אני תופעה נדירה: לא מתעסקת עם נשואים
ולא רק מפני שאני בזוגיות טובה - מעולם לא היה לי חבר נשוי. אבל אני מוקפת בוגדים ובוגדות. והמפחיד הוא שהם כבר לא טורחים להתחזות, כבר לא טומנים את הטבעת בכיס או מעמידים פנים שחרא להם בבית. הם שם בחוץ, פוזלים אלי ליד האשה שלהם, מתקשרים אל חברותיי כשהחוקית בחדר השני
גיליתי שאני אאוט, כל כך אאוט. בעצם היחידה בחבורה שלא עשתה את זה עם נשואים, שלא התגנבה לבית של המאהב באישון לילה או פגשה את החוקית בסופרמרקט והיתה ככה קרובה להתוודות, אבל ברגע האחרון נזכרה שהיא עלולה להרוס משפחה שלמה ואת הרזומה שלה על הדרך ונצרה לשון.
היו פה ושם הידלקויות, זיקוקים, בערה, אבל ברגע שהבחור שלף את היד מהכיס והאצבע נצנצה לי מול הפרצוף, מאיימת עלי בנוכחותה, ידעתי לקחת את הפלטפורמות שלי ולהסתלק. עשיתי את זה פעם אחת בפאב, כשפלירטטנו וכמעט הוא ארז אותי הביתה ואז אמר, בהמשך ישיר לכתובת שלו ולסוג התחביבים ותוכניות הטלוויזיה החביבות עליו, "אה, אני גם נשוי, אבל זה לא ביג דיל, נכון?"
אולי נראיתי שרמוטית במיוחד אותו ערב, או שהבחור כבר התרגל לנשים שלא מזיזה להן ההתחייבות הזאת, שממילא כולם בוגדים היום ונשואים זה רק בשביל הילדים. כשהוא קלט שאני מוטרדת מהעניין (למעשה התפתלתי באי נוחות והתפללתי שזה לא בעלה של מישהי שאני מכירה), התחיל לספר לי סאגה משפחתית ארוכה, על איך שהם התחתנו בגיל צעיר והם כבר לא מסתדרים, אין סקס ועצוב לו והוא צריך רק חיבוק דובי גדול שיתקן לו את מצב הרוח. האמת, רציתי לדרוס אותו, ושבבית החולים יתקנו לו את הצורה, אבל במקום זה הלכתי משם בטרם יאשימו אותי בבגידה, ואיזו אשה תחכה לי בחדר המדרגות עם ילד בוכה ותגיד "תראי מה עשית לקטנצ'יק", וטוקבקיסטים מרושעים יכתבו שאני זונה מלוכלכת ועל המצפון שלי אם אשתו תמות משבץ.
אבל בעיר הגדולה, שורצת הפיתויים, המזימות והתככים, גם לבחורה ההגונה מכולן (ואני אינני כזאת) כנראה אין מנוס מזרועותיהם הארוכות של הגברים הנשואים.
את יודעת איזה אקשן זה לסמס בכתב סתרים?
תגידי, למה דווקא נשואים? שאלתי חברה טובה, שבעודנו מהדסות ברחוב הצביעה על שלוש נשים יושבות בספסל ואמרה: "עשיתי את בעלה של השחרחורת ובעלה של הבלונדינית התחיל אתי, אבל היה לו אף גונזו מגעיל". אחר כך הביטה בי בגיחוך, כי זאת הרפתקה. "את יודעת איזה אקשן זה לקבוע איתם? לסמס בכתב סתרים? שיש מקום מפגש סודי בדרום העיר? שאנחנו עושים סקס באוטו מתחת לבית שלו בלי להיתפס?", הוסיפה החברה שוחרת האתגרים.
חברה אחרת, שמחזיקה סטוק של נשואים שאם רע להם בבית או אשתם בהריון מתקשרים אליה, הסבירה: "לא רוצה אותם מתקרצצים, הכי כיף זה בחורים שאת יודעת שלא תצטרכי להשקיע בהם או לנהל איתם מערכת יחסים, למי יש כוח, יש לי על הראש עשרה סמינרים ופרויקט ענק".
אז אלה הבנות שהולכות בכיף עם נשואים, שאפילו משדרות לנשוי המצוי "כאן בוגדים בכיף", שלא יכריחו אותו בחיים לעזוב את הבית, או לפחות עדיין לא הסתבכו רגשית בסיטואציה כזאת, ומאפשרות לו לתמרן בין כמה מאהבות ואשה אחת, שאין לי מושג או שיש לה מושג, אבל היא שותקת מאותה סיבה שהחברות שלי שותקות - היא לא רוצה להרוס לעצמה את החיים.
פעם ישבנו בפארק, ופתאום הופיע בינגו, כלב מתוק שליקק לנו את הידיים, ובעקבותיו הגיע גבר מסוקס. זה היה ברור שבחורה שאוהבת כלבים תיפול בקסמיו של כלב חמוד, ועוד יותר - בקסמיו של בעלי הכלב החמוד לא פחות. עכשיו אנחנו יושבות בגינה, לכולם יש כלבים, אבל כבר ניסינו את הכלבים ואת בעליהם שהיו עוד יותר כלבים מהכלבים עצמם. לפתע זוחל לכיוון שלנו תינוק מנוזל, והאינסטינקט האמהי צועק תרימי אותו! תרימי אותו! אנחנו מרימות, ומגיע אבא מבוהל ומבקש שנחזיר אותו. מתפתחת שיחה מעניינת על מחירי טיטולים ושיטות חינוך והמבצעים המדהימים שיש ב"פוקס בייבי".
הגבר קצת דומה לתינוק, לא מנוזל, אבל בייבי פייס, וישר אנחנו חושקות בו. רק מה, הוא נשוי. אז החברה שלי פוגשת אותו בגינה ומשחקת עם התינוק, ואחר כך היא משחקת עם האבא. וכשאשתו מגיעה באחת השבתות, האבא והתינוק פתאום כאילו לא מכירים את החברה שלי. התינוק המגודל מתקשר בערב לחברה שלי, מבטיח שהוא אוהב אותה ושבעתיד גם להם יהיו תינוקות משל עצמם. היא מאמינה ונקשרת, ובסוף היא כבר לא באה לגינה, כי למרות שהנשוי + 1 כבר עזב יש שם עוד חברים שלו, שמגיעים מוקדם מהמשרד ומשתמשים בצאצאים להשיג בחורות. כי תינוקות עושים באהבה, אבל גם משתמשים בהם להשיג רווקות בודדות בגינה.
הם כבר לא מתחזים יותר, כבר לא טומנים את הטבעת בכיס או מעמידים פנים שהם אוטוטו גרושים או שחרא להם בנישואים. הם שם בחוץ, פוזלים אלי ליד האשה שלהם, מתקשרים אל חברותיי כשהחוקית בחדר השני. אחד אפילו אמר לי אחרי שבן זוגי עזב את החדר לשירותים, "יופי, יש לך חבר. לי יש אשה, אז אני לא ארגיש רע כל כך", כאילו כל העניין של בני זוג הוא בעצם העמדת פנים, ומתחתנים רק לגיבוי או לארוחות שישי וילדים. כאילו הדבר האמיתי מתרחש בעצם בסמטה חשוכה או במסיבות אליהן האשה לא יצאה כי היו לה שלושה ילדים חולים לשמור עליהם. כאילו אנשים מתחתנים כדי להמשיך לריגוש הבא, מסטוצים ללילה אחד לרומנים מחוץ לנישואים. הם בטוחים שכבר אין גברים, אז אנחנו כל כך רוצות אותם. או שהנישואים שלהם מוסיפים לריגוש - והעובדה שמישהי רצתה אותם מספיק כדי להתחתן איתם בהכרח תגביר בנו את המוטיבציה. ומה שעצוב בכל הסיפור, שלפעמים זה אפילו נכון.
אם אין כלב, שיהיה תינוק
צילום: סי די בנק
מומלצים
