שלושה ימים על השטיחים בנמל התעופה

ללא מוצא, תקועים בנמל התעופה: ד"ר חני ורבין-לבקוביץ', רופאה בבית החולים תל השומר, בעלה הרופא ושני ילדיהם בני 8 ו-11, לא ציפו שהטיול שלהם בארה"ב ייגמר בעוגמת נפש כזו, ושבסיומו ימצאו עצמם מעבירים שלושה ימים בנמל תעופה בניוארק, במה שחני מגדירה "סאגה הזויה, טראומטית ובלתי ניתנת לתיאור".

חני ובני משפחתה יצאו ביום חמישי, ה-16 בנובמבר מלאס וגאס בטיסה של חברת התעופה קונטיננטל לעבר ניוארק. מכיוון שהטיסה איחרה, הם החמיצו את הטיסה מניוארק לישראל. להפתעתם הרבה גילו כי לא רק שהטיסה הבאה תהיה ביום ראשון, ה-19 בנובמבר (כלומר 3 ימים מאוחר יותר), אלא גם שהמזוודות שלהם נעלמו. חני מספרת: "אף אחד בשדה לא ידע להגיד מה יהיה הלאה. הלכנו לשירות של המחלקה האחראית על המזוודות, לראות אם הם יכולים לעזור לנו. בנוסף - לא היה לנו מקום לשהות בו".

בסופו של דבר, אחרי שעתיים של ויכוחים, ארגנה להם חברת התעופה מלון. אולם, בארבע לפנות בוקר, אחרי שהמתינו שעתיים נוספות להסעה שתיקח אותם לבית המלון המובטח, התברר להם בשיחה יזומה שעשו למלון כי אין כלל חדרים פנויים...

ישנים בשדה. צילום: חני ורבין-לבקוביץ'

בצר להם חזרו בני משפחת ורבין-לבקוביץ' לדוכן קונטיננטל בשדה התעופה בניוארק, אולם זה היה סגור. בני המשפחה לא מצאו פתרון למצוקתם, ונאלצו להמתין עוד מספר שעות בשדה עד שהנציגים יגיעו לדוכן. כשנפתח הדוכן מחדש, סידרו להם הנציגים שהייה במלון אחר, ואמרו להם שלאחר שיתקלחו ויתארגנו, כדאי שישובו חזרה לשדה התעופה, כי יתכן שיצליחו להעלות אותם על הטיסה הבאה.

בתשע בבוקר, אור ליום שישי, שבו בני המשפחה לשדה התעופה בציפייה דרוכה לראות אם יימצא להם מקום בטיסה הקרובה לישראל. "העבירו אותנו מדלפק לדלפק", אומרת חני, "ולבסוף אמרו לנו שאם נגיע ב-15:50 יהיה לנו סיכוי טוב לעלות לטיסה". כמובן שהאופטימיות היתה מוקדמת. חני ובני המשפחה נשארו על הקרקע, אבל ההבטחות של חברת התעופה נמשכו. הפעם אמרו להם שיש סיכוי שיעלו על הטיסה שתהיה בשעה 22:50. במקביל, ניסו בני המשפחה לראות מה קורה עם המזוודות שלהם, אולם הפקידים בשדה לא הסכימו לסייע להם באיתור מיקום המזוודות. "אנחנו עובדים לפי החוקים, וזה לא התפקיד שלנו", הסבירו לבני המשפחה המתוסכלים.

באופן מפליא, גם הטיסה לישראל שיועדה לצאת בשעה 22:50 בוטלה. הפעם, טוענת חני, הדבר נבע מתקלה במטוס לפאריז: "הם אמרו שלצערם הרב הם חייבים להקצות את המטוס לטיסה לפאריז, ולכן הוציאו את כל הישראלים מהמטוס ונתנו את המטוס לצרפתים".

בחברת קונטיננטל המשיכו להבטיח. "ב-1 בלילה הבנו שעובדים עלינו ושהטיסה לא תצא עד הבוקר. כל הישראלים התעצבנו ואמרו להם שאו שייתנו מטוס או שיתנו מלון. הם אמרו כי לקראת הבוקר הם יארגנו טיסה". בקונטיננטל הבטיחו כי הם ינסו לארגן מלונות לכולם. ילדיה של חני נרדמו, כבר לילה שני, על השטיחים בשדה התעופה. הישראלים שכן הלכו למלונות גילו כי לא לכולם מחכה חדר פנוי, וחלקם נאלצו לחזור כל הדרך לשדה.

ואיך נגמרה הסאגה? ב-9 בבוקר ביום שבת עלו כולם סוף סוף למטוס, אבל כעבור שעה של המתנה בתוכו, נאמר לנוסעים כי יש תקלה טכנית. "אמרנו שאנחנו כבר 3 ימים בשדה התעופה, אבל אמרו לנו שאין מה לעשות וכל הטיסות סולד אאוט", מספרת חני. "הם לא הציעו לנו כל אופציות לפתרון. רק אחרי צעקות הם הצליחו לתקן את התקלה והמטוס יצא בסביבות 1 בצהרים. ביום ראשון בבוקר, ה-19 בנובמבר, נחתנו בישראל".

חני אומרת שכל שנשאר לה הוא לתהות על תחושת "האטימות והזלזול שלהם, וחוסר הוודאות שבו הם משאירים אותך, בייחוד שהכל קרה בגלל שהטיסה שלהם איחרה. והיחס היה פשוט משפיל ומבזה".

תגובה

בחברת קונטיננטל איירליינס מודים בפרטי המקרה ומבטיחים לפצות: "עקב תנאי מזג אוויר גרועים ובהוראת מגדל הפיקוח בלאס וגאס, הטיסה המקורית המריאה בשעה 15:39 ונחתה בניוארק בשעה 23:51, ולכן משפחת לבקוביץ' פיספסה את טיסת ההמשך לתל אביב שנקבעה לשעה 22:50. משפחת לבקוביץ' קיבלה שובר לבית מלון ובאותו מעמד בוצעה עבורם הזמנה לטיסתנו ליום המחרת. כאן המקום לציין שהנוסעים טופלו ע"י נציגינו והועברו לטיסה הראשונה לת"א בה היה מקום, ולא הושארו בניוארק 3 ימים כנטען.

"מפאת איחורים וביטולים של טיסות רבות באותו יום, המלון היה מלא ולכן הם חזרו לשדה התעופה וקיבלו שובר למלון אחר. למשפחה ניתנו גם שוברים לארוחות. לצערנו הרב, טרם המראת טיסתנו ביום 17.11.06, נתגלתה במטוס תקלה טכנית. הטיסה נדחתה ונחתה בת"א רק בבוקר ב-19.11.06. מדובר בשרשרת עובדות וצירוף של תנאים מצערים. משפחת לבקוביץ' תקבל שוברי נסיעה על סך 250 דולרים כל אחד, בהם יוכלו להשתמש כנגד רכישת כרטיסי טיסה עתידיים בקונטיננטל איירליינס".

חני אומרת כי אין בכוונתה ובכוונת בני משפחתה לממש את שוברי הנסיעה המוצעים להם. "אנו מסרבים לטוס איתם שוב. אני לא אסכן שוב פעם את משפחתי ואותי בחוויה טראומטית כל כך".