המנצחים והמפסידים של השבוע

1. אלי כהן, הממונה על השכר. קילקל לפוליטיקאים את החגיגה

כמו משב רוח מרענן היה לפגוש השבוע בעובד מדינה שלא חושש לצאת נגד המכבש הפוליטי, המאיים לדרוס כל חלקה נקייה בשירות הציבורי שלנו, גם לא במחיר של אובדן מקום העבודה שלו. בשבוע שבו הובאו למעצר ראשי רשות המסים, בחשד כי שיתפו פעולה עם אנשי עסקים ו"מעכארים" בעלי קשרים פוליטיים במקומות הנכונים, היתה התנהלותו של הממונה על השכר באוצר, אלי כהן, קול בודד כמעט של  יושרה ומוסר. כהן גילה כי מאחורי גבו סגרו הפוליטיקאים עם נגיד בנק ישראל, עקרונות להסכם שכר חדש בבנק, שכלל פשרות עליהם לא היה מוכן כהן לוותר, בשם החוק והמוסר. העיקרית שבהן היתה בנושא תשלום תוספות הרכב לעובדי הבנק. בבנק ישראל היתה נהוגה תוספת רכב לכל העובדים, גם לכאלה שאין להם בכלל מכונית ואפילו לאלה שקיבלו מכונית צמודה מהבנק ולא היתה להם כל הוצאה עליה. הנהלת בנק ישראל היתה מוכנה לוותר על התוספת הפיקטיבית הזאת, אך ביקשה להמיר אותה בתוספת שכר לכל דבר. במלים אחרות, בבנק ביקשו להכשיר את השרץ. לשכת ראש הממשלה לחצה ושר האוצר הסכים לסידור החדש. אבל אז קם כהן, הממונה על השכר, והודיע כי "תוספת הרכב" החדשה, אינה מוסרית ואינה חוקית, והודיע לשר האוצר הממונה עליו, כי הוא יתפטר אם הסעיף הזה יעבור כמות שהוא. השר דחה את ההתפטרות, אבל נאלץ להיענות לדרישת כהן להעביר את הנושא להכרעת היועץ המשפטי לממשלה. בינתיים, שוב מתעכב הסכם השכר בבנק ישראל, והנהלת הבנק סימנה את כהן כ"אויב" שמונע את החזרת השקט התעשייתי לבנק המרכזי. מבחינתנו, מגיע לכהן דווקא ציון לשבח. לא להאמין שיש עוד מישהו שמוכן לשמור על הקופה הציבורית, גם במחיר אובדן הקריירה שלו.

2. אברהם קוזניצקי. הרוויח ממאבקי האגו של לבייב וגאידמק

בתחילת השבוע נפוצו ידיעות בשוק ההון כי ארקדי גאידמק דן עם יזם הנדל"ן, אברהם קוזניצקי, על רכישת השליטה בחברה הציבורית שלו, מנרב. בעוד קוזניצקי עסוק בהכחשת כוונתו למכור את מנרב, הוציאה החברה הודעה לבורסה וסיפרה על עיסקה אחרת  שנסגרה באותו יום. מנרב, כך דווח, מכרה את חלקה במגדל הקרייה, לשותפתה במגדל, לב לבייב, המחשיב את גאידמק כיריבו בעסקים. למחרת, התברר הסיפור המלא מפיו של קוזניצקי. הוא סיפר כי אמנם נפגש עם גאידמק  אך לא דן איתו בכלל על מכירת מנרב, אלא על שיתוף פעולה שהציע גאידמק בבניית על קרקע שבבעלותו במוסקבה. לב לבייב, השותף עם קוזניצקי ב-50% במגדל הקרייה, שמע על הפגישה והקשיב לשמועות שנפוצו, והחליט על המקום שאין מצב שגאידמק יקנה את חלקו של קוזניצקי ויהפוך לשותף שלו. בו במקום הרים לבייב טלפון לקוזניצקי ושיכנע אותו למכור לו את חלקו במגדל הקרייה. המגדל, המתנשא לגובה של 38 קומות ומאכלס ברובו את משרדי הממשלה בת"א, הוערך ביותר ממיליארד שקל. קוזנציקי חיפש בחודשים האחרונים קונה לחלקו במגדל, אך לא מצא קונה. את מה שהוא לא הצליח לעשות במשך חודשים, עשתה לו פגישה אחת עם גאידמק, שהניבה גל שמועות, והספיקה כדי לשכנע את לבייב לרכוש את הבעלות המלאה על המגדל.  אין כמו מאבקי אגו כדי לקדם עסקים (של אחרים).

 3. האוורד סטרן. בונוס של 83 מיליון דולר

כשעזב שדרן הרדיו הפופלארי, האוורד סטרן, את תחנת הרדיו של CBS בניו יורק ועבר לרדיו הלווייני, סיריוס, חשבו רבים שהוא עושה זאת בגלל העיקרון של חופש השידור. לסטרן הפרובוקטיבי, שאוהב לדבר בתוכניות האירוח שלו בעיקר על סקס, נמאס מהצנזורה שהטילה עליו רשת CBS ומהקנסות שמטילה לעיו הרשות המפקחת, והוא החליט לעבור לרדיו הלווייני חסר הפיקוח. אבל מאחורי העקרונות היפים עמד, כרגיל, גם כסף, הרבה כסף. סיריוס הסכימה לשלם לסטרן סכום עתק של 500 מיליון דולר לחוזה של 5 שנים. וזה לא היה הכל. אם יעמוד ביעד של גיוס מינויים חדשים, אמרו לו, יקבל גם בונוסים מיוחדים. סטרן התחיל לעבוד וכבר אחרי שנה אחת הביא קבלות. כשנחתם איתו החוזה, ב-2004, היו לסיריוס 700 אלף מינויים בסך הכל. את 2006 היא סיימה עם 6 מיליון מינויים, הרבה מעבר לתחזיות של החברה עצמה, ורובם העידו כי באו בזכות סטרן. סיריוס, שעוד לא הרוויחה דולר אחד מאז הקמתה, ידעה לגמול לסטרן כראוי והשבוע פורסם כי סטרן יקבל בונוס על עבודתו בשנה הראשונה שיסתכם, שימו לב, ב-83 מיליון דולר (בנוסף לשכרו השנתי העומד על 100 מיליון דולר). אז מי אמר שכסף אפשר לעשות רק בטלוויזיה?

1. שלמה בן צבי. "ישראלי" - הסוף?

עוד ניסיון מקומי להעתיק הצלחות מחו"ל עומד להסתיים בכישלון צורב. הפעם מדובר בחינמון "ישראלי", שניסה לחקות את ההצלח של עיתוני "מטרו" באירופה, אך הוא הגיע השבוע אל סף סגירה. לא כל כך בגלל שהקהל לא אימץ אותו, את זה עוד נשאר לברר, אלא בגלל סכסוכים בין בעלי הבית. אדלסון טוען כי בן צבי הונה אותה והוציא מ"ישראלי" כספים לחברות אחרות שלו. הוא הגיש דרישה למנות מפרק ל"ישראלי" והפסיק לממן את הוצאת העיתון. למהלך הזה הצטרפו גם עובדי העיתון  שהגישו בקשת פירוק משלהם. בן צבי הפסיק גם הוא להזרים כסף לעיתון המקרטע,  והבטיח בכך את סגירתו. שופט בית המשפט המחוזי שדן בבקשות הפירוק, נתן לצדדים אורכה עד יום שני הקרוב כדי להחליט אם לסגור את העיתון לאלתר או שאחד השותפים ירכוש את חלקו של השני וימשיך להוציא אותו. בינתיים קופת העיתון ריקה. לעובדים, שעוד לא קיבלו את משכורות דצמבר, הובטח כי המנהל המיוחד שמינה בית המשפט ישלם 45% משכר העובדים ובן צבי הבטיח להשלים את החסר, אך טרם עשה זאת.  כשיצא "ישראלי" לאור, חששו המו"לים של העיתונים היומיים כי הוא יצליח להעתיק את הצלחת החינמונים באירופה ויגזול מהכנסותיהם. היום, כך נראה, הם יכולים להירגע. ל"ישראלי" לא היה אורך נשימה כדי לבנות את עצמו כמתחרה ראוי לעיתונים היומיים. אולי זה יקרה כאשר תופעל הרכבת הקלה בתל אביב, ומאות אלפי נוסעים יקראו את החינמון בדרכם לעבודה או הביתה, כמו בלונדון. אלא שזה יקרה, להזכירכם, רק ב-2012, לכל המוקדם.  

1. יגאל סער. מהחלום האמריקאי לחדר החקירות של יחא"ה

השבוע נשלחו למעצר-בית כל האנשים שנעצרו בגל המעצרים הראשון בפרשת השחיתות ברשות המסים. אחרונים להשתחרר השבוע היו החשודים המרכזיים בפרשה, מנהל רשות המסים, ג'קי מצא, ואחריו גם אנשי העסקים, קובי בן גור ויורם קרשי. כולם נשלחו לבלות את המשך החקירה במעצר בית. האחרון מבין העצורים בפרשה, הוא יגאל סער, המשמש כנציג רשות המסים בניו יורק. סער נחשד כי סייע לאנשי עסקים להנות מהטבות מס באופן בלתי חוקי, וזאת בתמורה למינויו כשליח בניו יורק, בסיועם של קובי בן גור, ויורם קראשי. לתפקידו כשליח רשות המסים בניו יורק, ג'וב חלומי שאין לצידו יותר מדי עבודה, מונה סער רק ביולי השנה. בדרך כלל מדובר בשליחות ל-4 שנים אבל סער הספיק לטעום מ"התפוח הגדול" רק 5 חודשים, בטרם נקרא לשוב ארצה לחקירה. חוקרי יחא"ה עצרו את סער מייד עם נחיתתו בנתב"ג ואף אזקו אותו באזיקים לנגד הנוסעים האחרים והצלמים שהמתינו לו. המקורבים לחקירה הסבירו כי סער זכה ליחס נוקשה, כמו למבוקש נמלט, לאחר שניסה מספר פעמים להתחמק מהחזרה לארץ, למרות שנדרש לעשות כן על ידי המשטרה והקונסול של ישראל בניו יורק. בסוף השבוע שוחרר גם סער למעצר בית של שבוע, ואחר כך  יידרש להישאר בארץ עוד שבועיים לצרכי החקירה, בטרם יחזור לניו יורק לתפקידו ולמשפחתו. גם אם יישאר שם עד להחלטה אם להעמידו לדין, החיים בניו יורק בהמתנה להחלטת הפרקליטות כבר לא  יהיו נוחים כל כך. 

יום חג לגולשים. אמיר גנס, גדול ה"ספאמרים" (מפיצי דואר זבל) בישראל, יוצא מהעסק. השבוע חתם גנס על הסכם פשרה עם מיקרוסופט בו התחייב שלא לשלוח יותר דואר זבל. מיקרוסופט תבעה את גנס בתחילת 2005 בטענה שבמשלוח דואר הזבל שלו עשה גנס שימוש בדואר של הוטמייל, בניגוד לתנאי השימוש וששלח הודעת זבל שנראו כאילו הגיעו מהוטמייל, כדי שלא יסוננו. מיקרוסופט תבעה פיצויים של 2.5 מיליון שקל, אבל בסופו של דבר הסתפקה בהתחייבות של גנס להפסיק לשלוח דואר זבל, ובהתנצלות בפני מיקרוסופט ובפני הגולשים, שתתפרסם בשמו. האם כעת יהיה המייל שלנו נקי מדואר זבל? ממש לא. גנס, עם כל גודלו, היה רק אחד. ספאמרים אחרים, בעיקר בחו"ל, ממשיכים להפציץ אותנו, הגולשים, במיליוני הודעות דואר-זבל מדי יום. צאתו של גנס ממעגל הספאמרים לא ישנה הרבה, אם בכלל. החלל שהוא ישאיר אחריו יתמלא כהרף עין, ואנחנו נמשיך לחלום על מייל נקי מזבל.