב אצל חולים קשים
היא ממררת לחולים את החיים, גורמת לנידוי חברתי בשל מראה העור הקשקשי והגירודים הבלתי פוסקים. חולי הפסוריאזיס נאלצים לחיות ממשחה למשחה, כשאיכות חייהם נפגעת. רבים מהם לוקים בדיכאון ואף מנסים להתאבד. ואם זה לא מספיק, ניחתת מכה חדשה: מחקר רחב היקף שכלל מאות אלפי בריטים מגלה כי חולי פסוריאזיס קשים נמצאים בסיכון יותר מכפול ללקות בהתקף לב.
במחקר נבדקו למעלה מ-680 אלף מטופלים בריטיים. החוקרים מצאו כי פסוריאזיס קלה העלתה את הסיכון של בני 40 ומעלה ללקות בהתקף לב ב-20 אחוז, בהשוואה לאלה שאינם חולי פסוריאזיס. מנגד, בני 40 ומעלה שלקו במחלה בדרגה חמורה, היו בסיכון של יותר מפי 2 ללקות בהתקף לב, בהשוואה לנבדקים ללא מחלת העור.
במאמר שפורסם בכתב העת של האגודה האמריקנית לרפואה JAMA, ציינו החוקרים כי על פי הצפי, אחד מכל 623 בני 40 ומעלה, החולים בפסוריאזיס,
יסבלו מהתקף לב מדי שנה. באשר לאלה הסובלים מפסוריאזיס בדרגת חומרה נמוכה יותר, צופים החוקרים כי אחד מכל 3,646 חולים בני 40 ומעלה ילקה בהתקף לב מדי שנה.
מחלה ללא מרפא
עדיין לא ברור מדוע אנשים מסוימים לוקים בפסוריאזיס ואחרים לא. הסברה היא שמדובר במחלה תורשתית (גנטית), שבה קיים כשל כלשהו של מערכת החיסון. התוצאה: תאי העור באזורים מסוימים מתחלקים פי 27 מהר יותר מתאי עור רגילים, מה שמוביל למראה הקשקשי. מאחר שלא ברור מה הגורם למחלה, לא ידוע כיצד ניתן למנוע את התפרצותה.
פסוריאזיס מתבטאת בהופעת רבדים אדומים מכוסים בקשקשת לבנה באזורים שונים בגוף, ביניהם מרפקים, ברכיים, קרקפת, ערווה, פי הטבעת וגב. הנגעים לעיתים קרובות מגרדים, והחולים מקלפים את הקשקשת. התוצאה: דימום באזור הנגוע. המחלה פוגעת גם בציפורניים והופכת אותן לצהובות, דקות, מחוררות ונוטות להישבר בקלות. כ-30% מהחולים נוטים לפתח דלקת מפרקים. אחרים לוקים בזיהומים שונים.
כ-400 חולים בישראל נמצאים בשלב הקשה של המחלה, בו מופיעים הנגעים באזורים נרחבים בגוף, כולל כפות הידיים והרגליים. כ-54% מחולי הפסוריאזיס סובלים מדיכאון, מתוכם כ-17% אחוז שוקלים התאבדות כדרך הימלטות מסבלם. רבים מהחולים לא יוצרים קשר מיני עקב החשש מפני רתיעה שתעורר מחלתם אצל הבאים איתם במגע.
למחלה אין מרפא. שהות בים המלח, טיפולי אור ומשחות סטרואידליות מפחיתות את התסמינים לזמן קצר, אך אצל רבים המחלה פורצת מאוחר יותר, לעתים בחומרה רבה יותר. לאחרונה נכנסו לסל התרופות טיפולים
חדשים המשפיעים על פעילות מערכת החיסון, ומפחיתים את התסמינים, אולם גם הטיפולים הללו אינם מרפאים מהמחלה, ומגבירים סיכון אפשרי למחלות ממאירות.
"אני לא רוצה להכניס לפאניקה" אמר ד"ר ג'ואל גלפנד, מראשי החוקרים, "מי שיש לו נגעים פסוריאטיים על המרפקים והברכיים בלבד, לא צריך לדאוג. אבל בכל מקרה, מומלץ לעבור בדיקה רפואית, כדי לוודא שאינך בסיכון למחלות לב וכלי דם".
- שאלות? מדברים על זה בפורום פסוריאזיס של ynet