הצ'ינצ'ילה ומערכת הסטריאו
סיפור על משולש מאוד לא רומנטי, שצלעותיו הן צ'ינצ'ילה חדת שיניים, שותף לא סימפטי ומערכת סטריאו יוקרתית ומשוכללת
לי הייתה מיצי הצ'ינצ'ילה. המכרסמת החביבה נהגה לצאת מדי פעם מהכלוב ולתעות במבוכי הבית להנאתה. הוא היה בטוח שיקבל ממנה כלבת. היחסים בינינו לא היו משהו להתלהב ממנו.
יום אחד הוא הביא הביתה סליל חוטים לרמקולים, לדבריו עשויים זהב, "ובזכות המוליכות הגבוהה" אפשר לשמוע עוד גוונים מדהימים בנעימות ההדגמה. הוא נקב סכום דמיוני שאותו שילם ל"אבי" או "יוסי מערכות," ואני הבטתי בצ'ינצ'ילה שלי שישבה על השולחן ובהתה בו בהערצה תוך כרסום גזר.
באותו אחר־צהריים גורלי חדלה המערכת של שותפי התרבותי לעבוד. הוא פירק אותה שבע פעמים, השתולל עם הכפתור של הווליום, אבל זו לא הנפיקה אף יבבת רועים אחת. לי הייתה משימה אחרת: לחפש את מיצי ולהשיב אותה לכלובה. המשימה הייתה לא קלה, שכן הפעם היא לא התחבאה בחדרי או במטבח כהרגלה.
אחרי חצי שעה של ניסיונות נשבר איש החלילים ויצא לעבודתו. אני המשכתי לחפש, ואף העזתי לפלוש לחדרו. ריחרחתי בין מכשיריו ושם גיליתי אותה, ניצבת על שתי רגליה האחוריות, וחוט רמקול זהוב תחוב בפיה. בצעקה צרודה ניסיתי לשלוף אותו משם, אבל זה היה מאוחר מדי. בדיקה דקדקנית גילתה שהחוט מכורסם בעוד מקום נסתר, עבודה של מיצי שגרמה לקלקול הגדול. יצאתי על בהונותיי מהחדר כשהצ'ינצ'ילה אחוזה היטב בין כפותיי, והתחלתי לחשוב על סיפור כיסוי שיוציא אותנו מהפיאסקו האלקטרוני הזה.
