פינת הפולחן: שעה (וחצי) של נחת
סרט הפעולה "The Marine", ניסיונה הנוכחי של התאחדות ההאבקות WWE לפרוץ לקולנוע, מספק שעה וחצי מלאת קסם שכה נדיר בימינו
גילוי נאות: השורות הבאות מיועדות לאלו הרואים בסרטי הפעולה נוסח חברת "קנון" את מקביליה הקולנועיים של ציפור הדודו. לא יפים או חכמים במיוחד, אך כמה חבל שנכחדו מהעולם.
בשנת 2006 יצא סרט פעולה מטופש/מבריק שכותרתו מסכמת בדיוק רב את עלילתו והוא מכיל כמה משורות המחץ המוצלחות ביותר שנשמעו לאחרונה. ולא, לא מדובר הפעם על "נחשים על המטוס", אלא על ניסיונה הנוכחי של התאחדות ההאבקות WWE (לשעבר WWF) לפרוץ אל מסך הכסף - "The Marine".
אלוף ה-WWE ג'ון סינה זכה לגלם את דמותו של הנחת המובחר ג'ון טריטון, שאף מעיד על עצמו שמשלח ידו מגדיר את אישיותו (או במילותיו: "אני נחת"). לאחר מבצע חילוץ שבויים נועז אך לא מאושר בעיראק, מודח טריטון מהחיל האהוב עליו ונשלח חזרה לארצות הברית. יום אחד בעבודה כמאבטח מספיק לו להבין שעליו לחפש את עתידו במקום אחר והוא יוצא לחופשה בלוויית אשתו זהובת השיער. במיטב המסורת של חופשות קולנועיות גם זו נקטעת בפתאומיות כאשר גב' טריטון נחטפת על ידי שודדי יהלומים אכזרים וג'ון חייב להשתמש בהכשרתו הצבאית כדי לחלץ אותה.
אגב, מירב קסמו של הסרט לא טמון בסינה ויכולתו לשלב בין מבטי עגל מופתעים לבין חישוק שיניים נועז. למרבה הפלא זוהי גם לא הופעתו הפסיכוטית של רוברט פטריק כמנהיג כנופיית השודדים המתהלך על המסך כאילו כל פריים ופריים בסרט רשום על שמו בטאבו, הופעה שפרס אוסקר רק יעליב אותה. אלו הן הופעותיהם של שחקני המשנה המתנפלים על כל פיסת דיאלוג שהונחה לפניהם כאילו היו קבוצת כדורגל מליגה ב' שהוגרלה למשחק גביע מול אלופת המדינה שהופכות את חוויית הצפייה ב"The Marine" לכה מלבבת.
נכון, כשרון גדול אולי אין שם, וקרוב לוודאי שעם שריקת הסיום הם ייעלמו לתהומות הנשייה או לדפי הארכיון המצהיבים ויצוצו, במקרה הטוב, כשאלת טריוויה זניחה, אך במהלך 90 הדקות באור הזרקורים היחסי הם ייתנו כל מה שיש להם וישאירו על המגרש את הכל.
כך למשל, אנו זוכים לצפות באנתוני ריי פארקר, שחקן שדף ה-IMDB שלו לא מכיל אפילו תמונה ושמרבית הפילמוגרפיה שלו מורכבת מהופעות בתפקידי אלים יוונים שוליים בסדרה "זינה הנסיכה הלוחמת", שודד סצנה אחר סצנה בדמות הפושע הנוטה להתפרצויות אלימות ונוטר טינה מיוחדת לנציגי החוק ולסוג מסוים של ממתקים. או בדרו פאוול, ששנים בתפקידי משנה של שוטר/מאבטח/חייל הכינו אותו בצורה מושלמת לתפקיד חברו לעבודה של טריטון – ג'ו, השומר השמנמן וחסר האמביציות אך בעל לב הזהב.
ולסיכום, אין ב-90 הדקות של "The Marine" ולו שורה או מחווה קולנועית אחת שלא נראתה קודם לכן, אך זוהי שעה וחצי מלאה בקסם כחול הצווארון, קסם שהפך נדיר בימינו.
