משתבחות עם הזמן: העתיקות חוזרות לאופנה

מדי שבת, מאז תחילת חודש דצמבר, מתקיים בוואדי ניסנאס בחיפה יריד עתיקות ואספנות. מי שמעוניין למכור חפץ ישן בעל ערך יכול להגיע ליריד ולבקש הערכת שווי לחפץ מצוות מומחים לעתיקות. בשבת הבאה, ה-30 בדצמבר, תתקיים מכירה פומבית של חפצי הערך בהשתתפות גלריות, בתי ממכר לעתיקות ואספנים של חפצי אמנות, שיציגו וימכרו את הסחורה מהארץ ומהעולם.

בעבר נהגו לפקוד את המכירות הפומביות אנשים מבוגרים, כסופי שיער, שסיבוב בבית שלהם יכול היה לתת הרגשה של ורשה קטנה. אבל בשנתיים האחרונות רווה התחום נחת, לא מעט בזכות התעניינותם של צעירים בדברי אמנות ובחפצים עתיקים יקרי ערך. כבר לא נדיר לראות בני 30 ואפילו צעירים יותר בבתי ממכר לעתיקות.

אחת הסיבות היא החזרה לאופנה וההתעוררות המחודשת באמנות הדקורטיבית. "שיא האופנה" כיום הוא עיצוב הבית מחפצים מודרנים כשלצידם מושתלים חפצים ישנים. לא מופרך שתמצאו, למשל, מנורה מזכוכית קריסטל שעברה בירושה מהסבתא מונחת בחדר שקירותיו ריקים או במקרה הטוב מקושטים בתמונה אחת בלבד. גם שטיח רצפה עתיק לצד רהיט מודרני של מעצב מוביל, הוא לא מראה נדיר. אפילו סניף טיב טעם החדש ברחוב מזאה בתל אביב עוצב עם פריטים משוק הפשפשים. בשנתיים האחרונות יש חזרה לזכרונות הילדות, לימי התמימות והזוהר ולארצישראליות בשילוב עם מודרניזציה.

בית ממכר לעתיקות (דלית שחם עריכה: ענת אפרתי)

באמצע שנות ה-80 התמוטט שוק האמנות ונוצר משבר כלכלי בבתי מכירות בעולם, אשר השפיע גם על השוק בארץ. השקעות באמנות לא נחשבו להשקעות נבונות, המחירים לא עלו וצעירים התנזרו מרכישת אביזרים עתיקים. המשבר הזה נמשך עשור, ובסוף שנות ה-90 מחירי חפצי האמנות עלו בחזרה. זה הביא קהל חדש שהתעניין בעיצוב ודברי אמנות עתיקים, ושוק העתיקות קיבל תאוצה. בעולם נמצא שוק העתיקות בפריחה בחמש השנים האחרונות. לארץ הגיע הטרנד המחודש לפני שנתיים.    

שמעון עמוס לאומי, בעלים ושותף בגלריית שורשים לאמנות ובית מכירות פומביות, טוען כי השקעה בחפצי אמנות היא לרוב השקעה מניבה. "במקום לקבל ריבית של 2% לחודש מהבנק על חסכון ולגלות יום אחד שפקיד הבנק ברח עם הכסף, אפשר ליהנות מיצירת אמנות בעלת ערך. אם אחרי 20 שנה נמאס ממנה, אפשר למכור אותה במכירה פומבית או בגלריה מסוימת ולהחזיר לעצמך את ההשקעה. בהחלט סביר שהיצירה תהיה שווה מבחינה כספית הרבה יותר מהמחיר שבה נקנתה. לרוב אין פה ירידת ערך. זה לא טלוויזיה שקונים ואחרי מספר שנים מתקלקלת ונזרקת לפח".  

הצעירים מתעניינים בפסלים, תכשיטים וכלי הגשה דקורטיביים, באיכות בינונית ומעלה. אבל לא כל מי שיש לו פריטי אמנות בבית יוגדר כאספן. אספן הוא מי שיש לו יותר פריטים מאשר מקום בבית. לדברי עמוס לאומי, האספן האמיתי הוא מי שמתעניין בתחום ואוסף או רוכש פריטים, בין אם למטרות מסחר ובין אם לשם העניין בלבד. מי שקונה פריטים ומוכר אותם, הוא בדרך כלל גם מי שמבין את תחום העתיקות ולמד אותו.

האספן הישראלי מתעניין באמנות דקורטיבית בעיקר, רוכש שטיחים עתיקים, כלי הגשה, רהיטים או כלי מטבח. מדובר לרוב בשכבת אנשים בעלי הכנסה ממוצעת ומעלה, משכילים ובעלי זמן חופשי. "בדרך כלל לצעירים בשנות ה-20 אין כסף

לאכול", אומר עמוס לאומי בציניות. "בגיל 30 הם עסוקים בלשלם את המשכנתא ובגיל 50 הם מתחילים קצת ליהנות מהכסף. אלה הם האנשים שקונים פריטים באלפי שקלים ויותר. הקהל הצעיר יותר רוכש פריטים בסכומים של מאות עד אלפי שקלים בודדים". לדבריו, אנחנו רחוקים מאוד מחו"ל. בהולנד, למשל, מרוויחים כפול מהארץ, יש לצעירים יותר זמן חופשי ולכן שם גם בני 25 רוכשים פריטי אמנות.

לאה פיסק, אספנית בתחילת דרכה, בת 29, מספרת כי היא אישית מכירה אנשים שמגיעים מכל העולם לשוק הפשפשים כדי להסתובב ולמצוא חפצים במחירים של 20-50 שקל, לשפץ אותם ולמכור אותם תמורת ממון רב בחו"ל. "מדובר באנשים עם ידע רב בתחום העתיקות. כאלה שמבט על החפץ מספיק להם כדי להעריך את הפוטנציאל הכספי שטמון בחפץ הזה בשוק העולמי", אומרת פיסק.   

בגלריית שורשים מתקיימים קורסים בהם לומדים להעריך חפצי אמנות ועתיקות. מה שקובע את ערכו של המוצר, בסופו של דבר, הם פרמטרים של סגנון, המפעל בו יוצר החפץ, האמן שייצר אותו והחותמת שהוטבעה עליו. על פי אלה נקבע התמחור של כל פריט ופריט.   

אבל לפני שאתם רצים לקנות איזה כד או ואזה בשוק הפשפשים במחשבה שזו ההזדמנות שלכם להתעשר, אל תשכחו שלא כל ענתיקה שווה זהב והשוק מלא בזיופים, לכל המרבה במחיר.