מסתכלים אל העתיד: הסיכסוך הבא בעולם הספורט
רוברטו מטרפד את הקריירה של עובד, גיא לוזון מספסל את האח אורי, אלי דריקס ולירון פנאן מתכסחים וגם יחסי האהבה-שנאה של גוטמן ויאמר. הסיפורים מאחורי הריבים הבאים בספורט הישראלי. כל דימיון כזה או אחר למציאות הוא מקרי בהחלט
במהלך השבוע האחרון עסק כל עולם הספורט הישראלי, טוב אולי רק רובו, בסיכסוך המתוקשר מאוד (ואולי קצת יותר מדי) בהנהלת מכבי תל אביב בכדורסל בין מוני פנאן לדייויד פדרמן. רגע לפני שהצדדים מכריזים על שלום, לפחות זמני, החלטנו לתת לכם הזדמנות להציץ אל העתיד, רגע לפני הפיצוץ הבא.
ראובן עובד – רוברטו בן שושן
מתוך ראיון בדיוני שלעולם לא יתפרסם בעתיד עם ראובן עובד: "בני יהודה נתנה לי תחושה של בית. ניצן שירזי שיקם אותי, דרור שמשון עזר לי בדיאטה ובשיפור הכושר הגופני. רונית אשכנזי שמרה עלי כמו אמא שמגינה אחוזת טירוף על גוריה. חזי מגן הישיר מבט ועם קול הבס העבה שלו אמר לי: 'ראובן, על כל פסק זמן אחד שאתה מוותר, אני אוכל אחד. ומיד עושה 20 בריכות בקאנטרי שלי.
"זה באמת עזר. ירדתי במשקל, נכנסתי לכושר, הרגשתי סוף סוף בבית אחרי האטימות והניכור של ניר קלינגר. התחלתי להבקיע בצרורות, ניצחתי את מכבי תל אביב, הגעתי לגביע אופ"א ולגמר גביע המדינה והרגשתי בעננים.
"אבל בכל זאת, משהו היה חסר. אחרי שהשתפרתי, התחילו להכניס לי לראש שאני מינימום דייויד בקהאם. שעכשיו, אחרי שהיכולת השתפרה, הגיע הזמן להפוך את ראובן למותג. ומי יודע למתג יותר טוב מרוברטו בן שושן? את מאיה בוסקילה הוא לקח והוציא מהאלמוניות בנתניה והפך אותה למגה סטאר.
"זאת היתה הטעות הקשה שלי. פתאום רוברטו ייעץ לי להגיד בעיתון שהחלום שלי זה לשחק בבית"ר ירושלים. ניצן התעצבן ואמר לי שאני לא בסגל. משחק אחרי זה כבר חזרתי אבל זה לא היה זה. רונית כבר לא אהבה אותי יותר כמו אמא, חזי הפסיק לאכול פסק זמן ודרור שמשון כבר מזמן בבית וגן. הדרדרתי על המגרש, ובסופו של דבר מצאתי את עצמי לבד, בנצרת עילית. רציתי להיפרד מרוברטו, אבל הוא אמר לי: 'תסתכל על האותיות הקטנות בחוזה. אתה שלי לנצח'. וככה הגעתי לראיון הזה. כמו מאיה בוסקילה. מי יציל אותי?".
גיא לוזון – אורי לוזון
מתוך ראיון בדיוני שלעולם לא יתפרסם עם אורי לוזון: "ארבע שנים חיכיתי בסבלנות להזדמנות. באימונים אספתי קונוסים, חילקתי מגבות וגם עזרתי באיסוף הכדורים לדוד לוזון, עוד קרוב משפחה רחוק. בסוף, ההזדמנות הגיעה. גיא, אחי ובשר מבשרי נתן לי מקום בהרכב והחזרתי לו בשני שערים מדהימים בכדורים חופשיים. כולם בבית חגגו.
"דוד עמוס הזמין את כולנו לארוחת ערב שכללה זריקת חיצים על תמונה של לוני. אבי אמר לי שלאור היכולת הטובה שלי הוא מוותר על הרעיון להציע אותי כמשבץ החדש לאיגוד השופטים. הכל היה נהדר".
גיא ואורי לוזון. עד שהגיע מישל (צילום: טל שחר)
"אבל אז הגיעה ההידרדרות. גילינו בחמולה אח אחד שעזב את ישראל בגיל צעיר והשתקע בצרפת. נולד לו בן, מישל, בדיוק בגילי. מישל, כמו כל הלוזונים, הוא כדורגלן מחונן,
אבי ועמוס הביאו אותו במחיר מצחיק והחתימו אותו על חוזה עם סעיף שחרור ענק. אני ומישל משחקים על אותה משבצת. איפשהו בין הקישור האחורי לקדמי. איבדתי את מקומי בהרכב, לא יכולתי לעמוד בזה, והפסקתי גם להגיע לאירועים המשפחתיים. עמוס רוצה שאני אצחצח לו את הנעליים, ואבי מאיים להוריד לי את מסגרת האשראי בבנק. מי יציל אותי?".
אלי דריקס - לירון פנאן
אז איך הפועל ירושלים לקחה בכל זאת אליפות? זה בדיוק מה ששאלו את אלי דריקס אחרי עונת 2007/8. ודריקס, כמו תמיד, אמר את האמת. "כבר היה לי סיכום בעל פה עם מייסיאו באסטון, שהיה אמור לחזור. למרות שאני מנהל שיווק, הוא אמר לי שהוא מגיע באירוע קיץ בארצות הברית. למחרת הכל היה אמור להיסגר, דיברתי עם שמעון ומוני וכולם, אבל פתאום קראתי בעיתון שהוא סגר בהפועל ירושלים. האוהדים לא נתנו לי מנוח. מה קרה? טעות אחת והם שוכחים את כל הדברים שעשיתי?".
דן שמיר – גידי דודי
האיש שהגיע כדובר ונשאר כסגן היו"ר, הפך פתאום לאחת הדמוות החשובות בהפועל ירושלים. רק לאחרונה תקף גידי דודי את ארז אדלשטיין בלי חשבון בערוץ הספורט, על אמת. "יש לו סגידה עצמית חולנית". הוא אמר והתוודה, "זה היה סיוט לעבוד איתו. הוא חשב שפיני גרשון מקשיב לכל דבר שהוא אומר ועוקב אחרי האימונים שלו". שנה אחרי ודן שמיר, אחד שממש לא אוהב כשאנשים לא מקצועיים מתערבים לו בעבודה, שבר את הכלים והלך הביתה.
צביקה שרף הגיע ולקח אליפות בעיקר בגלל החולשה של מכבי, דודי לקח את הקרדיט ולא שכח לעקוץ את דן שמיר. "הוא לא הבין לאיזה מועדון מקצועי הוא הגיע. הוא חשב שאליפות לוקחים עם דיבורים יפים ודרך ארץ, אבל אף אחד מהשחקנים לא הבין אותו. הוא לא ידע לדרבן אותם וניהל את המשחק בצורה חובבנית בגלל שהוא צעיר. מזל שהבאתי את צביקה".
אלי גוטמן – דניאל יאמר
בהתחלה חשבנו שמדובר בשידוך משמים. גרמני פוגש גרמני וביחד מצעידים השניים את הקבוצה לגבהים חדשים. זה עבד בהתחלה עם נצחונות משכנעים על מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, שהושגו לא מעט בזכות הרוח הראובן עטרית בקופסא. לאט לאט החלה דרכו של גוטמן להשתלט על מכבי נתניה ושערים הפכו למצרך נדיר.
גוטמן ויאמר, יחסי אהבה-שנאה חמים בקופסא (צילום: טל שחר)
"איפה הגולים?" נשמע יאמר צועק לעברו של מי שנתקע בכדורגל המודרני של סוף שנות ה-90, אחרי עוד הפסד, 1:0 להכח עמידר. כל העיתונאים שמעו את הויכוח הזה. "נישט לייבן? נישט לייבן?" שאל הבוס. "איפה הלב?" ענה לו גוטמן, "תשאל את אייל ברקוביץ'. הוא הביא לי שכירי חרב בינוניים, זו לא קבוצה שאני בניתי". אבל מי שכמוהו ידע שעל גרמנים קשה לעבוד. הבוס לא התכוון לראות את הכדורגל של אנדראס ברמה ולותאר מתיאוס, הוא רצה לראות את ורדר ברמן.
