מה עושים כשהילד מסרב ללכת לבית הספר?
יום אחד החליט עמית שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר. וכך היה. לא יום, לא יומיים - שנתיים. הוא פשוט לא היה מסוגל. על תופעת סירוב בית ספר וטיפול בעזרת היפנוזה
חבריו של עמית (שם בדוי,( בן מושב מצפון הארץ, שמשרת היום במפקדה של יחידה קרבית, לא מעלים בדעתם שהחייל המצטיין היה בעבר סרבן לימודים. למעשה, עמית היה אחד המטופלים הראשונים בישראל ובעולם בשיטה ייחודית לטיפול בבעיה שמכונה ׳סירוב בית ספר׳. הודות לטיפול החדשני הוא הצליח לסיים את לימודיו בתיכון, אחרי שנעדר מהם במשך שנתיים, וכולם, מלבד אמו, לא האמינו שיוכל אי פעם להשתלב במסגרות רגילות.
השיטה, שפותחה על ידי הפסיכיאטר ד"ר אלכס אביב ופורסמה כמחקר ב׳אמריקן ג׳ורנל אוף קליניקל היפנוזיס׳ האמריקאי, מבוססת על שימוש בטכניקות היפנוטיות, בין השאר באמצעות הטלפון הסלולרי, כשהמטופל נמצא בביתו או בבית הספר והמטפל נמצא במשרדו.
"כ־1-2% מהילדים בגיל בית ספר סובלים מבעיית ׳סירוב בית ספר׳," מסביר ד"ר אביב. "בעבר קראו לבעיה ׳פוביית בית ספר׳. היום מבינים שמדובר בבעיה הרבה יותר עמוקה מפוביה נקודתית."
מאירה (שם בדוי,( אמו של עמית, משוכנעת שהבעיה מתגלה אצל ילדים רגישים ועדינים יותר. "יש לי ארבעה ילדים, ועמית הוא השלישי מביניהם," היא אומרת. "במבט לאחור, אם היו שואלים אותי למי מביניהם זה יכול לקרות, הייתי מצביעה עליו."
חשבתי שמתעללים בו
אבל בראשית הדרך לא היו כל סימנים. עד כיתה ו׳ למד עמית בבית הספר העממי במושב שבו מתגוררת משפחתו. בית ספר קטן, חממה, 20 תלמידים בכיתה. "אף פעם לא היו איתו בעיות לימודיות," אומרת האם. "הוא היה תלמיד רגיל, אינטליגנטי, התעניין במקצועות ההומניים.
"בתחילת כיתה ז׳ עמית עבר לחטיבה בבית הספר האזורי: חמש כיתות במחזור, בכל אחת יותר מ־30 תלמידים, ילדים מכל האזור, הרבה עולים חדשים. כבר בחודש הראשון ללימודים היה מתח באוויר. הוא לא הלך לבית הספר בשמחה. חשבתי שזה בגלל המעבר למסגרת החדשה. בסביבות סוכות התחיל עמית לגמגם בבקרים: ׳אמא, לא כל כך מתחשק לי ללכת לבית הספר׳."
קו השבר היה טיול שאליו יצאה הכיתה. "כשראיתי באיזה חוסר חשק עמית יוצא לטיול, אמרתי לו, כדי להרגיע אותו: ׳אם תחליט לא לנסוע, אבוא לקחת אותך׳. ובאמת, כשכולם עמדו לעלות לאוטובוס הוא הרגיש שהוא לא מסוגל. הזעיקו אותי, והחזרתי אותו הביתה.
"אחרי אותו טיול היה חופש של יום או יומיים, ומאז עמית סירב ללכת לבית הספר. הוא קם בבוקר ופשוט הרגיש שהוא לא מסוגל לעמוד בזה. כל מיני מחשבות התחילו להתרוצץ לי בראש. שאלתי: נטפלו אליך? אמרו לך משהו? חשבתי שמישהו מתעלל בו. הוא הכחיש. אחרי כמה ימים שנשאר בבית נכנסתי ללחץ. לא ידעתי מה לעשות.
"אחרי שבועיים של היעדרות, בית הספר התערב. המחנכת באה אלינו הביתה וניסתה לשכנע את עמית לחזור לכיתה. הופנינו לפסיכולוג של בית הספר, והוא קיים איתו שיחות. זה לא עבד. ראית שהילד רוצה ללמוד, אבל מפחד להיכנס לכיתה.
"בית הספר הלך לקראתנו בצורה ראויה לשבח ואיפשר לעמית ללמוד לא במסגרת הכיתה. היינו מגיעים אחרי תחילת הלימודים, כשהילדים בכיתות, מקפידים שאף אחד לא יראה אותו והולכים לספרייה, שם חיכה לו מורה שלימד אותו באופן פרטני. בהתחלה זה היה למשך שעה ביום, אחר כך גדלה המכסה לארבעה שיעורים ביום. הייתי יושבת על המדרגות, מחכה לו וקוראת ספר.
"היועצת הפסיכולוגית נתנה לי גב. היא חזרה ואמרה: ׳אם עמית רוצה, המורים רוצים ואת מסכימה, אין סיבה שלא ילמד׳. בנוסף לסירוב ללכת לבית הספר הוא סבל מחרדות, מהתקפי בכי, רצה לישון איתנו בלילה." אחיו של עמית הגיבו קשה למצב, אביו הרים ידיים, אבל מאירה לא ויתרה.
עשיתי את זה
מאירה נטלה חופשה ממושכת מעבודתה והתחילה להסיע את עמית לטיפולים: טיפול באמנות, טיפול אצל פסיכיאטרית ילדים. אבל שום דבר לא זז. "זה היה מתסכל. עמית לא ידע להסביר מה קורה לו, ואני, בעלת מקצוע בתחום הרפואה, לא ידעתי איך לעזור לבן שלי.
"הוא הבטיח כל הזמן ׳בכיתה ח׳ אחזור לבית הספר׳. ואז הגיע היום הראשון ללימודים, הילד מגיע בחמש לפנות בוקר אלינו למיטה ואומר ׳אני לא מסוגל ללכת לבית הספר׳. ראיתי שרגליו תקועות במסמרים לרצפה.
"פתאום בא לי רעיון על היפנוזה. אמרתי לעצמי שיש בעמית משהו שחייבים להוציא. ידידה רופאה הפנתה אותי לד"ר אלכס אביב, והוא אמר לי כבר בשיחתנו הראשונה: ׳אני מטפל במקרים כאלה, אבל אני בין היקרנים בארץ ואני בתל אביב. אם אראה את עמית ואחשוב שהוא מתאים לטיפול, אחפש לך מישהו קרוב וזול יותר׳.
"המחיר שנקב אכן היה יקר מאוד עבורנו, אבל חברים סייעו לנו במימון, והתחלנו בטיפול אצלו. מהרגע הראשון נוצר בין עמית לבין ד"ר אביב קליק. די מהר ראינו שיפור ניכר בפתיחות שלו וירידה ברמת החרדות. עמית היה מוכן ללכת לשיעורי הספרייה ולהישאר לבד עד שאבוא לקחת אותו. בהמשך נתן לו ד"ר אביב גם כדורי פרוקסט לטיפול בחרדות.
"עכשיו את יכולה לבכות"
"לקראת סוף כיתה ח׳, הרופא אמר לו: ׳אנחנו חייבים לקבוע תאריך יעד לחזרה לבית הספר׳. הוחלט על תחילת כיתה ט׳. עבדנו על זה כל החופש הגדול. לקראת שנת הלימודים הגדיל ד"ר אביב את מינון הכדורים נוגדי החרדה.
"יום לפני תחילת הלימודים הגיע ד"ר אביב למושב שלנו ונשאר ללון בצימר סמוך. הוא נפגש עם עמית בערב, ולמחרת טילפן והעיר אותו מוקדם בבוקר. עמית נסע אליו לצימר, ישב איתו יותר משעה וחזר הביתה. תחנת האוטובוס נמצאת מעבר לכביש. עמית אמר שהוא לא רוצה שנלווה אותו. עמדתי עם ד"ר אביב והסתכלנו איך הוא עולה לאוטובוס. ואז הוא אמר לי: ׳עכשיו את יכולה לבכות׳.
"אמרנו לעמית שנהיה במכונית ליד בית הספר. אחרי שעתיים הוא טילפן אלינו ואמר שהכל בסדר, שקיבלו אותו יפה ושאנחנו יכולים לנסוע. כשהוא חזר הביתה, הוא זרק את הילקוט בכניסה וצעק: ׳יש. עשיתי את זה׳."
זאת היתה נקודת המפנה, אם כי הטיפול נמשך. "בבוקר הייתי מעירה אותו, וד"ר אביב היה מתקשר אליו או שעמית טילפן אליו. כך זה נמשך שבועות. ד"ר אביב הזהיר שלא ניכנס ללחץ גם אם יהיה יום שבו לא יתחשק לעמית ללכת לבית הספר. אחרי כמה חודשים הוא אמר: ׳עברנו את זה׳.
פרויקט של כסף גדול
"החיים חזרו אט אט למסלולם. פחות פחדנו, פחות טלפונים. המשכנו ללכת לד"ר אביב פעם בחודש. מה שנותר לעמית מהסיפור הוא תנועות לא רצוניות, עצבניות. ד"ר אביב הפנה אותו לטיפול אלטרנטיבי, אבל לעמית נמאס מטיפולים. כשראיתי שהתנועות האלה לא פוגעות בו מבחינה חברתית, ויתרנו.
"היום עמית הוא עוזר מ"פ במפקדה בחיל קרבי ואין לו בעיה עם המשמעת הצבאית. כשהתגייס פחדתי מה יהיה עם ההסעות באוטובוסים. אין בעיה. הוא הוציא רשיון נהיגה, יש לו חברה כבר שלוש שנים והוא מנהל חיים נורמליים ומקסימים."
למאירה יש רק בעיה אחת — העלויות הגבוהות של הטיפול. "זה פרויקט של כסף גדול," היא אומרת. "נכון שקופת חולים החזירה לנו חלק קטן מהסכום, אחרי שהוכחנו שניסינו את כל המסגרות שהקופה מציעה והן לא עזרו, אבל אלמלא העזרה הכספית שקיבלנו מהחברים — לא היינו מצליחים לעמוד בזה."
טלפון כל בוקר
הטיפול בחרדות בכלל ובסירוב בית ספר בפרט באמצעות היפנוזה הוא לא המצאה חדשה. "יעילות ההיפנוזה בטיפול בפוביות נובעת בין השאר מההיענות הגבוהה להיפנוזה של הסובלים מפוביות ומחרדות ורמת הדמיון הגבוהה שלהם," מסביר ד"ר אביב. "ילדים במיוחד עשויים להרוויח מהיפנוזה, בגלל יכולת הדמיון המפותחת שלהם ויכולתם להפנים מסרים של דימויים וסיפורים ליתרונות התנהגותיים.
"סירוב בית ספר הוא תופעה מורכבת שקשורה בחרדות. הילד לא בהכרח פוחד מבית הספר. פעמים רבות הוא מסרב לעזוב את הבית בגלל חרדת נטישה. בין ילדים שלא אוהבים להימצא לבד יש סיכוי שנמצא מספר גבוה יחסית של ילדים עם בעיות של סירוב בית ספר.
"התופעה יכולה להתחיל מכיתה א׳, אבל בפועל במקרים רבים היא מופיעה בגיל .12-11 לפעמים היא קשורה למעבר לחטיבת הביניים ולשינויים שקשורים בגיל ההתבגרות. לפני כל טיפול צריך לשים לב שלא מדובר בדיכאון או בטראומה על רקע של התעללות."
השיטה שפיתח ד"ר אביב משלבת היפנוזה עצ־ מית, שהילד מונחה לבצע תחילה תוך כדי שיחת טלפון עם המטפל ומאוחר יותר בכוחות עצמו. "גיליתי שילדים בעלי יכולת היפנוטית טובה אמנם יכולים להתמודד בעזרת תרגילים היפנוטיים עם החרדה בשבועות שלפני חזרתם לבית הספר. אלא שככל שמועד החזרה ללימודים התקרב - החרדה שלהם היתה כל כך גבוהה, שהם לא היו מסוגלים לבצע את התרגילים," אומר ד"ר אביב. "הטלפון הסלולרי סיפק את התשובה. גם בגלל שהוא מאפשר לשמור על רצף של קשר למרות המגבלות של מרחק וגם בגלל החיבור של הסלולר לעולם הילדים של היום".
דמיון בהיפנוזה
אימון הילד בטכניקות היפנוטיות כולל יצירה של יכולת ׳להזמין׳ חוויה נעימה ולהגיע למצב של רגיעה והנאה במקום חרדה. עמית, למשל, הונחה לדמיין במהלך תרגילי ההיפנוזה העצמית משחק כדורסל, שהוא אוהב מאוד.
"היכולת של הילד לדמיין שהוא נמצא במקום שהוא הכי בטוח ולשחזר את התחושה שהוא חש כשהוא נמצא שם היא קריטית עבורו," מסביר ד"ר אביב. "אני עושה איתם תרגילים דרך הטלפון, מכניס אותם באמצעות היפנוזה למקום או לתחושה בטוחים ונעימים."
יחד עם כל אחד מהמטופלים בונה ד"ר אביב סולם של חרדות, עם ציונים שנעים בין 1 ל־.10 הוא מציע לילד להתקשר אליו כשהוא מרגיש שהחרדה שלו מגיעה לציון .5 "לעיתים די בנגיעה במקש החיוג המקוצר בסלולר כדי שהילד יצליח להכניס את עצמו למצב היפנוטי ולהפחית את החרדה," הוא אומר.
רוב המטופלים יצרו קשר טלפוני עם ד"ר אביב לפני יציאתם מהבית בשבועיים הראשונים ללימודים. בחלק קטן מהמקרים הם טילפנו אליו גם מבית הספר. הידיעה שהם יכולים להשיג את המטפל באופן מיידי הקלה עליהם. אם רמת החרדה שלהם היתה עולה במהלך הלימודים, הם השתמשו בהיפנוזה עצמית כדי להפחית אותה.
מבין 12 הילדים שהשתתפו במחקר של ד"ר אביב, נערים ונערות בני 12 עד 14 וחצי שסבלו מסירוב בית ספר ונעדרו מלימודים בין חצי שנה לשנתיים וחצי — שמונה חזרו לנוכחות מלאה, ושלושה שיפרו את רמת נוכחותם. רק מצבו של אחד מהם לא השתפר.
יש לכם שאלה בנושא גידול ילדים? ’קו להורה‘ פועל בימים ראשון ורביעי בשעות 09:00-15:00, בטלפון: 6406888-03 או במייל.
