ספר: כך תגרמו לילד לסבול מהפרעות אכילה

האם יש ספרים לילדים שהם לא רק רעים, אלא מזיקים ממש? בביתי לא נהוגה צנזורה על קריאה. הטף מתרשם ובוחר לעצמו מה הוא רוצה לשמוע ולקרוא מתוך חירות, והעדפותי וטעמי מוצאים להם מקום רק כשמגיע תורי לבחור משהו לקריאה בצוותא. ובכל זאת, לפעמים מגיעים יוצאים מן הכלל, שמבקשים הפעלת שיקול דעת בוגר.

"הספר הזה ממש לא מתאים לנו", אמרתי לבת החמש שראתה אותי קוראת את "אופי טופי מלכת היופי", ורצתה לדעת למה אמא שלה כועסת על ספר.

הרוכסן שכמעט נקרע 

"אופי טופי מלכת היופי" הוא ספר המיועד להורים שחרדים מפני השמנת יתר של ילדיהם ולא יודעים מה לעשות. הפתרון המוצע להם כאן מפתה במיוחד ושקרי במיוחד: להטיל את כל האחריות לחרדותיהם על הילד. כלומר, על הילדה.

אופי, ילדה שאמורה להתחבב על גילאי הגן וראשית הקריאה, אוהבת ממתקים, חטיפים מלוחים ושאר מרעין בישין, והיא מתוארת כ"ילדה מלאת יופי, יש לה תלתלי זהב, עיניים כחולות ואף קטן וחמוד", ועם זאת "היא גם עגולה".

היא אמורה לשיר סולו בקול הזמיר שלה בטקס לכבוד החג, אבל מגלה שרוב המלתחה שלה לא עולה עליה. ומגלה גם שהברכיים שלה נפגשות כשהיא לובשת שמלה, ו"הרוכסן כמעט נקרע, המכנסיים להיסגר לא רוצים, ואת הבטן ממש לוחצים".

נניח כעת לחריזה המאולצת. זו לבדה הרי לא תפסול את הספר משהות על מדפי ביתי: המון ספרי ילדים לוקים בטרנד המעצבן הזה, ונדמה שהטף כבר התרגל לאילוצים.

שיחה עם תות

מה שאירע לאופי עם המלתחה אינו מייחד אותה מזמרות אחרות. דברים דומים אירעו מן הסתם למרסדס סוסה, לסזריה אבוריה, לאלה פיצג'רלד ולהמון זמרות אופרה מצויינות, אבל ב"אופי טופי מלכת היופי", השעבוד למודל היופי העדכני והמפומפם עד זרא בכל ערוץ טלוויזיה הוא מוחלט וחסר פשרות. אופי מבינה מיד שכישוריה כזמרת לא שווים כלום, למרות מחיאות הכפיים, כי "היא עגולה כמו בלון" ונמאס לה.

אמא שלה אמנם אומרת שבעיניה היא הכי יפה בעולם, אבל כאן מסתיימת מעורבות ההורים החיובית בחייה של אופי. כשאבא חוזר מן העבודה עם סלסלת ממתקים, חטיפים ופירות שקיבל לחג, היא נשארת בעולמה העגלגל לבדה, והאוכל מתחיל לדבר אליה.

דווקא נחמד לפגוש לפעמים תות מאונש, אבל כשהוא מצוייד רק בתובנות של תזונאית, הפגישה הופכת להטפה מעיקה ומבלבלת כאחד. התות מציע לאופי לחלק את המזון ל"משמינונים" ו"בריאותונים", ומסביר כך: "משמינון זה אוכל לא בריא. הוא לא כמו ירק או פרי טרי. הוא זורם לצינורות הדם, שם נעים לו וחם. הוא יושב בגוף והופך לשומן, ולא רוצה לזוז משם. לכן עדיף לאכול רק מעט משמינון, כדי שבבטן יהיה מקום ליותר בריאותון".

אופי מגלה מהם בריאותונים אחרי שסידרה לעצמה בכוחות עצמה את כל האוכל בקופסאות שונות על פי תרומתו לכלי הדם: "עגבניות שרי ומלפפונים, סלט אבוקדו וזיתים, גבינות ויוגורטים, גזר, קלח תירס וענבים". וגם: לחם בריא וקרקרים, שקדים ואגוזים, קלמנטינות ותפוחים, בננות ותפוזים, טונה ותירס מקופסאות שימורים וגם פופקורן ופירות יבשים".

כל אלה ניצבים בקופסה על השיש, והיא בוחרת מהם כאוות נפשה ומבינה שגם מים עדיפים על מיץ פטל, ו"לא צריך על משמינון לגמרי לוותר / אבל בריאותון הוא טוב יותר". כעבור כמה שבועות הג'ינס נסגרים, טופי מרגישה שהיא מלכת היופי והספר מסתיים. ממש נפלאות התזונה.

איפה הורים של אופי? 

מובן שיש אחרית דבר באותיות קטנות ובלי ניקוד. כיצד נעזור לילדינו לרכוש הרגלי אכילה בריאה ולהרגיש טוב עם עצמם, שואלות המחברת של אחרית הדבר, נעמי אפל, ויודעת להשיב: "נשתמש במונחים בריאותון ומשמינון הלקוחים מהספר, אשר דרכם ניתן לפתח שפה משותפת עם ילדים על טיב המזון".

אחר כך ממליצה הגברת אפל להוות דוגמא אישית בצריכת מזון בריא: כל יתר המטלות והתובנות המורכבות עוברות לאחריותו הבלעדית של הילד, בדיוק כמו בספר, ועל ההמלצה האווילית לשחק ב"משחק כל הכבוד" עם הטף באמת אפשר לוותר, ולהתרכז בעיקר.

העיקר רע לתפארת. אופי נדרשת לא רק להפנים את דימוי הגוף הדומיננטי בסביבתה, ולאמץ אותו כדימוי הרצוי היחיד, אלא גם לעשות זאת לגמרי לבד. אין בספר אפילו תיאור אחד של ארוחה משפחתית אחת בה אוכלים בריא וגם טעים. אין בכלל אזכור של האפשרות לאכול ביחד.

אין בספר אזכור למזון מבושל למעט אורז ושניצל, ואין אינטראקציה כלשהי בין המבוגרים לבין הילדה העצובה שמסדרת לעצמה קופסאות אוכל לגמרי לבד וניזונה מחוכמתו המוגבלת של התות, שאינו מדווח לה כי תרומתם של פירות יבשים לבריאותנו מוגבלת ביותר ורובם מסוכרים. גם לא שסלט אבוקדו יכול להיות משמינון, ולחם בריא, שטיבו לא מובהר בספר, משמין בדיוק כמו לחם לא בריא. את כל זה אופי תיאלץ לגלות לבד כשתפתח הפרעת אכילה בבדידותה הזוהרת, כשתמשיך לדבר עם ירקות ופירות.

הכוונה, אני מניחה, היתה טובה: להעצים את הילדה ולהעניק לה כלים לבחור מזון נאות באמצעות דימויים ידידותיים, אבל התוצאה רחוקה מאד מן החזון. המידע שאופי אמורה ללקט מן הספר הזה אינו מדוייק. אין בספר כל אזכור לכך שפעילות גופנית עשויה לתרום לבריאותה של אופי בדיוק, ואולי גם יותר, מהימנעות מחטיף מסולסל.

בודדה ומצויידת בטונה מהקופסה לניחומים, אופי לא יודעת ולא תדע שייתכן ועגלוליותה היא עניין גנטי, ועוד ייתכן שהיא עגלוליות זמנית בלבד, ועוד ייתכן – בעולם האמיתי שמחוץ לספר הזה – כי יש ילדות עגולות ויש ילדות-מקלות וכולן יפות וראויות, ואף ילדה בגילה של אופי לא צריכה להיענות בצייתנות שכזו לחרדות של מבוגרים.

• אופי טופי מלכת היופי, אופירה עזריאלי ונעמי אפל. איורים: מיכל גליק. הוצאת פרופיל, 29 עמודים.