מישהו לאהוב

רן דנקר

שחקן, זמר, אליל

גיל: 23, מזל גדי.

תחביבים: תכנון הקריירה, מוזיקה (כתיבה, הלחנה, שירה ונגינה על גיטרה), הדיפת מעריצות.

רזומה רומנטי: יש אקסיות מיתולוגיות שאף פעם לא שוכחים. אה, ויש גם את מורן גרוס אבל השמועות לא מצליחות לתפוס, תאמינו לנו שניסינו.

לוקיישן לדייט רומנטי: חוף הים בנתניה, דירתו החדשה ברחוב בזל או בית משפחתו בקיבוץ האון ליד הכינרת. נשמע משעמם? הלו, שכחת עם מי את נמצאת?

מנימוקי המערכת: כי הוא רן דנקר, החתיך ההורס, השרמנטי והרגיש אולי? (וכי יהודה תפוס).

משפט מומלץ לאתרי שידוכים: "עיני כלבלב, לב רחב ומגע זהב. מבטיח שכל בחורה תאהב".

הבנתי שאני צריך את הפרטיות שלי כשאני עושה דברים (צילום: גיא כושי)

במהלך הטיפוס לדירתי נעצר רן דנקר בקומה השלישית של הבניין והתפעל משידת עץ יתומה שהשאירו השכנים כתחנת ביניים בדרך לפח האשפה. "אפשר לקחת את זה?", שאל בהתלהבות. "לקחת לאן?", שאלתי. "לדירה שלי. אני בדיוק באמצע העיצוב שלה", הסביר.

למרות שהשנה האחרונה של דנקר היתה עמוסה בחוויות מקצועיות ("השיר שלנו", פסטיגל, דיבוב "ארתור והמינמונים" וקמפיין דיאדורה) ובחוויות רגשיות שגולת הכותרת שלהן היתה הפרידה המתוקשרת שלו מנינט טייב, אחד הדברים שהכי מרגשים אותו בימים אלה היא דירת שלושת החדרים שקנה באזור בזל בתל אביב, ואליה עבר לפני כחודשיים. "זה אירוע גדול מבחינתי", הוא מספר תוך כדי שהוא בוחן את עיצוב דירתי ומשווה אותה לשלו. "זה אחד הצעדים היותר גדולים שעשיתי השנה, וזה מדהים. לא היה לי מושג כמה שזה כיף. שקלתי במשך תקופה ארוכה לעבור דירה, אבל ויתרתי על זה כל פעם מחדש, בין השאר בגלל שהפרידה מהחיים המשותפים עם אמא שלי היתה נראית לי משימה לא פשוטה".

למה?

"לאמא שלי ולי יש קשר מאוד מיוחד. זה התחיל מהסיבה הטכנית שכבן יחיד להורים גרושים היינו אחד בשביל השנייה, וזה הפך לחברות מצוינת. במשך שנים הרגשתי בטוח בבית וגם דאגתי לאמא שלי, כך שלא היה לי קריטי לעזוב. בשלב מסוים הרגשתי צורך להמשיך הלאה. אפילו מבחינה טכנית זה התחיל להיות קשה. פתאום אני רוצה לנגן ולשיר באמצע הלילה ולא יכול. נהיה מוזר לאחרונה לצאת לדייט עם מישהי, להביא אותה הביתה, ופתאום נוצר מצב שהיא יושבת בסלון וכאילו עוברת מבחן אצל אמא שלי. הבנתי שאני צריך את הפרטיות שלי כשאני עושה דברים".

דברים?

"דברים".

איזה דברים?

"דברים, יובלי, דברים".

אה... "דברים".. רגע, אז יש "דברים" בימים אלו?

"כבר אתה מגיע איתי למקומות האלה? רק התחלנו לדבר. תן לי להתחמם".

אז איך זה לחיות לבד בדירת רווקים?

"מבחינתי זה עוד שלב בהתבגרות שלי. עוד לא התרגלתי למשל לעובדה שאמא שלי לא כל הזמן בבית, והמפתח של הבית צריך ללכת איתי לכל מקום. עכשיו אני משנן את זה כמו מנטרה, אחרי שננעלתי כמה בפעמים בחוץ והערתי את השכנים באמצע הלילה. אני מוצא את עצמי לראשונה בחיים מדיח כלים, לומד להפעיל מכונת כביסה או מחליף מצעים".

ואיפה נקודות החולשה שלך באחזקת הבית?

"עם אוכל אני עדיין פחות טוב. חבר קנה לי איזה ספר מתכונים אבל הוא כל כך מתוחכם, עם כל מיני ארטישוקים ממולאים, שאין מצב שאני מבשל מזה. אני בעיקר מתמחה בלהזמין אוכל מהחומוסייה שליד הבית. המקרר שלי נראה כמו מקרר רווקים ממוצע, אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים וללמוד להכין פסטה ואורז".

יש דברים שהם רק שלי ולא של כל המדינה. רן דנקר (צילום: גיא כושי)

אולי ההתלהבות של דנקר מהמעבר לדירה משלו נשמעת מוגזמת, אבל אחרי הכל מדובר בגברבר צעיר בן 23. ליתר דיוק, רק בן 23. נתון שקצת נשכח בהתחשב בחשיפה התקשורתית היומיומית שמלווה אותו מאז הוצג לציבור לפני כשלוש שנים וחצי, עם עליית "השיר שלנו". נכון שבמהלך שנותיו המעטות בתעשייה דנקר חווה לא מעט חווית גדולות, מבגרות ומסדרות כלכלית, אבל מצד שני, דווקא את הדברים הבסיסיים של טיול אחרי צבא, לימודים, בטלה וחיפוש עצמי לא הספיק לחוות. פה גם באה לידי ביטוי הניגודיות הגדולה בו. מצד אחד הוא נער־גבר בן 23, עם חוש הומור, התלהבות, תשוקות של מתבגר וסקרנות קיומית, ומצד שני מישהו שמתחזק את עצמו ואת תדמיתו הסקסית בחדר כושר שלוש פעמים בשבוע כיאה לאליל נוער, כשכל זה מגובה ברצינות, אחריות ועומק כיאה למכתיב דעת קהל. "בכל ראיון שאני מתראיין אני יוצא כבד", הוא אומר. "אני אשמח פעם אחת שידעו שיש לי גם חוש הומור".

אז ניסיתי לעזור לו להיות מצחיק. זה לא כל כך עבד בהתחלה. בשעתיים הראשונות השיחה הרגישה כמו משחק "כן, לא, שחור, לבן" עם נציג האו"ם, שמאשר את העובדות אך לא נכנס לפרטים. למרות הניסיון שלו לשחרר את הצד הקליל שלו, אין ספק שהחשיפה התקשורתית וכותרות שסיפק בעבר, כמו "נינט היא דיווה" ו"אני מכור לסקס", הותירו בו משקעים שהופכים אותו למרואיין מעורפל שמדבר בקודים. "אני נמצא היום בנקודה שהכי חשוב לי לשמור את החיים שלי לעצמי", הוא מאשר את תחושותיי. "אמא שלי, הפסיכולוג וחמישה חברים קרובים הם היחידים שיש להם מושג מה באמת עובר עליי. ככה נוח לי לחיות. אנשים סקרנים, ואני מבין את זה. בכל אדם קיים צורך הצצה מסוים, וזה לגיטימי. גם אני יושב עם חברים ומוצא את עצמי מקשקש, אבל אין ספק שכשמדובר בך יש בזה משהו פחות נעים. מבחינתי, שיתוף הפעולה שלי נעצר במקום מסוים. אני לא צריך לאשר כל פיסת מידע עליי. יש דברים שהם רק שלי ולא של כל המדינה".

התכוונת למשל, לקשר שהיה לך עם נ'?

"אתה יכול להגיד את השם שלה".

השאלה היא אם אתה יכול להגיד את השם שלה.

"(צוחק) נינט. כן, למדתי המון מהקשר שלי איתה. בזוגיות הבאה שלי אני לא אכניס את כל העולם למה שקורה לי בתהליכים היומיומיים. הבן אדם שמולך רוצה שתהיה רק שלו, ויש משהו יפה ובריא בלשמור את זה לעצמך".

נשמע שקצת איבדת אמון באנשים.

"לצערי אני הרבה יותר חשדן ובוחן, שזה קצת מבאס אותי. אני מרגיש את זה אפילו בדייטים. אני פחות עסוק בלדבר ולהיחשף מהר, והרבה יותר קשוב לצד השני".

אז אתה יוצא לדייטים!

"נו, ברור, מה אני נראה לך? נזירה?".

רן דנקר (צילום: גיא כושי)

אז איך אתה מצליח לחמוק מהתקשורת כבר שנה?

"מצאתי לי את המקומות שהם פחות חשופים".

כמו איפה למשל?

(צוחק) "קולנוע פאר בתל אביב. ימי שישי. שורה 7. נכנסים בחושך, יוצאים בחושך. אני לא היסטרי, אבל כן, אני יותר דיסקרטי. אני יכול להגיד לך שאם היתה לי מערכת יחסים משמעותית לא הייתי מסתיר אותה, ומכיוון שזה לא קרה, אני מעדיף שהאינטראקציה הראשונית שלנו תהיה במקום הרבה פחות חשוף.אני לא טיפוס שמתהולל במסיבות או בפאבים עד 04:00 בבוקר. אני מעדיף לשבת בבית או לבלות במקומות פסטורליים כמו הקיבוץ שסבתא שלי גרה בו, ושהיא תמיד שמחה לראות אותי מחויך עם מישהי צמודה. אני בכלל אוהב לנסוע לצפון. זה מאוד רומנטי בעיניי".

והגענו לרגע הבידורי של הראיון: משחק השמות. אני זורק שם ואתה מתייחס אליו.

"מה כמו אסוציאציות של יאיר לפיד?".

לא, יותר כמו מאשר ומכחיש. היו שמועות שהיית עם בר רפאלי.

"שאלת וענית. מפיצים שמועות. הלכנו להופעה של גידי גוב ביחד, היה נורא כיף, וזהו".

איפה הכרתם?

"בטקס של ערוץ הילדים לפני שנה. דיברנו וגילינו שההורים שלנו מכירים מהעבר, ואפילו שהייתי בבית שלה כשהיינו בני 16. אני זוכר במעורפל שהמפגש אז היה קצר, וכמובן שנשביתי ביופי שלה, אבל כנראה שהיינו קטנים מדי בשביל לפתח קשר".

מעולה. ועכשיו אתם גדולים.

בר רפאלי (צילום: רועי חביב)

"סליחה? אתה על תקן השדכן שלי?".

לא שדכן, אבל דואג.

"אני ובר ידידים טובים וטוב לנו ככה"

.

ומה עם השמועות על מורן גרוס?

"היא מכרה שלי. פגשתי אותה כמה פעמים בחיי בעבודות ובמקומות ציבוריים. ממש זהו".

אגב, איך אתה בלהתחיל עם בחורות?

"האמת היא שאני קצת חסר ביטחון בקטע של לשבת בבית קפה ולגשת פתאום למישהי. תמיד קינאתי בחברים שלי שיכולים לעשות את זה בלי בעיה. בפעם האחרונה שאפשר לומר 'התחלתי עם מישהי בפאב', היא שאלה אותי למה אני כל כך ביישן, וזו שאלה שאין לי תשובה עליה. חוסר הביטחון משתלט עליי ברגעים האלה".

אז איך אתה מכיר בכל זאת? אני מניח שאתר האינטרנט "קופידון" לא רלוונטי עבורך.

"בדרך כלל דרך חברים קרובים שאומרים לי 'שמע, יש לי מישהי מקסימה להכיר לך, אל תהיה חננה ותזרום'".

ואתה זורם?

"זורם? זורם. בקטנה. היו לי כמה מערכות יחסים קצרות בשנה האחרונה. בדיוק לפני כמה ימים שאלתי את עצמי אם יש לי בכלל זמן לעצמי. אני מאמין שלפני שמתפנים למערכת יחסים צריך להתפנות קודם לעצמנו, ואני די עסוק. למרות שאני יודע שאם תגיע אליי אהבה גדולה שתוביל לחופה ולחמישה ילדים, כמו שאני רוצה, אני אמצא לזה את הזמן. מבחינתי, אני לגמרי משוחרר מכל מה שעברתי. אני רואה היום דברים בצורה יותר בוגרת לגבי אהבה. לא איבדתי את האמון שלי באהבה".

נשמע טעון.

"אולי... עברתי דברים, גיליתי דברים ואני כבר לא ילד. בתוך כל הטרפת של העבודה אני מוצא שאהבה היא הדבר הכי מדהים בעולם. אהבה. לא רק זוגית. אהבה למוזיקה, יצירה ואנשים".

מה חשוב לך בבת זוג?

"כנות, קלילות ומישהי שתהיה אינטלקטואלית עם רבדים רבים, שתוכל להיות אשת שיחה. חשוב לי שיהיו לנו אהבות משותפות. אני למשל נורא אוהב לשבת בבית ולשמוע במשך שעות מוזיקה. זה יכול להטריד מישהי שלא אוהבת מוזיקה. אתה יודע מה הכי חשוב לי? שיהיה לה את העולם שלה. שתהיה מלאה בתוכן משלה ואני אוכל ללמוד ממנה".

מבחינתו את התשובות לדברים הרגשיים שעברו עליו בחודשים האחרונים ובכלל הוא יחשוף אולי, בתחנה הבאה שלו, המוזיקה. זה היה החלום שלו מאז שהיה ילד.

 "מוזיקה זאת אהבה מאוד גדולה עבורי", הוא שב ומדגיש לאורך השיחה, "זה החלום הכי גדול". כמו עפר שכטר ויהודה לוי שנמצאים חזק במשבצת אלילי הנוער ונפרדו השנה מהילולות מופעי חנוכה כדי לקבל תעודת בגרות, גם דנקר מתחיל לעשות את הצעדים הללו, במודע או שלא. הוא משמיע קולות של "שוקל לנצל את האזרחות האמריקאית שלי וללמוד בארצות הברית", לא לפני שהוא מזהיר בחצי הומור "רק שב'ידיעות אחרונות' לא יעשו מזה כותרת כמו שעשו לנינט".

בעוד כשבוע יסיים לצלם את העונה הרביעית של "השיר שלנו", ואחרי 366 פרקים ("הפכנו להיות 'היפים והאמיצים', אה?") הוא מתכוון לומר שלום ולא להתראות לרני אביב וזוהר להט. במילים אחרות, רן דנקר ו"השיר שלנו" עושים רן ונינט. נפרדים. "התכנון שלי בשנה הקרובה הוא להתמקד במוזיקה", הוא מסביר. "אני רוצה להוציא דיסק, ובנקודת הזמן הנוכחית לא נראה לי שאני אעשה עוד פסטיגל או אמשיך לעוד עונה של 'השיר שלנו'".

מדינת ישראל מרכינה ראש לאות אבל ברגעים אלה ממש.

"תראה, אני עדיין בטרפת של סוף צילומים, ובכלל לא יודע אם תהיה עוד עונה. יש כל מיני שמועות על עוד עונה, או על סדרה חדשה תחת המותג 'השיר שלנו'. בכל מקרה, ההחלטה שלי עם עצמי היא שרני אביב או זוהר להט אני לא רוצה להמשיך ולהיות. אני מרגיש שהדמויות האלו עברו מספיק דברים. אם תהיה סדרה אחרת, עם דמות חדשה ומעניינת, למה לא? אני תמיד פתוח להצעות. ושלא תבין לא נכון, אתה הרי יודע כי עברנו את זה ביחד, 'השיר שלנו' היא מתנה מדהימה שעשיתי באהבה גדולה. אני פשוט רוצה להמשיך הלאה. כרגע בתכנון שלי לצלם סרט של עמוס קולק שבו אשחק עם משה איבגי ואחר כך להוציא דיסק. אבל לך תדע, יכול להיות שעוד שנה אני אשב איתך כאן ואתראיין על הפסטיגל החדש ועל הסדרה חדשה. באופן אישי, אני מקווה להיות עסוק בהופעות שלי".

זה הייעוד מבחינתך, מוזיקה?

"מאז ומתמיד. מוזיקה זה הכי אני. בלי מסכות. זה מקום שמצליח להוציא ממני דברים שלא יוצאים ממני במקומות אחרים. אני מביע רגשות בצורה פתוחה עם הקרובים אליי, אבל על הדף זה יוצא לי עם פחות מגננות. בלי פילטר".

• את המשך הכתבה ובה דעתו על האלבום של נינט תוכלו לקרוא ב"פנאי פלוס" החדש