מנהלת פורום התמיכה "מות עריסה"
מכתב פתיחה מאת מנהלת פורום "מות עריסה – תמיכה ומידע"
מוות, עריסה – אלו שתי מילים כל כך לא קשורות. איך אפשר לחשוב על מוות בהקשר של עריסה, של תינוקות רכים, ריחניים ומתוקים? זה פשוט לא מסתדר.
אני, כמו רבים אחרים, ידעתי שהדבר הנורא הזה קיים, קורה, אבל תמיד רחוק ממני. לא קשור. לא נוגע.
עד לפני קצת יותר מארבע שנים.
שמי מיכל, אני נשואה, אם לילדון מקסים בן שנה וחצי ומצפה לעוד תינוקת. אני דודה של ילדה בת שלוש וגם של אלעד, אחיה הבכור. ואלעד יישאר לעולם בן חמישה חודשים ושלושה ימים, אף שהוא כבר אמור היה להיות בן ארבע וחצי.
כשאלעד היה, הוא היה מרכז עולמי. הוא הבן הראשון של אחותי, האחיין הראשון שלי והנכד הראשון של הוריי. כל עולמנו סבב סביבו.
בבקרים, לפני העבודה, הייתי קופצת להסניף אותו – לקבל מנת חמצן ליום הארוך. בערבים הייתי מנסה להגיע לשעת האמבטיה. בסופי שבוע – טיולים לפארק וסתם שוויצים ברחובות. הייתי גאה בו כאילו היה שלי.
ואז הוא מת.
פתאום הצירוף הנורא הזה, מוות בעריסה, נהפך למוחשי – זה באמת קורה. זה קרה לנו. וזה מחריב עולמות.
חשבתי שלעולם לא אתאושש מהמכה הזו, אבל נראה שהקלישאה שאומרת שהחיים חזקים יותר מהכול נכונה. התאוששתי, התאהבתי, הריתי וילדתי.
כיום, ממקומי החדש כאם, אני מתמודדת יום יום עם היותי חלק ממשפחה שכולה וגם עם הפחדים והשאלות הקשורים במות עריסה.
הפורום הזה הוקם כדי להפגיש בין בני משפחה ששכלו תינוקות במות עריסה – הורים, דודים, אחים, סבים וסבתות וגם קרובים ורחוקים אחרים. אני יודעת שכשטרגדיה כזו מתרחשת היא יוצרת סביבה מעגלי נפגעים רבים. נראה לי שיש צורך במקום כזה, מקום שבו אפשר לשתף ברגשות אנשים שיודעים בדיוק במה מדובר.
כמו כן, הפורום ייתן מענה אמין ועדכני לכלל הציבור בשאלות הקשורות בעניינים רפואיים ומדעיים בתחום. המידע יינתן על ידי ד"ר ענת שץ, יו"ר עמותת "עתיד", העמותה הישראלית לחקר ולמניעת מוות פתאומי בתינוקות. ייעוץ פסיכולוגי לפורום יינתן במידת הצורך על ידי שוש לוינסון, פסיכולוגית קלינית ומתנדבת בעמותה.
מיכלל, מנהלת פורום התמיכה והמידע - מות עריסה בקהילות הבריאות של ynet
מומלצים
