הנזקים שבלימוד קריאה וחשבון: האינטרנט כחיסון

סימפטום אחר למחלה של מערכת החינוך הוא אי ההבנה מהסוג של פרופסור גבי סלומון חתן פרס ישראל לחינוך ששימש כיועצה של שרת החינוך יולי תמיר. הוא מגנה את הנוהג של "ילדי האינטרנט", הסובלים מ"דפקט הפרפר". לפי סלומון כשם שהפרפר מרפרף בשטחיות מעל הרבה פרחים ולוקח מעט, ובלי להעמיק, מכל פרח, כך ילדי האינטרנט "הם שטחיים, מעתיקים ומדביקים, בלי להעמיק בחומר".

ברצוני להוכיח ממחקרים רבים מהנוירולוגיה ומההיסטוריה של החינוך, כי התנהגות זו של "ילדי האינטרנט" מעניקה להם חיסון מפני הנזקים שבלימוד החשבון והקריאה ומפני סוגי הבדיקה הפרימיטיביים הקרויים מבחני בגרות ופסיכומטרי.

ניתן למנות 4 נזקים הנגרמים על ידי תוכנית הלימודים של היום:

הנזק הנוירו-תרבותי: החיים במדבר שטוחלנד.

לימוד הקריאה הליניארי והפסיבי כמו לימודי החשבון הכופים משטר חשיבה צייתני, מתכנתים לנו את המוח בצורה כזו ש:

1. כל חוויה רב-מימדית הופכת לשטוחה.
   
2. כל חוויה קשתית רב-צבעונית פוסטמודרניסטית הופכת לחוויה דיכוטומית שחור-לבן מודרניסטית. יש רק היסטוריה אחת, יש רק משורר לאומי אחד, יש רק פיסיקה אחת וגיאומטריה אחת. המדע הוא האמת, הוא העובדה ואין דיון.
   
3. כל שוני ומגוון הופכים לדירוג לציון ולעניין של "רמה". ה"אחר" הוא תמיד פגום. מי שלא מבין שוני, לא מבין שינוי, לא מבין מה זה שניים (2.0).
   
4. כל התפצלות פרקטלית אסוציאטיבית, הופכת לקווית. העבודה נעשית על קו ייצור מהסוג של "צ'רלי צ'פלין בסרט "זמנים מודרניים". בית הספר ממשיך להיות בנוי כמו פס ייצור: שינון, העברת התלמיד (המוצר) ממורה למורה (מעובד לעובד) בקו הייצור, בקרת איכות כשהמיעוט לאוניברסיטה והרוב החוצה.

גרדנר שפיתח את המושג "אינטליגנציות מרובות" ששימש בסיס לגילוי האינטליגנציה הרגשית, סוקר את ממצאי המחקר הנוירולוגי של Changeux בדבר השפעת הלימוד הליניארי של קריאת כתב על רשתות הנוירונים במוח. באופן דומה חקר Ong את השפעת טכנולוגיית כתב היד היווני על אופני לימוד הגיאומטריה של אוקלידס ואת השפעת טכנולוגיית הדפוס על אופני הקוגניציה של המתמטיקה המודרנית של דיקארט וניוטון.

המוח הוא כמו מצלמה עם דגמים שונים, ולא מוח אוניברסלי כמו שהמודרניסטים הניחו. אם למצלמת שחור לבן הייתה תודעה היא הייתה טוענת שהעולם שחור לבן ולא מסוגלת להבין שהעולם הוא גם צבעוני. אם זו הייתה מצלמת סטילס צבעונית, לעומת זאת, היא הייתה טוענת שהעולם צבעוני ולא מסוגלת להבין שהעולם הוא דינאמי כפי שמצלמת ווידאו מראה.

כך יש הבדלים עצומים בין המוח של האנאלפבית, לבין המוח של היודע לקרוא, לבין המוח של הגולש באינטרנט. לכן דארווין, ופרויד, ופיאז'ה, "הבאבאים והאדמורי"ם" של המחנכים והפסיכולוגים, טעו בהניחם שישנם שלבים אוניברסאליים ליניאריים של האדם והמוח. הכול תלוי בטכנולוגיות המידע שבהם המוח משתמש. המוח הוא כמו מצלמה, רק שבמקום תמונות של העולם, הוא מייצר מודלים של העולם.

המודל שמייצר המוח של האנלפבית הוא מיסטי. היחיד הוא חלק מהחברה וגם חלק מהעולם הפיסי, העולם שלו מרובה ישויות ואלילים. המודל שמייצר המוח של האדם בתרבות כתב היד הוא או מונותאיסטי מהסוג היהודי-נוצרי-מוסלמי או פילוסופי מהסוג היווני.

המודל שמייצר המוח של האדם בתרבות כתב הסימנים הסיני הוא קונפוציאני או בודהיסטי שיש בו מקום לכוחות אך לא לאל ולא לאלילים. המודל שמייצר המוח של האדם בתרבות הדפוס הוא מדעי, ליניארי, הומוגני ואינדיבידואליסטי. המודל שמייצר המוח של האדם בתרבות האינטרנט הוא אסוציאטיבי ומחזיר אותנו לחיבוריות של המוח של האנאלפבית.

לכן, כפי שהמגזין פורבס כותב בגיליונו האחרון "כיצד האינטרנט הצילה את האוריינות", באינטרנט הספרים הנוצרים הם תמיד שיתופיים מהסוג של ויקיפדיה. השאלה היא האם לספרים שיתופיים עדיין אפשר לקרוא ספר!

הנזק הקוגניטיבי: הילדים אינם דיסק קשיח.

מבחינה קוגניטיבית ההעתקה של הילדים מפנה להם משאבי "דיסק נפשי" לטובת ה"CPU הנפשי". בהעתקה, הילדים אומרים לנו כאילו "ממילא אתם אומרים לנו לשנן ולא לחשוב על דברים שהם חסרי ערך מבחינתנו, אז אנו נעבוד עליכם, נעתיק את מה שחסר ערך ונשקיע במה שהוא באמת בעל ערך או עניין עבורנו. כמו משחקים, יצירה, וחברים".

גיבסון כותב לפני 20 שנה ברומן המהפכני שלו "נוירומנסר" שמתרחש אי שם באמצע המאה ה-21: "הסתכלתי מבעד לחלון המלון, מספר אנשים החזיקו גיליונות נייר מודפסים. הדבר העיד על כך שבאזור מפגר זה של העולם עוד מתייחסים ברצינות למילים כתובות. סבי סיפר לי שפעם היו אנשים קדמונים שהשתמשו בקוד מוזר הקרוי "אלף בית" שהיה מודפס על עלים מלאכותיים מצהיבים הקרויים "דפי נייר" שנכרכו יחדיו למכשיר העתיק הקרוי ספר.

מכשירים כאלה היו מונחים במחסנים עם המוני מדפים, ממוינים בגנזכים הקרויים ספריות, לפי קוד עתיק הקרוי דיואי. אתה קורא את מחשבותי?' שאלתי את שכני ללובי במלון. הוא ענה ואמר 'אתה תקוע בפרדיגמת הקריאה. אתה מיושן כי אתה אוריין". עניתי לו שאם אני תקוע במודל הדפוס, הרי שהוא שבוי בתוככי מקדשי אבן וקתדראלות".

הנזק הרגשי: אי הרלבנטיות של תוכנית הלימודים

המוטיבציה בלימודי החשבון המתישים וחסרי המשמעות ובלימודי הלשון היבשים לילדים משניאה עליהם את הלימודים. סטודנטית שלי לתואר שני סיפרה לי שבחופש סוכות האחרון הילד שלה בא הביתה וסיפר לה בעצב שהמורה נתנה להם יותר מ-50 תרגילים בחשבון. האימא בדקה וראתה שילדה ידע את 5 התרגילים הקשים. היא פתרה לו את כל שאר התרגילים כדי לאפשר לו חופשה נעימה. אז לשם מה נתנו את שאר 45 התרגילים?

הסטודנט בישראל, כפי שראיתי בשלוש האוניברסיטאות שבהם עבדתי ב-20 השנים האחרונות, מופצץ מידי סמסטר בשטף מבולבל וחסר ערך מבחינתו, חוץ מערך הציון כמובן. לכן הוא נוקט מדיניות של התכנסות בשריון במשך כל הסמסטר, כדי לשרוד את השטף חסר המשמעות, תוך כדי מחויבויות אחרות של פרנסה וחיי חברה, כדי להגיע לקו הגמר של טקסים עתיקים של מבחנים עם כל מיני דודות ודודים שמשגיחים שחס וחלילה הסטודנט לא יקיא כלום חוץ ממה שהוא בלע בלחץ בזמן ההרצאות.

הנזק הכלכלי: "חוק פרטו החינוכי", 80%-20%.

אנו לא נשתמש לעולם ב- 80% ממה שלומדים בבית הספר ובאוניברסיטה. משום שהשינויים בחיים הם כה מהירים, עד שקצב הזחל והגולם של מערכת החינוך, לעולם לא ידביק את קצב הפרפר של החיים בעידן הווב 2.0. מה שמלמדים בבית הספר ובאוניברסיטה נועד בעיקר כדי לתת משכורות לעובדי חינוך.

היטיב לתאר זאת מקלוהן בספרו "להבין את המדיה": "החלוקה של תוכנית הלימודים לנושאים היא כבר מיושנת כמו שהייתה החלוקה בימי הביניים. כל נושא שלומדים בהעמקה מתקשר מיד עם נושאים אחרים (כמו בהיפרטקסט של האינטרנט א.ע.). תוכניות הלימודים בבתי הספר, הממשיכות בדפוסים הקיימים של פיצול וחוסר קשר, מבטיחות שהאזרחים לעתיד לא יהיו מסוגלים להבין את העולם שבו הם חיים". עמוד 415.

מה שעולה הוא שגם מבחינה רגשית וגם מבחינה כלכלית, אנו לא מכינים את ילדינו לעולם המחר. בכלכלת האינטרנט ובארגוני האינטרנט, זמן העבודה הוא גמיש, המבנה הארגוני לא קבוע ופרויקטנטי ונדרשת מידה גבוהה של יזמות ויצירתיות. כל זה עומד בניגוד לעולם שבו הילד מוצא את עצמו במעבדת המחשבים, בכיתה, ובבית הספר. שם נדרשים ממנו ציות, נוקשות וחיקוי. ראה עמוד 51. מערכת החינוך היא כמו התותחן שיורה על המטוס איפה שהוא כרגע, אבל עד שהפגז יגיע למטוס הוא יחטיא אותו כי המטוס כבר התקדם הלאה.

גוגל והדור השלישי של "מחשבים וחינוך"

אפל הייתה הראשונה שניסתה לחדור לשוק החינוך כאסטרטגיית שיווק ארוכת טווח. אולם העולם הדיגיטאלי, שלא כמו עולם הספרים, נוטה חזק לכיוון החינם או המחיר המוזל. אפל טעתה כשניסתה לנעול את החומרה שלה, ו"תואמי אי.בי.אם". עם סטנדרט החומרה הפתוח, עקפו את אפל. קומפק ז"ל (נבלעה על ידי HP), עשתה "הינדוס הפוך" של סטנדרט החומרה של אי.בי.אם ושחררה אותו בעצם לעולם הרחב (ראו את הסרט "ניצחון היורמים").

מיקרוסופט שהגיעה לעושר אגדי בזכות הכישלון של אפל לנעול חומרה, ניסתה בעשרים השנים האחרונות לנעול תוכנה. אולם גם כאן פועלת "הליבה המהפכנית הלוגית" של העולם הדיגיטאלי, שפורצת כל נעילה. גם מיקרוסופט ניסתה לנעול את בתי הספר לתוך התוכנה שלה. הפעם גוגל עושה למיקרוסופט בית ספר (תרתי משמע), כמו שזו האחרונה עשתה לאפל.

בתקופת "מח"ר 98" בשנים 1993-1996 הייתי יועצם של שני שרי חינוך. בשנים שלאחר מכן כתבתי עבור משרד החינוך את הקורס "מדעי המידע" שנועד ליצור מקצוע חדש לבגרות עד ל-5 יחידות. ראה אתרי רשת עמל ורשת אורט. בעשור האחרון ראיתי מקרוב את אוזלת ידם של מערכת החינוך, משרד החינוך וממשלת ישראל, בכל הנוגע לפתרון הבעיות של הזנקת החינוך בישראל למאה ה-21. המחדל הוא בכל הרמות: במכללות להכשרת מורים ובמרכז המתקרא "מופ"ת", בשינוי ארגוני ופדגוגי של בתי הספר, בהתאמת האוניברסיטאות לצרכי הסטודנטים הצעירים ועוד.

הבעיה היא קונצפטואלית, מתודולוגית, אך בעיקר כספית. ממשלות ישראל ניסו תמיד לממן את מחשוב מערכת החינוך בישראל בעזרת חלטורות ותרומות, מסוג מפעל הפיס. בקורס שפיתחתי "מדעי המידע" נדרשו חומרה חזקה ותוכנה חזקה. לבתי הספר לא היו התקציבים לתחילת הלימודים והקורס צלע לאורך כל הדרך.

יש לגוגל כיוון של פתרון, משום שיישומיה הם חינמיים וידידותיים יותר ממה שהיה בעבר. בסוס תוכנית הלימודים על "גוגל ארץ", על ויקיפדיה, על מעבד התמלילים של גוגל ועל הגיליון האלקטרוני שלה, על משחקים חינוכיים מהסוג של Second Life, תחת מערכת ההפעלה לינוקס, יכול להיות צעד ענק קדימה משתי בחינות: ראשית, הוא ישבור את המחסום הכספי. שנית, הוא יחזיר את הילד לעולם הלמידה של המאה ה-21 במקום העולם שבו אנו תוקעים אותו כיום של המאה ה-15.

"מרושתים": לבלוג המלא