חיי הזוהר

מוסיפה זוהר לצילומי השער של "פנאי פלוס" (אורלי דיין)

רק לפני שבועיים יעל בר־זוהר התארחה אצל יאיר לפיד ושבועיים לפני כן סיפרה בראיון ענק ממדים ב"7 ימים" על תובנותיה מהנסיעה לאפריקה יחד עם קרין מגריזו במסגרת התוכנית "פעם בחיים". על מה נותר לדבר איתה שטרם דוסקס? מה אנחנו לא יודעים על הנערה בת ה־15 שצמחה מול עינינו והפכה לאשה בת 27?

מצד שני, בר־זוהר היא אניגמה. היא תמיד יפה (עם או בלי איפור), היא תמיד מנומסת (גם כשהיא דוחה שאלות עיתונאיות חטטניות) ונדמה שהיא תמיד היתה פה. למרות שבר־זוהר היא סמל ישראלי לא פחות מחומוס, סברס וצה"ל, יש בה משהו לא מפוענח ולא מפוצח.

התראיינת מאות פעמים ב־12 שנות קריירה ונשאלה כל שאלה אפשרית. יש משהו שאנחנו לא יודעים עלייך?

"שאני כמעט כל יום קונה כרטיס לוטו".

וכבר זכית במשהו?

(מחייכת) "זה עוד יגיע".

מה לא היית מעזה לשאול את יעל בר־זוהר?

"אני לא חושבת שיש בעולם הזה שאלה שלא שאלו אותי. כשפורסם שגיא ואני מתחתנים התחילו שמועות שאני בהריון, ואנשים ניגשו אליי ברחוב ונגעו לי בבטן".

וזה הרגיז אותך?

"זה הצחיק אותי. היום אני כבר מבינה שההתנהגות הזאת של אנשים באה ממקום של סקרנות ואהבה. אנשים התאהבו ברעיון שאני בהריון".

היו שנים שהיית פחות סבלנית לזה?

"כשהתפרסמתי הייתי ילדה בת 14.5, ועוצמת הפרסום היתה עצומה. הייתי צריכה ללמוד להתמודד עם זה תוך כדי גיל ההתבגרות האישי שלי. אני מבינה שלפעמים זאת תגובה לא נשלטת של אנשים שרואים מישהו מפורסם. גם לי זה קורה. אני למשל מטורפת על אהר'לה ברנע. הוא מרגיע אותי. אבל אני מכירה אותו כמו כולם מהחדשות, וכשאני רואה אותו ברחוב אני אוטומטית מחייכת חיוך ענקי ואומרת לו 'היי'. כבר שנים שאני עובדת על השקט הנפשי שלי. השתכללתי עם עצמי ואני מרגישה שהיום יש לי יכולת הכלה גדולה יותר".

בקיצור, התבגרת.

"מגיל צעיר אני עובדת עם אנשים מבוגרים ממני, למרות שלשמחתי אני במקצוע של פיטר פנים. אני עובדת במקצוע של אנשים שאוהבים להתחפש לדמויות ולהתרגש בכל פעם מחדש. אני אוהבת את העבודה שלי ואני מאוד רצינית ופרפקציוניסטית. אין אצלי בעבודה קלילות. אצלי זה תמיד תהומות רגשיים. תבין, באמת חשוב לי ש'היפה והחיה' יצליח בחנוכה. זאת הסיבה שאני פה. אני באמת שמחה לדבר על זה. אני טוטאלית לגבי העבודה שלי. אלה דברים שהם בנפשי".

"אולי תשתחרר מהיעל בר־זוהר ותעבור לדבר על יעל? יעלי?" (צילום: יניב אדרי)

אז מה מניע אותך לעשות עוד קמפיין ועוד הצגה ועוד מופע לחנוכה?

"זה מאוד פשוט...".

כסף! המון כסף!!!

"ממש לא. אני באמת אוהבת את העבודה שלי. השתתפתי לפני שנים בטקס פרסי התיאטרון, והגשתי פרס ליורם גלובוס על מפעל חיים. הייתי צריכה לומר כמה מילים כתובות ומאוד התרגשתי. היו לי דפיקות לב ומתח שרק שחקנים מכירים, ואני זוכרת שאבי קושניר אמר לי 'זה סימן טוב. כי ביום שתפסיקי להתרגש, את כבר לא צריכה להיות פה'. גם אחרי 400 הצגות ב'מרי לו' הייתי מתרגשת כל ערב מחדש. זה המנוע שלי".

ויש בך חרדה שאם לא תעשי עוד חנוכה ועוד קמפיין המעמד שלך ייפגע?

"אני עוד לא בת 27, וזה גיל שבדרך כלל אנשים רק מסיימים בית ספר למשחק ואמורים להתחיל את הקריירה. אני דווקא רוצה לשמור לעצמי עוד שיאים בקריירה ועוד חלומות ופסגות לכבוש. אני באמת מרגישה בתחילת הדרך".

השנה למשל הודחת מרשימת "50 היפים והנכונים" של "פנאי פלוס". זה הטריד אותך?

"הייתי בראש הרשימות האלה כמעט עשר שנים. אבל לכל דבר יש את הזמן שלו. חשבתי שאהיה הרבה יותר עצובה כשזה יקרה, אבל מה לעשות, אני מרגישה סבבה. מאז החתונה עזבתי את שוק הפנויים פנויות, ואשמח למצוא את עצמי ברשימות כמו '60 האמנים העסוקים ביותר', או ברשימת המועמדים לתפקידים בסרט של איתן פוקס או שמי זרחין".

בכנות?

"אני כל כך רוצה לקבל תפקידים בתיאטרון ובקולנוע שלא קשורים לחיצוניות, ובאים ממקום של עומק. אני רוצה להוציא את יעל השחקנית ולא רק את יעל היפה. זה באמת מה שחשוב לי. זו גם הסיבה שאני יוזמת מפגשים עם מפיקים ותסריטאים, ואני חותרת למקומות שאני רוצה להיות בהם. אבל שלא תהיה אי הבנה, אני לא שייכת לדור שחושב ש'העבודה היא חיינו'. יש לי גם חיים אישיים וזוגיות, שאני משקיעה בהם לא פחות".

קרה פעם שאמרת לעצמך "אוקיי, השנה אני לוקחת חופש"?

"הרבה פעמים רציתי ולא יצא".

מה זה לא יצא? מתקשרים לסוכן ואומרים לו "שמע, השנה לא גוזרים קופון עליי. אני יוצאת לשנת חופשה"

.

"למשל 'מרי לו' חייב אותי להופיע ערב ערב ולא לקחת חופשה גם כשרציתי. אני רוצה לעשות טיול ארוך, ואני מאמינה שאעשה את זה בסוף. מההיבט הזה, 'פעם בחיים' היתה מתנה עבורי. הייתי עם דמעות בעיניים כשקלטתי שסופסוף יש לי חופש וניתוק אמיתי מהכל. כתבתי לעצמי יומן מסע והתחלתי פשוט לבכות מהחופש שלא הצלחתי לפרגן לעצמי עד עכשיו. אני בטוחה שזה גם יגיע".

ההתנגדות של בר־זוהר (האדם, לא המותג והמפעל הציוני) לקבל את העובדה שעבור רובנו היא "יעל בר־זוהר" מחדדת היטב את תפיסתה את עצמה. עבורנו היא בר־זוהר, אבל מבחינתה היא יעל. יעלי. עבורנו היא בייב, מגה־סלב, טאלנטית־על, אבל מבחינתה היא חיה את החיים שלה ככה כבר שנים רבות והם פשוטים ורגילים עבורה. היא מתייצבת לראיון לבושה טרנינג, נושאת תיק גב ונטולת איפור, ומבחינתה היא קודם כל בת, נכדה, אשת איש ואחר כך גם כל הטייטלים שהתקשורת מעניקה לה. מכיוון שעבורה חייה הם דבר רגיל לכל דבר, היא מתקשה לעיתים לקבל את התפיסות והסטריאוטיפים שקיימות על חייה, חשבון הבנק שלה ואישיותה. בר־זוהר שייכת לדור הכוכבים שצמח כאן בשנות ה־90, ולא ממש ממהרים למכור את משפחתם, סיפורם האישי והכליות שלהם למען שער. חוץ מזה, וסביר להניח שהיא יודעת את זה, תמונת שער היא תקבל בכל עיתון בישראל, גם אם יהיה מדובר בראיון בפנטומימה. אחרי הכל, יעלי, למרות שהיא לא תמיד מסכימה עם זה, היא יעל בר־זוהר.

יעל בר זוהר (צילום: יניב אדרי)

ועכשיו כדי שלא תשתעממי, בואי נעבור לדבר על "היפה והחיה".

"אני נראית לך רדומה?".

משועממת קלות.

"אני באמת אשמח לדבר איתך על המחזמר. 'היפה והחיה'. מבחינתי זו הגשמת חלום מכמה סיבות. זה המחזמר הראשון שראיתי כילדה ואפילו לא חלמתי כל כך רחוק שיום אחד אשתתף בו. מה שמייחד את ההפקה הזאת שמדובר במחזמר שמבוסס על הסרט של דיסני. המפיקים רכשו את הזכויות והוא אחד לאחד כמו בברודוויי ובלונדון. מדובר בהפקה עם קאסט עצום, עם חני נחמיאס שגדלתי עליה כגברת פלפלת, רועי בר נתן שעבדתי איתו בפסטיגל, ניקי גולדשטיין שהיה איתי בשכנים של צ'יץ', אברהמל'ה מור שהוא שחקן אדיר ויגאל שדה המדהים בתור החיה. מדובר בצוות שחקנים מקסים, תזמורת סימפונט רעננה על הבמה ועשרות רקדנים ושחקנים. זה באמת משהו בסטנדרט אחר".

הפרטנר המרכזי שלך בהצגה הוא יגאל שדה, ששיחק את הסוכן של מרי לו במחזמר האחרון שעשית. זה מקרי שהוא לצידך, או שאמרת למפיקים "אני רוצה צ'ק שמן ואת יגאל שדה לידי"? אני שואל אותך את השאלה הזו, כי התחושה היא שיש לך כוח אדיר בתעשייה.

"על איזה כוח אתה מדבר? מה אני נראית לך, טייקון הוליוודי? נדמה לי שלארז טל או ליאיר לפיד יש יותר כוח והשפעה. כל אמן שהגיע לדרגה מסוימת מנסה להקפיד על הדברים שנראים לו חשובים, אבל החיים הם לא פנטזיה".

ועדיין את בטופ של כוכבי ישראל. אי אפשר להתעלם מזה שאת לא מוטרדת מהמינוס להבדיל מרוב האנשים במדינה.

"יובלי, אנחנו לא חיים בהוליווד, ואני ממש לא במצב של לשבת רגל על רגל ולא לעבוד יותר".

אבל היה כתוב פעם בעיתון שהרווחת חמישה מיליון שקל במהלך הקריירה שלך.

"הלוואי, הלוואי, הלוואי. אם תכתוב את זה, זה כמו שתכתוב שזכיתי בלוטו. בארץ אי אפשר להתעשר מהמקצוע הזה. לא קניתי דירה, אני לא יכולה לקנות וילה, וכמו שאתה רואה, אנחנו גרים בדירה שכורה כמו כל זוג צעיר בישראל. אנחנו לא בהוליווד".

איך נראה היום שלך כשאת בהפוגה בין פרויקטים?

יעל בר זוהר גיא זוארץ (צילום: שרון בק)

"בתקופה כזאת אני מאוד אוהבת לשחרר אחיזות. אני יותר מבלה עם המשפחה, מבקרת את סבא וסבתא האהובים שלי, ומבלה עם חברים. בתקופות של מנוחה אני משתדלת ליהנות מהיומיום".

כלומר, רביצה מול הטלוויזיה?

"אני לא טיפוס שיושב שעות מול הטלוויזיה. אני מעדיפה ללכת לסרטים והצגות".

ומה עם חוג קרמיקה? ציור? בישול?

"לבשל זה תחביב נהדר, אבל אני יותר מצטיינת בלאכול. לשמחתי, בן זוגי הוא בשלן מצוין והוא זה שמכין לנו ארוחות ערב רומנטיות. אני תמיד מתנחמת בזה שאמא שלי אמרה לי שגם היא לא ידעה לבשל עד שהפכה לאמא. אני מפרגנת לעצמי שאני אלמד להכין שניצל ופירה כשאצטרך להאכיל פיות קטנים".

מה המומחיות שלך במטבח?

"חביתת ירק".

את עלובה.

"יובל, זאת לא סתם חביתה. זאת חביתת ירק עם שמיר, עשבי תיבול ובצל".

עזבי, עליבות.

"טוב אתה צודק. אני באמת עלובה בעניין הזה".

סל תרבות

ספר: "תרה" מאת צרויה שלו

"סיפור מרתק על תא משפחתי שמתפרק, ועל המסע הנפשי שעוברת הגיבורה".

טלוויזיה: הישראלים"

"סדרה חדשה עם שלישיית מה קשור שתעלה בקרוב בערוץ 2. זכיתי להצצה מוקדמת בחלק מהקטעים, ונקרעתי מצחוק".

דיסק: "להרגיש"

של ארקדי דוכין "דיסק שנוגע לי בנשמה בכל פעם מחדש. האנושיות שלו, החום וכמובן השירה שלו, תמיד מרחיבים לי את הלב".

סרט: "כשתראי נמר בשלג"

"סרט של רוברטו בניני שמספר על אהבה כפייתית. בניני מתנהל לאורך הסרט בין קומדיה לפארסה והוא פשוט פנומן. התמוגגתי".

הראיון המלא עם יעל בר־זוהר בגיליון "פנאי פלוס" החדש