צעד אחורה, צעד קדימה
יזהר אשדות חוזר עם אלבום אוסף, אבל לא מסתכל רק אחורה: לצד להיטים מכל התקופות יכלול האלבום גם שלושה שירים חדשים. "לקח לי הרבה זמן להחליט ולהסכים שאני הולך לעשות אוסף, כי יש בזה משהו של 'מה אני כבר מסכם את עצמי?'. ברגע שהבנתי שיהיו בו גם שירים חדשים היה לי יותר קל ללכת עם זה"
ההחלטה להשיק אלבום אוסף היא סוג של אמירה עבור אמן. הסינון ובחירת השירים יוצרים סיכום של דרך מוזיקלית. זו הצהרה על הגעה לצומת מקצועי. לא מפליא שיזהר אשדות, המוזיקאי שבמהלך שנות הקריירה הארוכה שלו תמיד נע בין השואו של הרוקר בפרונט לבין פעילות ענפה מאחורי הקלעים, מצא שוב את הנוסחה הנכונה עבורו. במרץ הקרוב ייצא אלבום עם 16 מלהיטיו הגדולים כמו: "בכל פעם שאני מתאהב", "צילו של יום קיץ", "מה תאמרי" ו"יש לך אותי", ואליהם הוא מצרף DVD של ההופעה המיתולוגית ב"הארד רוק קפה" ושלושה שירים חדשים.
"לקח לי הרבה זמן להחליט ולהסכים שאני הולך לעשות אוסף, כי יש בזה משהו של 'מה אני כבר מסכם את עצמי?'. ברגע שהבנתי שיהיו בו גם שירים חדשים היה לי יותר קל ללכת עם זה", מסביר אשדות את המהלך, זמן קצר לפני הופעה חיה שלו במועדון "זאפה". "נכנסתי בקיץ לתהליך של כתיבה עד שהרגשתי שיש לי שלושה שירים נוספים שמייצגים אותי, שאני אוהב אותם ושהם גם שונים אחד מהשני".
מה עומד מאחורי השירים החדשים שמצטרפים לרזומה המוזיקלי הקיים?
"השיר הראשון, 'כביש לכיוון אחד', הוא רוקנ'רול ומחזיר אותי למקום שאני בא ממנו של האנרגיה של האדרנלין וההופעות. מבחינתי זה היה גם לחזור לעבוד עם צוף פילוסוף, לכתוב יחד מילים - דבר שלא עשינו כמה שנים וזה תהליך מאוד כיפי. השיר השני שכתבתי, 'לאן פנינו עכשיו' זה שיר שאת המנגינה שלו הלחנתי כבר בתקופה של 'מרחק נגיעה מכאן' לפני שנתיים. זו הייתה המנגינה שהכי אהבתי אבל לא הצלחתי למצוא לה מילים. ניסיתי עם כל מיני אנשים ובסוף מצאתי את מאיר גולדברג שפשוט הבין אותי. השיר השלישי נחשב מבחינתי להכי מיוחד ושונה, חצי ראפ חצי דיבור: זהו שיר שנקרא 'מטעי הדובדבן של אוקראינה', שהתחיל ממילים שאלונה (קמחי), בת זוגי, כתבה באנגלית לפני 15 שנה. זו הייתה פואמה בלי מנגינה, ולפני כמה שנים, כשעבדתי על פרוייקט בינלאומי, הלחנתי חלק מזה. עכשיו לקראת האוסף הרגשתי שזה דבר יקר מכדי לבזבז אותו, ביקשתי מאלונה לתרגם את עצמה לעברית ובחרתי את מוקי לעשות את זה איתי".
במה אתה יותר גאה יותר? בשירים החדשים או מעצם העובדה שיש לך את המיטב לבחור ממנו?
"הסיפוק הוא בכל שיר חדש שאני כותב. כל אחד מהשירים בסוף הוא סוג של ילד שלי, עכשיו בימים אלו שאני עורך את האוסף הזה, אני שומע כל שיר ונזכר איפה הייתי כשהקלטתי או כתבתי וזה מרגש בכל מיני צורות".
אשדות, הנושק לגיל חמישים, בחר בקריירת סולו אחרי שנים בהן היה פעיל בתעשייה כמנהיג להקת "תיסלם" וכמפיק מוזיקלי. עם הגשמת הרצון לעבור לעמדת סולן, הוא הבין שמדובר במקצוע חדש לחלוטין.
זכית להגיע למקום שבו אתה יכול לבחור מה אתה רוצה לעשות: לשיר, לכתוב, לעבד ולנהל עבור אחרים.
"יכול להיות שהיום יותר קל לי לבחור וזה היה עוד לפני מה שנקרא 'המעמד'. הבחירה שלי של גם להיות מצד אחד מאחורי הקלעים וגם בקדמת הבמה, הפיצול הזה, היה לי מגיל צעיר. בשנים האחרונות מצאתי את הבאלאנס הנכון, אני לא יכול בלי אחד מהם".
אתה מרגיש מבפנים שאתה מסכם את עצמך?
"האוסף הזה באמת מסכם את הפעילות שלי כזמר כבר 25 שנים כמעט. מבחינתי הכל עוד רלוונטי, הרבה מהשירים אני עדיין מבצע בהופעות ומאוד נהנה לעשות אותם".
יש עוד דבר שעוד לא עשית, שאתה מתכנן אחרי האוסף הזה?
"אני עוד מחפש, אולי לכתוב איזה מחזמר, משהו אחר, אבל בעיקר להמשיך להופיע ולעשות תקליטים. אני מאד אוהב את זה".
